"אנחנו מוכרחים לבטל את המפלגות. אני רוצה לייסד כאן קהילה לא פוליטית", הצהיר האדריכל ולטר גרופיוס, מייסד בית הספר ''באוהאוס'', שעושרו התוכני יוצג ממחר (ששי) בתערוכה חדשה במוזיאון תל אביב. החזון של גרופיוס, כמו התערוכה כולה, הם שיעור חשוב לראשי המחלקות ולמורים לאמנות ולאדריכלות באקדמיות הישראליות, ששקעו בעשייה מינורית, בלי להצליח להפוך לגורם משפיע במישור החברתי, הפוליטי או הקהילתי.
זו אינה תופעה מקומית בלבד, אלא צרה הפוקדת מוסדות דומים מעבר לים – אולי אחד המניעים להחלטה שהתקבלה במוזיאון ויטרה לעיצוב, לאצור את התערוכה "באוהאוס#הכל עיצוב". לאחר שהוצגה בו התערוכה יצאה לסיבוב בעולם וכעת היא מגיעה לתל אביב (אוצרת: יולנטה קלוגר, עיצוב התערוכה: Kuehn Malvezzi, פתיחה: 15.10.16, נעילה: 7.1.17).
בקרב הציבור בישראל נתפס המונח "באוהאוס" כמתאר סגנון אדריכלי של בתים מטויחים בלבן עם מרפסות או חלונות כאלה ואחרים. אך יש כאן טעות כפולה: הסגנון המכונה בארץ באוהאוס הוא למעשה מה שנקרא "סגנון בינלאומי". באוהאוס הוא שמו של בית ספר גבוה לאומנויות (במובן גילדות) – ביניהן אדריכלות – שפעל בגרמניה במשך 14 שנה, בתקופה הסוערת וחסרת היציבות שבין שתי מלחמות העולם. לא לחינם ביקש גרופיוס להקים מוסד או קהילה תרבותית שאינה קשורה למפלגות שהובילו למלחמות שהחריבו את אירופה.
>> מהו באוהאוס ומהו הסגנון הבינלאומי? מדריך
האם הצליח בכך? ודאי שלא. תלמידי ומורי הבאוהאוס, ברובם מהגרים, היו בעלי דעות פוליטיות מהפכניות, דעות שהיוו, כנראה, מנוע מרכזי בחדוות היצירה. עובדה זו היא שעוררה נגדם את דעת הקהל ולבסוף גם את השלטון הנאצי, שב-1933, שלושה חודשים בלבד לאחר עלייתו לשלטון, החליט לפזר את התלמידים ולסגור את בית הספר. בדיעבד, סגירת הבאוהאוס בגרמניה היא שהובילה להפיכתו למיתולוגי: מוריו ותלמידיו, שחששו להיאסר בידי השלטון העוין, היגרו והתפזרו ברחבי אירופה וארצות הברית, וגם לישראל הגיעו. כך הפיצו בעולם את גישות הלימוד שהתגבשו בבאוהאוס.
ראיון עם אוצרת התערוכה, עם פתיחתה במוזיאון ויטרה:
ויכוחים ומאבקים ככוח מניע
שנת ה-100 לפתיחת הבאוהאוס, שתתרחש בעוד פחות משנתיים, כבר הצליחה לסחוף חוקרים ואוצרים גרמנים להכנות קדחתניות שיניבו ספרים, סרטים, סימפוזיונים ותערוכות על ההיבטים השונים של בית הספר המיתולוגי. הוא אמנם פעל רק תקופה קצרה, אך השפעתו הייתה חסרת גבולות, וההשראה שהעניק ליוצרים התגלתה כעל-זמנית.
אם בעבר התמקדו המחקרים בעיקר במעמדו ההיסטורי של בית הספר ושל מוריו ותלמידיו (וכך גם היה גם בתערוכה הקודמת שעסקה בבאוהאוס והוצגה במוזיאון תל אביב בשנת 1980) – הרי שכיום מתמקד המחקר בעיקר בשיטות הלימוד שהיו נהוגות בבית הספר והשתנו בהתאם לתפיסת המורים. מאמרה של ברברה אליזבת' אשר (Barbara Elisabeth Ascher), שהתפרסם בשנה שעברה ועסק בשיטת לימודי האדריכלות בבאוהאוס, ומאמרו של פסקל לה מאסון (Pascal Le Masson), שהתפרסם השנה והתמקד בשניים מהמורים – פול קליי ויוהנס איטן – הם רק שתי טיפות מייצגות בעושר המחקר, שמוכיח עד כמה עדיין רלוונטי המוסד שהפסיק לפעול לפני יותר מ-80 שנה.
"שיתוף הפעולה היה ועודנו העיקרון החזק של הבאוהאוס", מציין ינקו אילורי, מעצב כיסאות צבעוניים במיוחד הפועל בלונדון. ציטוט זה, כמו עוד רבים אחרים, מופיע על אחד מקירות התערוכה. "למרות שכל משתפי הפעולה היו אמנים מכובדים ובעלי מוניטין בזכות עצמם – הם ביקשו לפעול יחד כדי לשנות את עולם העיצוב. עיקרון זה של שיתוף פעולה נותן לי השראה". כיום "בצלאל" – שאחד ממחדשיו ב-1935 היה בוגר הבאוהאוס, האמן מרדכי ארדון – הוא המוסד היחיד בישראל שבו יש תשתית המאפשרת את שיתופי הפעולה להם מתייחס אילורי, ומזמין את תלמידיו להתנסות במגוון אמנויות. אך ריבוי האמנויות תחת קורת גג אחת הוא במישור הפיסי בלבד, וללא רוח תיאורטית או מקצועית תואמת לא מצליח בצלאל להניב שיתופי פעולה משמעותיים, כך שכל זרוע במוסד הוותיק מסתגרת בסופו של דבר בתוך עצמה.
ההבנה הזו דירבנה את מאירה יגיד-חיימוביץ, אוצרת בכירה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון, לדאוג שהתערוכה תוצג בישראל. "רעיונות זה הדבר שמוזיאון צריך לעסוק בהם והבאוהאוס הוא קודם כל רעיון, רעיון של חינוך שעובר ממאה למאה ולכן הוא רלוונטי מתמיד", היא מסבירה. יגיד-חיימוביץ משתוקקת להשלים את הרובד שחסר בתערוכה: הוויכוחים. היצירה שהניב הבאוהאוס לא הייתה זוכה לעוצמה שאפיינה אותה ללא הוויכוחים והמאבקים שבהם היה שקוע המוסד במשך כל שנותיו, הן מאבקים פנימיים והן עם גורמים חיצוניים.
כיום המאבקים במוסדות האקדמיים עוסקים לרוב במעמדו של מורה כזה או אחר. אם תיפול ההזדמנות למאבק פוליטי, כפי שארע לאחרונה ב"שנקר", כשתלמיד התבקש לצנזר עבודה שיצר, המורה (ראש המחלקה לאמנות במקרה הזה), יתפטר ברעש גדול ויזדרז מייד לחזור בו מההחלטה. אלה מוסדות שהפכו לעסק, מקור פרנסה, והלהט ליצירה וקידום התרבות התמסמס. לכן מבקשת יגיד-חיימוביץ ליזום במסגרת התערוכה דיונים בהשתתפות יוצרים מכל הדיסיפלינות, שיהיו פתוחים לקהל. אפשר להניח שיהיו אלה אירועים מנומסים, שימשיכו ויוכיחו עד כמה אנשי החינוך והפרקטיקה כיום שאננים ורחוקים שנות אור מהתסיסה הפוליטית, החברתית והיצירתית שאפיינו את הבאוהאוס וזמנו.
>> איך הפך ה''באוהאוס'' התל אביבי למנוע נדל''ני
מומלץ לקחת סיור מודרך
היות ומדובר בתערוכה דידקטית, רצוי לבקר בה במסגרת אחד מהסיורים הרבים שיערוך המוזיאון, ולהימנע מטביעה בין 480 המוצגים המרכיבים אותה. התערוכה תוספת שני אולמות נפרדים – בגלריה של האדריכלות ובזו של העיצוב – ומבקשת להציג את המדיומים השונים בהם עסקו תלמידי הבאוהאוס. בנוסף מוצגות עבודות אחרות המייצגות את רוח התקופה, וכן עבודות עכשוויות.
לא ברור מה הצורך בעבודות שאינן קשורות ישירות לבאוהאוס: האם לא ניתן היה להתמקד ולהסתפק ביצירה הכל כך מגוונת של הבאוהאוס, ובכך לחדד את חשיבותו ואת עושרו התיאורטי והמעשי? יש כאן כרזות, תצלומים, שטרות כסף, כיסאות, מנורות ואפילו צעצועים שהמבקרים יכולים להתנסות בהם. ערימה של ספרים לעיון המבקרים מציגה את הכוונות בהפצת הרעיונות של המוסד. דגש משמעותי בתערוכה ניתן לסדרת צילומים דיגיטליים, המשחזרים את חדריהם הפרטיים של המורים. האדריכלות מקבלת מקום מינורי בתערוכה.
ועוד תערוכות אדריכלות מעניינות:
שלוש תערוכות נוספות המוצגות ברחבי הארץ מוכיחות כי כיום, יותר מתמיד, יש עניין בתערוכות עיצוב ואדריכלות. ב"מוזיאון העיר" בחיפה מוצגת התערוכה "בוסתן כיאט بستان خيّاط" (אוצרות: עינבר דרור לקס וקרן בן הלל, נעילה: 31.05.17), המביאה את סיפורו של אחד מהאתרים המרהיבים בישראל בכלל ובחיפה בפרט, המשלבים טבע ומעשה ידי אדם. יותר מסיפורו ההיסטורי, מציגה התערוכה את חשיבותו של האתר שהוזנח במשך שנים ולאחרונה שב לתודעה הציבורית הודות לפעילותם של תושבים וארגונים שנרתמו לשקמו, בעוד העירייה מתבוששת להצטרף לפעולה. המהלך מסמל באופן כללי את הניהול הכושל של חיפה, לעומת התעוררות התושבים העומדים חסרי אונים מול עירם המוזנחת.
תערוכה נוספת הנוגעת לתכנון נופי מתקיימת בבית עמותת האדריכלים ביפו ומציגה את העבודות הזוכות בתחרות שהתקיימה לאחרונה לתכנון פארק החוף והפארק הליניארי בצפון מערב תל אביב (נעילה: 3.11.16).
במוזיאון ישראל לא התאמצו במיוחד באצירת התערוכה "בניין מקומי – אדריכלות מודרנית בימי המנדט הבריטי" (אוצר: אורן שגיב, נעילה: 31.12.16). התערוכה אמנם מעוצבת בקפידה ובהשקעה נדיבה, אך לא נעשתה עבודה המוסיפה על המוצג והנאמר בספר "ארכיטקטורה בפלשתינה-א"י בימי המנדט הבריטי 1917-1948" (מאת האדריכלים עדה כרמי-מלמד ודן פרייס). בכל מקרה, גם אם טרחתם לעיין בספר, סביר להניח שהתערוכה תחזור ותאיר לכם בניינים איכותיים שונים שנבנו בארץ בתקופת המנדט, כולל רישומים גרפיים מרשימים לניתוח המבנים, שבוצעו כולם בטכניקה ידנית יוצאת מן הכלל, כזו ההולכת ונשכחת.
- "באוהאוס # הכל עיצוב", מוזיאון תל אביב לאמנות, פתיחה: 15.10.16, נעילה: 7.1.17.
איך ייראה מוזיאון באוהאוס המתוכנן בדסאו? לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
