גל זוהר אהבה מאז ומתמיד את העיסוק באוכל וביין. כשהייתה בתחילת שנות ה-20 לחייה, לאחר שירות צבאי ביחידת כוח אדם בצריפין, תכננה ללמוד יינות בקליפורניה, אלא שלחיים היו תוכניות אחרות: ב-13 השנים האחרונות היא גרה בסין ומנחה שם תוכנית רדיו יומית העוסקת בשני הנושאים החביבים עליה וגם בתחומים נוספים.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"הכל התגלגל במקרה", מספרת זוהר. "יום אחד ישבתי בבית הוריי ברחובות, ראיתי בטלוויזיה תוכנית שעסקה באוכל סיני, ואמרתי לאמא שלי, שישבה לידי: 'נראה לי שאני הולכת לאכול את הדבר הזה'. כעבור שבוע כבר היה לי כרטיס טיסה, וככה הגעתי לסין בפעם הראשונה. במשך שנה טיילתי לבד כתרמילאית קולינרית, בלי לדעת את השפה. חיפשתי איפה יש תורים במסעדות, למדתי מה מוכרים וראיתי מקומות מאוד יפים".
השנה התארכה לעוד אחת ועוד אחת, וכיום זוהר (37) היא תושבת ביג'יינג, מדברת סינית שוטפת, מעורה היטב בתרבות המקומית ומשדרת לסינים חדשות לייף סטייל ותרבות. בגלגלצ כנראה לא שמעו עליה, אבל רבבות סינים מקשיבים לה על בסיס יומי.
גם ספא, גם אוכל לכלבים
הרומן הסיני של זוהר (37) התחיל ב-2003. "באותה תקופה סין עוד לא הייתה יעד תיירות פופולרי כפי שהיא כיום, אז הרגשתי חלוצה", היא אומרת בראיון שמתבצע באמצעות הסקייפ. "היה נהדר לראות כמה היא עצומה ומגוונת מבחינת נופים, מזג אוויר ואנשים, כשכל אלה משפיעים גם על המטבח המקומי. הרגשתי שמעניין לי פה, ובתום שנת הטיול החלטתי להישאר שנה נוספת וללמוד את השפה. מאוד נהניתי, וכשסיימתי את השנה, מישהו אמר לי שיוכלו להחשיב לי את לימודי השפה כנקודות זכות אם אמשיך לתואר ראשון באוניברסיטה, אז החלטתי להישאר וללמוד סינית וספרות עתיקה.
"השנה הראשונה הייתה מאוד אינטנסיבית - שמונה שעות לימודים בבית הספר ושמונה נוספות בבית, כשכל הלימודים הם בסינית בלבד - אבל מאוד אהבתי ללמוד, וצוות ההוראה תמך בי וסייע. סינית היא שפה שאין גבול לכמה אפשר ללמוד אותה: היא מכילה עשרות אלפי סימנים, שכל אחד מהם יכול להופיע בצירופים שונים ובמשמעויות שונות. מכיוון שבחרתי לגור בשכונה רגילה ולא במעונות סטודנטים, לאט-לאט צברתי יותר ויותר מילים, ואם בהתחלה ידעתי לקנות במכולת רק מים, פתאום יכולתי לקנות גם אבטיח, מלון ויוגורט. הרגשתי את ההתקדמות ביום-יום".
ההתקדמות ניכרה גם בלימודים. היא סיימה את התואר הראשון כמצטיינת דיקן, החלה ללמוד לתואר שני, "אבל בסוף השנה הראשונה החלו אצלי סימני שחיקה". בדיוק באותה תקופה ערכה היכרות ראשונה עם הרדיו הסיני. "מכר מקומי הכיר לי שדרנית שהגישה תוכנית על זרים בבייג'ינג, חלקה באנגלית וחלקה בסינית. שאלו אותי אם אני רוצה להשתתף כמרואיינת ולדבר על עניינים יומיומיים מנקודת מבט של זרים ושל מקומיים. הסכמתי, זה היה נורא נחמד, ובסיום התוכנית שאלו אם ארצה להגיע גם בשבוע הבא. תוך חודש הפכתי לפאנליסטית קבועה והפסקתי את הלימודים.
"שנתיים מאוחר יותר נעשיתי מנחה אורחת, ואחר כך התחלתי להנחות תוכנית בשם 'תקשיבו לעולם' עם מנחה שותף סיני. במסגרת התוכנית היה לי טור שבועי קבוע שעסק בלייף סטייל. כבר אז הייתי מחוברת להרבה שפים סינים וראיתי שהתעשייה גדלה ושמתחילה נכונות להיפתח ולהביא אוכל מערבי. התחלתי לנדנד למנהל התחנה שהגידול באירועים מצריך תוכנית בפני עצמה ולא רק פינה. באמצע השנה שעברה הוא השתכנע, וכך התחלתי להפיק, לערוך ולשדר תוכנית יומית בת חצי שעה בשם 'FM Lifestyle'.
"אני מטפלת בהרבה נושאים: אוכל, יין, תרבות, עיצוב, אדריכלות. התוכנית מוקלטת מראש, ולפני ההקלטה אנחנו מנסים את כל מה שאנחנו מדברים עליו. לפעמים זה נחמד – למשל, כשיש אייטם על טיפול ספא חדשני - אבל לפעמים צריך לראות איך מייצרים מזון לכלבים מפונקים, וזה קצת מגעיל".
ימים של תסכול
תוכניתה של זוהר משודרת בתחנת 774, השייכת לרדיו בייג'ינג, גוף שידור גדול המחזיק בשלל ערוצי רדיו וטלוויזיה. בעבר היה לה בן זוג מקומי; כיום היא לבד, ובנוסף להגשת התוכנית עוסקת בתרגום ומנחה סיורי אוכל בעיר. "בסין יש הרבה מאכלים שאין בארץ", היא אומרת. "הרבה מבקרים מתרשמים בעיקר ממגוון הירקות והפירות שיש כאן ושלא נתקלים בהם במקומות אחרים. אני נתקלתי במאכל שלא הבנתי אם הוא צמח או בעל חיים: קוראים לו ביטרלמון, הוא ממשפחת הדלועיים, נראה כמו שילוב של אגס ומלפפון ומלא כתמים".
אני מניח שבסיורי האוכל את שומעת הערות על בעלי החיים שמהווים חלק מהתפריט בסין.
"צריך להבין שהעקרבים, הנחשים והצפרדעים שנמצאים בשווקים הם אטרקציה תיירותית גם לסינים עצמם. ילד סיני ממוצע לא אוכל עקרב על מקל לארוחת ערב".
אז כולם אוכלים אורז?
"ממש לא, למרות התפיסה הרווחת. יש כמה פרובינציות, למשל בצפון, שבכלל לא אוכלים בהן אורז משום שהאקלים שם לא מאפשר לגדל אותו. אבל אוכלים הרבה אטריות בצורות שונות ומחומרים שונים, ולכל אזור יש את הייחודיות שלו. יש גם מגוון גדול של פטריות, דמפלינגז וצ'ילי".
יש בבייג'ינג זיהום אוויר גבוה, פיקוח ממשלתי הדוק על האינטרנט והתנהגויות חברתיות שונות מאלה שהכרת. הבדלי התרבות לא הכניסו אותך להלם?
"לפעמים כן. יש ימים שבהם הכל נהדר ומעניין, ויש גם ימים של תסכול. לעיתים אומרים לך כאן מה שאתה רוצה לשמוע, כשבפועל זה לא קורה, מתוך רצון לא לאכזב את המאזין, וזה בניגוד למנטליות הישראלית הישירה. אבל אני חושבת שהישראלים הם מאוד סתגלנים, אז יותר קל להם כאן. הם תמיד מוצאים דרך להסתדר.
"חשוב גם להבין שבייג'ינג היא עיר ענקית, עם הופעות של זמרים בינלאומיים, מסעדות של טובי השפים מרחבי תבל, אופרות בתקציבים עצומים, מוזיקה קלאסית, תיאטרון. הייתי שמחה אם אנשים היו נפתחים ומסתכלים מעבר לסטיגמה. בייג'ינג היא לא רק עקרבים על מקל בשוק וחיילים בעיר האסורה. הגיע הזמן שנעבור לשלב הבא ונסתכל על העיר הזו כעל עיר גדולה לכל דבר, כי היא אכן כזו. הרעיון של חסימת אתרים כמו פייסבוק וגוגל מונע בעיקר משיקולים עסקיים ולא משיקולי צנזורה. צנזורה קיימת במדינות רבות בתחומים שונים, אבל כאן השיקול הוא כספי יותר מפוליטי".
טוב, מתבקש לסיים עם טיפ למגיעים לבייג'ינג.
"אז כמו שאמרתי, צריך להתייחס לעיר הזו כמו לכל מטרופולין במערב ולדעת שיש פה הכל; להיות תיירים אינטליגנטים, לא לבוא רק כדי לאכול פקין דאק, כמו שבניו יורק מחפשים גם סושי ומסעדות עם כוכבי מישלן ולא רק המבורגר. בסיורים שאני מעבירה אני תמיד אוהבת לעבוד מול אנשים סקרנים. הייתי שמחה גם אם שפים ישראלים יסכימו להגיע וללמוד על המטבח המקומי".
______________________________________________________
דינה היימן התאהבה במעסה סיני הצעיר ממנה ב-18 שנה. ההמשך מפתיע. הקליקו על תמונתה:
