"למרות שגדלתי בנתניה, סין היא חלק ממני, סוג של מולדת שנייה. הגעתי לשם לראשונה בגיל 23 עם אחי אלי, שהיה אז בן 28. טיילנו יחד חמישה חודשים, ואז אלי החליט לנסוע לטיבט. שבוע אחרי שנפרדנו, הוא נפטר ממחלת גבהים בעלייה לכיוון הרי ההימלאיה. זה היה שבר נוראי, שכנראה השפיע על בריאותי. חליתי בצהבת קשה ואושפזתי בשלושה בתי חולים שונים בסין. בעקבות המסע הזה כתבתי ספר, 'צברים על דרך המשי', התחלתי לתת הרצאות על סין, ובגיל 27 התחלתי להדריך טיולים במזרח אסיה ובעיקר בסין. במהלך השנים היו לי בני זוג מהמזרח - אחד סיני והשני הודי.
"כשהייתי בת 38 הדרכתי קבוצת מטיילים ישראלים לעיר הסינית גווילין. באחד הימים לקחתי את הקבוצה לקבל עיסוי מקצועי, אלא שבמקום המעסה הקבועה שלי, קיבלתי עיסוי מידיו של צעיר בן 20. שמו היה אי שאנאי. דיברנו קצת בסינית. הוא היה לא רק יפה תואר, אלא גם בעל ידי זהב, מטפל מופלא, חם מאוד וכל הזמן נוגע. הוא נתן לי דיסק של מוזיקה סינית, ובפעם הבאה שהגעתי לסין הבאתי לו מתנה מישראל - חלבה.
"מבחינתי זה היה רומן נחמד ולא פיתחתי הרבה ציפיות - גם בגלל הפרש הגילים, וגם בשל העובדה שלא שהיתי בסין באופן קבוע. באחד הביקורים סיפר לי אי שאנאי שיש לו בת זוג סינית ושהוא עומד להתחתן איתה. לקחתי בחשבון שהקשר בינינו עלול להסתיים, אבל לא הייתי מאושרת מזה, בלשון המעטה.
"חלפו ארבע שנים. באחד הביקורים שלי בגווילין פגשתי את אי שאנאי במקרה ברחוב. אני כבר הייתי בת 42 והוא בן 24. הלכנו לטייל בפארק, והוא סיפר לי שהוא התגרש. דיברנו על חידוש הקשר, אבל בוודאי לא חשבתי שנתחתן. זה כבר נשבר פעם אחת. חשבתי שניתן לזה זמן ונראה מה יקרה. בסופו של דבר, ניצתה בינינו אהבה. כעבור שנתיים החלטתי להזמין את אי שאנאי לבקר בישראל. בסתר ליבי קיוויתי שישראל תמצא חן בעיניו ושהוא ירצה לעשות עלייה. הצליח לי. אי שאנאי מעולם לא ראה ים, ואני ביימתי לו כמה שקיעות נפלאות על החוף של נתניה. הוא הוקסם, חשב שנתניה היא גן עדן, המקום היפה ביותר בעולם. החלטנו להתחתן ולחיות בארץ.
"בינואר 2006 התחתנו בסין, בחתונה אזרחית. המשפחה של אי שאנאי קיבלה אותי יפה מאוד. גם המשפחה שלי קיבלה את הנישואים לסיני בטבעיות. חצי שנה לאחר מכן כבר נכנסתי להיריון. נולדו לנו תאומות מדהימות - נועם וזוהר, או בשמן הסיני, אי טיאן ואי ג'ינג. לשתיהן יש עיניים קצת מלוכסנות ושיער שחור חלק. אי שאנאי היה אבא מאוד מסור, אבל קשיי הקליטה שלו בארץ צפו בכל פעם מחדש. הוא עבד כמעסה והיה לו חוג לקוחות משלו, אבל המכשול המרכזי היה השפה. הוא חווה טלטלות וגעגועים עזים לסין. אחרי כחמש שנים בארץ הציעו לו עבודה מצוינת בסין, וזאת הייתה נקודת המפנה. אי שאנאי אמר לי שהוא סובל נורא בישראל ורוצה לחזור.
"היה לי נורא קשה לקבל את זה. הילדות היו אז בנות ארבע, והכנו אותן לפרידה בעזרת פסיכולוגים. אי שאנאי לא ביקש להתגרש; זו הייתה החלטה שלי, למרות שהיו לי פחדים וחששות - איך אסתדר בלעדיו, מה יהיה עם הבנות, איך הן יתמודדו בלי אבא שהוא חלק כל כך חשוב מהחיים שלהן. כשנפרדנו, נשבענו שנישאר חברים לנצח.
"החודשים הראשונים היו קשים מאוד. הבנות בכו כל הזמן וחיפשו את אבא, וכשהן דיברו איתו בסקייפ, זה רק בילבל אותן יותר. הזמן חלף. לפני שנה אי שאנאי התחתן שוב, ובאוקטובר האחרון נולדה לו תינוקת מדהימה. אנחנו שומרות איתו על קשר הדוק, ובחנוכה האחרון ביקרנו בסין. הילדות הכירו לראשונה את המשפחה הסינית שלהן: הדודים, הדודות והאחות למחצה החדשה. המשפחה שלו הייתה מקסימה אלינו. הם קיבלו את הבנות בהמון חום ואהבה והרעיפו עליהן מתנות. פחדתי שהנסיעה תיצור טראומה לילדות, כשייאלצו להיפרד שוב מאבא, אבל לשמחתי הן נפרדו ממנו בטבעיות ושמחו לחזור הביתה".
שורה תחתונה:
"אני ואי שאנאי תמיד נהיה חברים טובים. אנחנו משפחה".
צפו בדינה היימן מספרת על סין (החל מדקה 16:45):
_____________________________________________________________
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
________________________________________________________________
מזהים את המצולמת? גם לה הייתה זיקה הדוקה לתרבות הסינית:
