בהפרש של קול אחד בלבד, ותוך חילוקי דעות בחבר השופטים, הוכרזו שני זוכים מקבילים בתחרות הפתוחה לתכנון מוזיאון הבאוהאוס בעיר דסאו, גרמניה. המוזיאון עתיד להיבנות לרגל ציון 100 שנה לראשיתו של סגנון הבאוהאוס. מלבד חוסר ההחלטיות שהביא לזכייה משותפת, הפתעה נוספת היא שאף משרד גרמני לא העפיל לישורת האחרונה בתחרות. כעת עולים הפיינליסטים לשלב הניפוי האחרון, לקראת הכרעה סופית שתינתן בעוד כשלושה חודשים. הזוכה יקבל יחד עם הפרויקט פרס בסך 37 אלף אירו.
שני החתנים הזמניים של הפרס הראשון הם המשרד הספרדי Gonzalez Hinz Zabala בשיתוף משרד אדריכלי הנוף Roser Vives de Delás, והמשרד הניו יורקי Young & Ayata בשיתוף משרד אדריכלי הנוף Misako Murata. הסגנון של שתי ההצעות שונה באופן מובהק, וקשה לזהות בהן את הטיפולוגיה שאליה שאפו שופטי התחרות כפי שהגדירו אותה.
העיר המזוהה ביותר עם באוהאוס
המוזיאון ייבנה סמוך לפארק במרכז דסאו, העיר שבה שכן - באחד משלושת גלגוליו - בית הספר "באוהאוס", שנמצא במרחק של כקילומטר מאתר התחרות. ואמנם, דסאו היא העיר המזוהה ביותר עם בית הספר והסגנון שהוא הטיף לו, שפרץ דרך באדריכלות ובעיצוב העולמיים עד שנאלץ לסגור את שעריו בעקבות רדיפה מתמשכת מצד המשטר הנאצי. הסגנון זוכה לתהילה מחודשת בעשורים האחרונים – גם בישראל, שאליה נדדו בוגרי בית הספר שייצגו את "הסגנון הבינלאומי" שנגזר ממנו. כביתם של רבים מפרויקטי-הדגל של הבאוהאוס, הוכרזו ב-1997 אתריה של דסאו, יחד עם אתרים נוספים בעיר ויימאר, כאתרי מורשת עולמית מצד אונסק"ו.
מוזיאון הבאוהאוס מחולק לשני מגרשים: מגרש מרכזי (כ-8,300 מטרים רבועים) שעליו ייבנה המוזיאון וחניון (כ-2,650 מ"ר). עיקר הפרוגרמה מוקדשת לחלל התצוגה של אוסף קרן באוהאוס דסאו (Bauhaus Dessau Foundation), יוזמת התחרות, אוסף שאמור לתפוס כ-2,100 מ"ר מתוך סך כל שטח המבנה העתידי, כ-3,500 מ"ר. מתוך רצון ליצר קשר הדוק בין הפרויקט לסביבתו, המתמודדים נדרשו לייחס חשיבות לפארק הסמוך ולהחשיב אותו בתכנון.
תחרות פתוחה לכולם
לא פחות מ-815 הצעות התמודדו בתחרות האדריכלים היוקרתית, שהוכרזה מוקדם יותר השנה, ומתוכן נבחרו גם זוכים במקומות שלישי ורביעי, ושלושה פרויקטים שצוינו לשבח. מבט על אופי התחרות ומגוון ההצעות מסמנת, כך נדמה, כי החל עידן-מעבר בתחרויות העולמיות: גמישות הופכת לערך עילאי שמתמודדים צריכים להוכיח. כריס דרקון (Chris Dercon), מנהל גלריה טייט בלונדון ואחד משופטי התחרות, צוטט באתר התחרות באומרו כי "זו הזדמנות לנהל דיון ציבורי, בינלאומי, ודסאו והבאוהאוס הם מקום אידיאלי להתחיל ממנו".
קלאודיה פרן, מנכ"לית קרן באוהאוס דסאו, התייחסה באתר התחרות להחלטה לפתוח את התחרות לכל, כתחרות אנונימית, ולא לסגור אותה למוזמנים-מיוחסים. "אני מרגישה שלמה עם ההחלטה", מצוטטת פרן, "המניע הוא לתת הזדמנות לאדריכלים בינלאומיים ולמשרדים צעירים להגיש הצעות. העובדה שכל הזוכים הם משרדים זרים, ממקמת אותה כתחרות ברמה הגבוהה ביותר".
כל אחד משלושת האבות של הבאוהאוס - ולטר גרופיוס, האנס מאייר ולודוויג מיס ון דר רוהה - הובילו טון שונה לאורך כהונתם, איש איש בתקופתו כראש בית הספר בין שתי מלחמות העולם. ייתכן שמכאן נבע פיצול הקולות: כמחצית מהשופטים העזו להציג ראייה מחודשת, כפי שעשו אבות הסגנון שחיפשו את האוונגרד (מושג ה"חלוצי" מיוחס בעיקר לוון דר רוהה), ומצאו בתחרות הזדמנות להפקיד את המוזיאון בידיו של המשרד הניו יורקי שהציע מבנה אמורפי וצעקני, המורכב מפקעות צבעוניות גחמתיות, העומדות על רגל אחת ומקיימות קשר רופף עם הקרקע ועם יסודות הסגנון. המחצית השנייה של חבר השופטים נקטה קו שמרני, נאמן לסגנון, והעדיפה את המשרד הספרדי שהציע קופסה שחורה מרחפת בתוך מעטפת קיר מסך עם חלוקת אלומיניום לבן. המבנה מוצב באתר כשיר הלל (אולי צפוי ועייף) למאפייני סגנון הבאוהאוס: צורות פשוטות, ניקיון עיצובי, צבעוניות בסיסית, ושימושיות (פונקציונליות).
המחלוקת החריפה בין השופטים, מספר ההצעות שהוגשו, התקציב הנדיב והמיקום המרכזי מעידים שלבית הספר הקטן שנסגר באלימות יש, גם אחרי 100 שנה, השפעה עצומה על המרחב והשיח התכנוני הבינלאומי.
