חייו של אורי ברנהרד (39) השתנו ברגע אחד, רגע מפחיד של פרכוסים ואובדן הכרה. עד אז הוא חיזק ברגים לפרנסתו, נישא, הפך לאב, אבל בעיקר חי חיים משעממים, לדבריו. הוא התגורר בכרמיאל ועסק בעבודות מזדמנות, בעיקר עבודות ייצור במפעלים.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"הייתי פועל במפעלי מתכת ואלקטרוניקה", הוא מספר, "סגרתי ברגים ומומים גדולים, ייצרתי חלקים לפי שרטוט והפעלתי קו ייצור של מכונות המרכיבות מעגלים אלקטרוניים. הייתי מתוסכל ומשועמם. ידעתי שאני מסוגל להרבה יותר, שגלום בי פוטנציאל גדול שיכול לעזור לאחרים. חלמתי על הרגע שבו ישתנו חיי, אבל לא העזתי לשנות אותם בעצמי".
בגיל 26 עבר לאזור המרכז כדי למצוא עבודה מאתגרת, אבל המשיך לעבוד כפועל ייצור, ובמקביל למד הילינג, רייקי וסוגי עיסוי שונים. את אשתו הכיר בגיל 30 בצ'ט. השניים התאהבו, נישאו והביאו לעולם בן. ברנהרד המשיך בחייו, עד ליום שבו נטרפו כל הקלפים.
גידול בראש זה כמו פטיש בראש
ב- 23 במאי 2009, בדרכו חזרה מהעבודה, השתנו חייו. "נסעתי עם הבוס שלי, שאיתו עבדתי בבנייה של חדרי קירור למסעדות, ופתאום הרגשתי רע. הייתי אז בן 32 בסך הכל. הספקתי להגיד לו: 'קובי, אני לא מרגיש טוב' – ומיד איבדתי את ההכרה. הוא סיפר לי אחר כך שהיו לי פרכוסים חזקים בכל הגוף. אחרי כרבע שעה התעוררתי ומצאתי את עצמי באמבולנס, בדרך לבית החולים.
"הפרמדיקית שאלה אותי שאלות אינפורמטיביות פשוטות כמו 'איך קוראים לך?' – ואני לא זכרתי את שמי. לא הייתי מסוגל לענות לאף שאלה. ביקשתי ממנה לחזור הביתה, והיא ענתה: 'אתה לא הולך לשום מקום, נוסעים לבית חולים'. אושפזתי בתל השומר, ושם עברתי סדרה ארוכה של בדיקות, כולל MRI ו-CT ראש".
ואז הגיעה הבשורה המטלטלת. "רופאה ניגשת אליי ואומרת לי: 'תשמע, יש לך גידול בראש. תצטרך לעבור ניתוח דחוף'. קיבלתי את השוק של החיים שלי. פחד נוראי שטף אותי . פחד מוות. אבל עדיין לא עיכלתי. שאלתי את הרופאה אם אני
חייב ללכת לניתוח, או שאולי אפשר לטפל בי בכדורים. הרופאה הסבירה לי שאם הגידול לא יוסר, הוא יגרום לי להתקפי אפילפסיה, ושהוא גם עלול להתפשט ולפגוע ביכולות קוגניטיביות בסיסיות כמו דיבור, כתיבה וקריאה. הבנתי שאין ברירה".
בינתיים שב אליו הזיכרון, אבל הוא נקלע למערבולת רגשית. "הרגשתי חסר אונים. ריחמתי על עצמי, בכיתי המון, לא הפסקתי לשאול את עצמי למה זה קרה דווקא לי, מה עשיתי רע. עד אז הייתי אדם בריא לחלוטין, ופתאום, תוך שניות מתהפך עליי העולם".
הגיע יום הניתוח. ברנהרד ניסה להרגיע את עצמו באמצעות מוזיקה ודמיון מודרך. "ניסיתי לשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר, שאני מופקד בידי טובי המומחים במערכת עם רפואה מתקדמת ומכשור מתוחכם שמסוגל לתת פתרונות גם לבעיות סבוכות. ידעתי שיש סיכוי שאחרי הניתוח אני כבר לא אתעורר לעולם, אבל עדיין שכנעתי את עצמי שאני אעבור אותו בקלות ובשלום, והכל יהיה בסדר".
"גידול בראש זה כמו לקבל פטיש בראש", מוסיף אביו, אילן. "שום דבר לא הכין אותנו לזה. ישבנו שם, כל המשפחה, מאוד מתוחים, וחיכינו. למזלנו, זה נגמר בטוב".
הניתוח ארך שלוש שעות וחצי, שבסיומן התעורר ברנהרד כאדם חדש. "הרגשתי הקלה על עצם זה שאני עדיין כאן. לא הרגשתי כאב, אבל עדיין פחדתי ממה שיתגלה ב-CT מוח. אולי נשארו שאריות מהגידול? למזלי, הניתוח הצליח".
איבדתי 13 ק"ג תוך חודשיים
חודש וחצי אחרי הניתוח הוא כבר חזר לתפקוד מלא - מחוזק, ועם צרור תובנות חדשות. הניתוח הצית בו תשוקה מחודשת לחיים והבעיר אצלו צורך לעזור לאחרים. "הבנתי שאנחנו חיים כאן על זמן שאול, ושצריך למצות כל רגע. הרגשתי שאני יכול להתמודד כמעט עם כל דבר. הבנתי גם שאני תקוע בזוגיות שלא מתאימה לי, ושיש לי עבודות שאני שונא".
תוך זמן קצר התפטר מעבודתו כפועל במפעל לאלקטרוניקה ופתח קליניקה פרטית לרפואה אלטרנטיבית - בעיקר טיפולים אנרגטיים כמו רייקי והילינג מרחוק. כדי להשלים הכנסה, עבד כאיש תמיכה טכנית במחשבים, "ומאז לא עבדתי יום אחד בעבודות תפלות ומשעממות".
הצעד הבא היה גירושים. "אשתי הייתה בשוק; היא לא ציפתה לזה, נפלה עליה פצצת אטום, אבל הרגשתי שהאהבה בינינו נשחקה, שאנחנו כבר לא מתאימים, שהפערים בינינו הולכים וגדלים. בסופו של דבר הגענו להסכמה וערכנו הסכם גירושים".
על אף שהוא זה שהוביל את הגירושים, הם גרמו לטלטלה קשה. "עברתי תקופה קשה של חוסר אונים וחוסר ודאות. הייתי בלחץ ובמתח כל הזמן. עישנתי המון, לא אכלתי כלום, ותוך חודשיים איבדתי 13 קילו במשקל".
כשהתאושש, החל לחפש אהבה חדשה. הוא הצטרף לקבוצות גרושים בפייסבוק, יצא לדייטים ופגש עשרות נשים. "התהליך היה מרתק. נחשפתי לעולם אחר, שלא הכרתי. פגשתי המון נשים, והיו עליות ונפילות. חיפשתי בת זוג שמגיעה מעולם הטיפול כדי שיהיה לנו נושא מרכזי משותף אחד לפחות. הכרתי מטפלת באמנות; התאהבתי בה, אבל אחרי חודשיים ביחד היא הודיעה לי שאנחנו נפרדים, והלכה בלי להסביר למה. הלב שלי נשבר לרסיסים. במבט לאחור הבנתי שזה לא התאים: היא דתייה ואני חילוני, כך שהפערים היו גדולים".
את האהבה הבאה מצא בגיל 35, אחרי שנה של חיפושים. "החלטתי למקד את החיפוש ולזמן לעצמי באמצעות דמיון מודרך את האישה שהכי מתאימה לי. הכנתי רשימה מפורטת: חשבתי על אישה מלאה עם שיער ארוך, בת 30 עד 40; היה חשוב לי שהיא תהיה משכילה, וגרושה עם ילדים משלה, כי החלטתי שאני לא רוצה עוד ילדים משלי". ברשימה הופיעו גם תכונות אופי: נשית, אינטליגנטית, רומנטית, עדינה, אמינה, מתחשבת וצנועה.
ברנהרד התמקד ברשימה שהכין, והמשיך להיפגש עם נשים. חודשים אחדים לאחר מכן פגש באשתו הנוכחית - לילך תבור, מורה לחינוך מיוחד, אם לתאומים, מבוגרת ממנו בחמש שנים. "נדלקתי עליה מיד. שבועיים אחרי שהכרנו, היא נסעה לאילת, והרגשתי שאני מתגעגע אליה. תוך חודש עברנו לגור ביחד".
מאז, כבר ארבע שנים, הם ביחד. "אנחנו מתייחסים אחד לשני כשווים, והתקשורת בינינו פתוחה וטובה. יש בינינו אמון מלא ובעיקר הרבה אהבה".
מה למדת מכל מה שעברת?
"שמה שצריך לקרות קורה, גם אם זה גידול במוח. היום, גם ברגעים הקשים אני לא נופל יותר למקום של הקורבן, אלא לוקח את עצמי ומתקדם משם קדימה".
______________________________________________________
שירה כהנים-זולן עזבה עבודה נחשקת כפרסומאית כדי לשפר חיים של אנשים מוגבלים. הקליקו על התמונה:
