קשה לפספס את הדירה של סיביל גולדפיינר, הבעלים של חברת האופנה קום איל פו, בבניין הדירות השקט בתל אביב בו היא מתגוררת יחד עם בעלה מיכה קמינר ובתם הצעירה תאיר קמינר. אל מול הבנאליות של חדרי מדרגות בתל אביב ודלתות הרב בריח ההומוגניות, מהווה הכניסה לדירה הזו מניפסט פוליטי-חברתי של ממש, ההולם את הערכים והאג'נדה של בני הבית, ושל חברת האופנה שהקימה גולדפיינר בשנת 1987.
השלטים היוצאים נגד הכיבוש ומקיפים את דלת הדירה האדומה זולגים גם אל תוך הבית, עם מדבקה של מפלגת חד"ש מעל עבודת אמנות קטנה התלויה ליד מנעול הבית מבפנים. "לשכנים זה לא מפריע", אומרת גולדפיינר, "היתה פעם אחת שמישהו הסיר מדבקה מהקיר וכתב במקומה 'כהנא חי'. זאת היתה תגובה של אלימות שקטה".
הפוליטי והאישי מתערבלים בכל חלקי הדירה, בין אם זה בשלט קטן ושחור שניצב בספרייה ומציין את תאריך רציחתו של יצחק רבין, או בעבודות האמנות הפמיניסטיות שתלויות על הקיר, כמו זו של האמנית אניסה אשקר הכותבת על פניה בקליגרפיה ערבית. בכניסה לדירה מציגה גולדפיינר טבלת ייאוש משפחתית שספרה לאחור את הימים לשחרורה מהכלא הצבאי של הבת, סרבנית השירות מטעמי מצפון תאיר קמינר. "תאירוש, Welcome Home. מאוד מאוד מאוד מאוד גאים בך", נכתב שם בצבעוניות פסטלית על דף לבן לצד סמלי PEACE וסמיילי ילדותיים. קמינר שוחררה ביולי השנה, לאחר תקופת מעצר של 160 יום - התקופה הארוכה ביותר בתולדות המדינה כעונש על סרבנות מצפון. עכשיו היא חזרה הביתה, לחדרה הפסטורלי שעוצב בפשטות וברומנטיות, כיאה לנערה בגילה.
מלבד מניפסטים פוליטיים, בית משפחת גולדפיינר-קמינר הוא בית של אהבת הספר והאמנות. בכניסה לבית מונחים עשרות ספרים מהספרייה הביתית הגדולה, המצויים בדרכם לקוראים חדשים. זאת, לאחר שגולדפיינר קראה את רב המכר היפני "סוד הקסם היפני - איך להיפטר מהבלגן בבית" של מארי קונדו. "בדרך כלל אני נמנעת מקריאה של ספרי הדרכה, אבל הספר הזה סיקרן אותי", היא אומרת ומגלה כי בעקבותיו נפטרה מחפצים רבים בבית, כולל סידור מחדש של המלתחה - מפנה עוד מקום לאוסף האמנות הגדול שרק חלקו תלוי בבית, והיתר בחנויות הרשת ובמשרדי החברה בדרום תל אביב.
"זה אוסף שהחל עם אמנים גברים כמו רפי לביא, משה גרשוני, פנחס כהן גן, ועבר לאוסף של אמניות נשים עם ערכים פמיניסטיים-פוליטיים", אומרת גולדפיינר ומצביעה על שתי עבודות של מיכל נאמן בסלון, שתי עבודות יפהפיות של טל שוחט בחדר השינה, ועבודה של מעיין שטראוס שנסרקה ונצרבה אל תוך דלת הזכוכית בחדר האמבטיה (העבודה המקורית תלויה במשרד). גם בפינת האוכל נמצאות עבודות מסקרנות, כמו כיסויים לכיסאות שיצרה קרן שפילשר, או וילון של מיכל שמיר עשוי סוכריות גומי צבעוניות. גולדפיינר מגלה כי היא מתכננת להציג את האוסף בשלמותו ביומולדת 30 לבית האופנה בשנה הבאה.
עבור גולדפיינר הצילומים לכתבה זו הם סוג של מזכרת פרידה מהדירה בה התגוררה למעלה משלושים שנה, רגע לפני שהמשפחה עוקרת לדירת גן ביפו. "רצינו לעבור למקום פחות הומוגני, פחות צפון תל אביב", היא אומרת, מפנה את הגב למקום בו חייתה יותר ממחצית חייה, והיה במידה רבה הנוף שעיצב אותה. "לאחר שהילדות עזבו את הבית רצינו מקום יותר קטן, כי הבית הזה קצת גדול עלינו. חיפשנו בית שצריך לשפץ אותו ולברוא מתוכו עולם, ומצאנו אותו ביפו עם חצר קטנה, באזור מעורב מבחינת אוכלוסיה. זה עוד חדש, משהו שנחתם בימים האחרונים, וזה מאוד מרגש אותי".
הנכס: 150 מ"ר המחולקים לסלון ומטבח בחלל משותף, ושלושה חדרי שינה, בבניין לא חדש אך מתוחזק. קומה שלישית עם מעלית.
השכונה: רחוב רנ"ק בצפון הישן של תל אביב.
הדיירים: סיביל גולדפיינר, 60, מיכה קמינר, 60 והבת הצעירה תאיר, 20. גדלו ועזבו את הבית: הבנות אלינור, 25, ורומי, 23. את האורחים מקבל במרץ וליקוקים הכלב בוסה (נשיקה בערבית), כנעני בן חצי שנה.
ותק בדירה: 32 שנה.
מי עיצב את הבית? "הבית עבר שני גלגולים", מספרת גולדפיינר. "כשרכשתי את הנכס היתה זאת דירת שני חדרים בחצי מהגודל של הדירה כיום. הייתי אז גרושה ללא ילדים, וידעתי שאני רוצה חדר נוסף לילד. על העיצוב הופקד האמן דני זקהיים ז"ל (שהיה בעלה של קרול גודין, שותפתה של גולדפיינר בקום איל פו עד לשנת 2002, א"י), אבל אז פגשתי את מיכה, התחתנו ונולדו הבנות. את הדירה במצבה הנוכחי עיצבה לימור מוג'ה, שבשלב מסוים עיצבה גם את חנויות קום איל פו".
איך זה לעבוד עם מעצב על המרחב האישי והפרטי? "אומנם אני לא מעצבת, אבל אני מגיעה מתחום העיצוב. אני אוהבת לעבוד עם אנשים שאני סומכת עליהם, מעניקה להם יד חופשית, ולכן זה תמיד יוצא טוב. אני גם לרוב יודעת מה אני רוצה, כך שההחלטות מאוד קלות, ועם השנים החוש הזה התחדד. אני זוכרת שכשעיצבתי את הבית הראשון עם דני, הוא עיצב בית נוסף לעוד מישהי, וכשהלכנו יחד שלושתנו לבחור חרסינות, אני ידעתי מיד ובדיוק מה אני רוצה, בניגוד ללקוחה השנייה, שהתלבטה ארוכות".
כיצד הוגדרו תחומי ההחלטות על עיצוב הדירה? "דיברנו על העיצוב ברמה הקונספטואלית, ולימור הגיעה עם אופציות ורעיונות. רציתי בית שיוכל לקבל עליו את השכבות הנוספות שהדיירים מכניסים אליו, כמו החפצים, עבודות האמנות, הספרייה המרכזית שבסלון. הבטון החשוף בסלון, לדוגמה, זאת החלטה של לימור, שמשדרת ניגודיות לצבעוניות של המטבח ולחפצים בסלון. אני נכנסת איתה עכשיו לתהליך חדש בדירה ביפו, וזה מכניס בי אנרגיה חדשה".
מה היה חשוב לך במיוחד בעיצוב הבית? "מטבח עם מרחב עבודה גדול, כי אני מאוד אוהבת לבשל, וגם יותר קירות ופחות חלונות", היא מחייכת. "היה לנו חשוב שיהיו מספיק קירות כדי שנוכל לתלות עבודות אמנות. זה אחד הדברים שעושים לי טוב בלב".
האם יש קשר בין סגנון האופנה של קום איל פו לסגנון העיצוב של הבית? "אני חושבת שיש ערכים מקבילים כמו איכות, חיבור לאמנות, רפרנסים חברתיים והאמונה שלנו שצריך ללכת עד הסוף בכל דבר".
כיצד את מתלבשת בבית? "כשאני חוזרת הביתה מהעבודה אני מחליפה לבגדים נוחים, אבל זה עדיין צריך להיראות יפה בעיניי, כמו מכנסיים עם חגורת גומי וחולצת טי. יש לי גם שתי שמלות רחבות וארוכות של ששון קדם, שאני מאוד אוהבת לנוע איתן בבית".
מה הפינה האהובה עלייך בבית? "המרפסת הפונה לרחוב, בסוף יום עם סיגריה וכוס יין".
היכן את נוהגת להירגע בבית? "במטבח. בישול זו פעולה שמאוד מרגיעה אותי. אם אני בסטרס, אני נכנסת לבשל. לשמחתי, גם מיכה אוהב לבשל, כך שיש לי סו שף צמוד".
היכן את נוהגת לשתות את הקפה שלך בבוקר? "על השולחן בפינת האוכל עם עיתון הארץ בדפוס, לא דיגיטלי".
עד כמה הדירה משקפת את אישיותך? "קשה לי לענות על השאלה הזאת, אבל אני חושבת שהיא משקפת את האישיות, הדעות, החוויות והאהבות של בני הבית".
האם יש לך חדר ארונות? "יש לי ארון גדול בחדר השינה, וזה דווקא טוב, כי זה גורם לי לנקות ולפנות כל הזמן את המלתחה. בעבר היתה לי פנטזיה על חדר ארונות, והיו לי שתי אפשרויות: לעזוב את הדירה לבית עם גינה מחוץ לתל אביב, או להישאר במרכז העיר ולוותר על חדר ארונות. החלטנו להישאר בעיר".
על מה את מעדיפה לבזבז: כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה? "אני אוהבת לרכוש 'פיסים' באמת שווים. אני מאמינה בלקנות ולהשקיע בדברים טובים. לפני 20 שנה הלכתי בניו יורק עם קרול (גודין, א"י) וראיתי מעיל מדהים של איסי מיאקה שעלה 2,000 דולר. זה היה סכום גבוה מאוד עבורי, והתלבטתי ממושכות, ולבסוף קניתי אותו, והוא עדיין כמו חדש בארון. לצערי, קשה לקנות בגדי מעצבים במידות שלי. אני מידה 42 ולא כל המעצבים עושים בגדים למידה הזאת. אני גם אוהבת להשקיע באוסף החולצות של מיכה, ובכל פעם שאני נוסעת לחו"ל, בערך פעמיים בשנה, אני תמיד חוזרת עם חולצה מכופתרת של קום דה גרסון".
ואיך נראית הווילה של המעצב ירון מינקובסקי בכפר שמריהו?
