אי של אהבה: שני הישראלים הקימו משפחה ותפסו ראש על הבר בזנזיבר

אם חד-הורית, מורה מיישוב קטן בצפון הארץ, נוסעת לחופשה בזנזיבר ומתאהבת שם במדריך צלילה ישראלי שומר מצוות. בין השניים נרקם קשר, הוא מגיע לבקר בארץ, היא נכנסת להיריון, ואחרי התלבטויות רבות השניים מגיעים להחלטה: היא עוברת לגור איתו על החוף בזנזיבר, והם פותחים בר משותף ומדי ערב צופים בשקיעה כשלצידם מתרוצצים שני ילדים.

זה לא תקציר עלילתו של רומן רומנטי רב-מכר, אלא סיפור אמיתי, סיפורם של שיר אילן (33) ואופז מיכאל (35), בני זוג שהשתקעו בזנזיבר ומגדלים יחד את הלל (6), בתה של אילן, ואת כליל, בנם המשותף. "והכל קרה", אומרת אילן בראיון טלפוני מביתה שבזנזיבר, "ברגע שהכי לא ציפיתי לו: דווקא אז מצאתי את מה שחיפשתי כל החיים".

כך נראה המקום שבו הם גרים:

הזדמנות מדהימה לחיים חדשים

זה קרה לפני כשנה. שיר אילן מאלון הגליל, שעבדה כמחנכת וכמורה למדעים בבית ספר יסודי, השאירה את בתה אצל הוריה ונסעה עם אחותה גאיה לטיול בסוואנות של אפריקה. לקינוח עצרו השתיים לחמישה ימים באי זנזיבר. "אחותי אוהבת לצלול", היא מספרת, "כך שמהר מאוד מצאנו את עצמנו במועדון צלילה בחוף נונגווי, באזור הצפוני של זנזיבר. שם ראיתי את אופז לראשונה".

אופז מיכאל הוא בן למשפחה דתית בת שבעה אחים מחדרה. ב-2004 טס לטייל באתיופיה ובדרום אפריקה; אחר כך הגיע לזנזיבר, התאהב במקום וכעבור חודש חזר לארץ. הוא החל לחפש עבודה שקשורה לים, שאליו הוא מחובר במיוחד, אבל לא מצא מקום שבו לא אילצו אותו לעבוד בשבת. "אחרי שנה בארץ טסתי שוב לזנזיבר והתחלתי לעבוד שם כמדריך צלילה", הוא מספר. "בחמש השנים האחרונות אני על הקו זנזיבר-ישראל. אני עובד בעיקר בזנזיבר, משום שכאן אין בעיה שלא אעבוד בשבת: יש לי יום חופש אחד בשבוע, ואני בוחר לממש אותו בשבת".

מערכת היחסים שלהם החלה כידידות. אחרי שאילן סיימה את חופשתה וחזרה לארץ, הם שמרו על קשר, ובשלב מסוים קיבלו יחסיהם תפנית. לאחר שמיכאל הגיע לביקור בארץ לכבוד אירוע משפחתי, אילן הרתה. "התחבטנו הרבה סביב השאלה מה אנחנו צריכים לעשות. היו הרבה רעיונות: שאופז יחזור לישראל, שאני אעבור לזנזיבר, שנחלק את הזמן חצי-חצי בין זנזיבר לישראל. מאחר שאני הרפתקנית מטבעי, החלטנו שאני אעבור עם הלל לזנזיבר".

המשפחה בהרכב מלא. "זו זכות גדולה לגדל ככה משפחה"

לדבריה, לפני שהכירה את מיכאל הייתה בשלב אחר בחיים. "הרגשתי שאני מגשימה את עצמי בהוראה; זו הייתה תקופה מדהימה, אבל אחרי שהייתי חד-הורית במשך חמש שנים, רציתי שינוי, והשינוי הזה קרה. הבנתי שאני רוצה לעבור לזנזיבר, שזו הזדמנות מדהימה לחיים חדשים. אופז התגלה כאבא מדהים גם להלל וגם לכליל".

כליל נולד בישראל לפני חמישה חודשים, וכשהיה בן שלושה חודשים עבר עם הוריו לזנזיבר. כיום הארבעה גרים על קו המים בחוף נונגווי. למיכאל יש מרכז צלילה בבעלותו, ולאחרונה פתחו השניים בר על החוף. "היום שלנו מתחיל בשבע בבוקר", מספרת אילן, "כשאנחנו שולחים את הלל בהסעה לבית הספר, שנמצא 40 דקות נסיעה מאיתנו. זה בית ספר בינלאומי פרטי, נהדר. אחר כך אופז הולך למועדון הצלילה, וב-11 כליל ואני פותחים את הבר על החוף. הלל חוזרת מבית הספר בסביבות ארבע ועושה שיעורי בית. ארוחת ערב אנחנו משתדלים לאכול בבית ולא בחוף.

"אני חושבת שזו זכות גדולה לגדל ככה משפחה: אופז ואני יחד כל יום, כל היום, וכל יום מחדש אנחנו חוגגים את הזוגיות שלנו. מאז ומתמיד היה לי חלום לשלב בין עבודה למשפחה, ועכשיו הגשמתי את החלום הזה. אם היינו בארץ, כנראה שהיינו רואות את אופז רק בערב, וכליל היה מהר מאוד נכנס לאיזו מסגרת. כאן זה אחרת".

איך הלל מתאקלמת?

"מצוין. יש לה כבר הרבה חברים מבית הספר, גם מערביים וגם מקומיים. החיים שלה השתנו לגמרי, אבל היא מאוד נהנית. פעם היא ידעה מילה וחצי באנגלית, ועכשיו היא כבר מבינה ומדברת המון. גם סווהילית היא לומדת לאט-לאט".

ומה אומרים בני המשפחה והחברים בארץ?

"הם פירגנו, אבל כמובן שלמשפחה הקרובה יש קושי, בעיקר בגלל שיש תינוק קטן. הוריי היו רגילים לזה שהנכדה שלהם מסתובבת להם כל הזמן בין הרגליים, ועכשיו היא רחוקה מהם. אבל הם יבואו לבקר בקרוב".

שיר אילן וילדיה. "לא חסר לי כלום"

עולם אחר לגמרי

כשיגיעו הוריה לבקר, הם יגלו שזנזיבר זה לא רק בטן-גב ושייק בננה-אננס, אלא גם הרבה תקלות שמשבשות את החיים. "יש לא מעט הפסקות חשמל, וצריך ללמוד לחיות עם זה", אומרת אילן. "הרבה פעמים גם אין מים, אז צריך להזמין גלונים במיוחד. זה עולם אחר לגמרי".

מבחינה חברתית לא נתקלו בני הזוג בבעיות, על אף שרוב האוכלוסייה היא מוסלמית. "בכפר שלנו כולם יודעים שאני ישראלי ויהודי, ויש יחסי כבוד הדדי", אומר מיכאל. "הם לא מפריעים לנו, ואנחנו לא מפריעים להם. בחגים שלהם אנחנו סוגרים את הבר מוקדם".

בני הזוג היו צריכים לגשר גם על הפערים שביניהם, שכן מיכאל הוא דתי ואילן חילונית. "אנחנו מאוד משתדלים לכבד אחד את השנייה", אומרת אילן. "פעם בחודשיים אנחנו מזמינים אוכל כשר מדרום אפריקה, והמטבח אצלנו כשר. אופז כבר הרבה שנים מארח חבר'ה ישראלים לקבלות שבת, וזה כיף גם בשבילי. גם הלל מאוד נהנית מזה. אין כאן ממש קהילה ישראלית, אז זה נורא נחמד שבאים אלינו אורחים. הם בדרך כלל מגיעים בשישי בצהריים ומתחילים לבשל לארוחת הערב".

איך קיבלה אותך המשפחה של בן זוגך בארץ?

"מצוין. כשהייתי בהיריון בארץ ואופז היה בזנזיבר, אמא שלו הייתה שולחת לי אוכל הביתה. זו משפחה דתית, חמה ומשפחתית מאוד. ההורים שלי ושלו כבר נפגשים בלעדינו".

את מתגעגעת לדברים ספציפיים בארץ?

"אני זוכרת שכשטיילתי בהודו בעבר, היה לי ממש קשה בלי קוטג', אבל כאן לא חסר לי כלום. כל הזמן שואלים אותי מהארץ אם אני צריכה משהו, אז בינתיים אני לא צריכה כלום. אני נהנית מהחיים הפשוטים, בלי יותר מדי תרבות צרכנית. זה מרגיע את הנפש".

______________________________________________________

גם גל זוהר פתחה פרק חדש בחייה במקום רחוק ומעניין. הקליקו על התמונה:

"ראיתי בטלוויזיה תוכנית על אוכל סיני ואמרתי: 'אני הולכת לאכול את הדבר הזה'. כעבור שבוע היה לי כרטיס טיסה". הקליקו על התמונה (צילום: באדיבות גל זוהר)