במה חלתה כריסטינה רוזטי, ומה הייתה האהבה ששימחה את ליבה

נערה כבת 15, כריסטינה רוזטי, מסתופפת עם אביה בביתם שבלונדון. רוב בני משפחתם יוצאים בבוקר לעבודה, אבל האב התעוור כשנתיים קודם לכן והוא אינו מסוגל עוד לעבוד כמורה שמלמד את שפת אמו, איטלקית. אמה של הנערה נאלצת לעבוד שוב כאומנת, כפי שעשתה עד שנישאה, וגם אחותה עובדת כדי לתרום לפרנסת המשפחה. האח, גבריאל דנטה רוזטי, ממשיך בלימודי האמנות שלו, ולימים יקנה שם עולמי כצייר.

לאחרונה נפגעה בריאותה של כריסטינה. האם התסמינים שהיא סובלת מהם − חלק מהרופאים קובעים שזאת אנגינה, אחרים מדברים על שחפת − נובעים מבעיה גופנית גרידא, או שמקורם נפשי, ואלה תחלואים פסיכוסומטיים? האם ייתכן שחלתה בעצם רק מכיוון שאינה רוצה לצאת מהבית ולעבוד כאומנת כמו אמה ואחותה?

חוץ מאשר לטפל באביה, היא כותבת שירים. את הראשון, "ססיליה מעולם לא הלכה לגן/ בלי הגלדיאטור שלה", חיברה והקריאה לאמה עוד לפני שידעה לכתוב. עד שמלאו לה 18 כבר התאספו אצלה כ-50 שירים, ומשפחתה קיבצה אותם לספר שראה אור בהוצאה פרטית. כיום היא נחשבת לאחת מבכירות המשוררות הוויקטוריאניות.

הביוגרפית של רוזטי הסבירה את מחלתה בטראומה מינית מודחקת. רוזטי, לדעתה, סבלה מהתקפי דיכאון ומתחושת אשמה וסוד, שאותם הביעה בשיריה המסויטים. באחד מהם, למשל, השתמשה בדימוי של תנין שטורף את הצאצא שלו. אביה, כך טענה כותבת הביוגרפיה, פגע בה מינית. שיר אחר שכתבה, "שוק השדונים", רומז על קשר קשה וטעון בין אחיות. אולי הצלתה תגיע מהנישואים שהציע לה אחד החברים של אחיה, גם הוא צייר. הם מתארסים, אבל נפרדים, כי הוא נעשה קתולי, ואחר כך היא דוחה גבר נוסף שמציע לה נישואים – שוב, מנימוקים דתיים. 

צפו בסרט תיעודי על רוזטי:

ליבי כמו ציפור מצייצת בשיר

כעשור אחרי שהאירוסים בוטלו, כתבה רוזטי את השיר "יום הולדת" (כאן בתרגומי):

לִבִּי כְּמוֹ צִפּוֹר מְצַיֶּצֶת בְּשִׁיר

שֶׁשָׁתִיל שֶׁמֻּשְׁקֶה מְשַׁכֵּן אֶת קִנָּהּ.

לִבִּי עֵץ תַּפּוּחַ עָמוּס מֵרֹב פְּרִי

שֶׁמַּכְבִּיד וְכוֹפֵף כָּל עָנָף.

לִבִּי הוּא קְלִפָּה מְנַצְנֶצֶת שֶׁל קֶשֶׁת,

אֲשֶׁר מְשַׁכְשֶׁכֶת בְּיָם שֶׁל שַׁלְוָה,

לִבִּי בִּי שָׂמֵחַ יוֹתֵר מִכֹּל אֵלֶּה,

כִּי בָּאָה אֵלַי אַהֲבָה.

הַשִּׂיאוּנִי עַל כֵּס שֶׁהוּא מֶשִׁי וּפוּךְ

וְעָטוּף בְּסָגֹל וְאָפֹר שֶׁל סְנָאִי,

גַּם גַּלְּפוּ וְעַטְּרוּ בְּרִמּוֹן וְיוֹנָה,

וּבְאֶלֶף עֵינֵי הַטַּוָּס הַפִּלְאִי.

קַשְּׁטוּ בָּעֵנָב הַמֻּכְסָף, הַמֻּזְהָב,

בְּעָלִים שֶׁל שׁוֹשָׁן, בְּיָפְיָהּ שֶׁל פַּרְוָה,

כִּי הִגִּיעַ הַיּוֹם שֶׁל הֻלֶּדֶת חַיָּי

וּבָאָה אֵלַי אַהֲבָה.

זהו, לכאורה, שיר אהבה, שחוגג את בואו של האהוב ואת היופי המקיף את המשוררת, הן הטבעי והן המלאכותי: השתיל המושקה, העץ העמוס בפירות, הקשת בשמיים, הכס המעוטר בכסף וזהב. עיון נוסף חושף לא מעט רמיזות מקראיות שקיימות בו (ותודה לאורנה ליברמן, שסייעה בהשוואה למקורות המקראיים). למשל, בבית הראשון הציפור המקננת על שתיל מושקה מעלה על הדעת פסוקים מספר ישעיהו: "וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו" - ומספר תהלים: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּו". המילה "קשת" מזכירה את סיפור נוח וסיום המבול. בבית השני יש אזכורים לבית המקדש – למשל, הכס: "בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם", והגילופים: שני עמודי הנחושת הניצבים בקדמת מקדש שלמה, יָכִין וּבֹעַז, המעוטרים בפרחים-שושנים, בפירות-רימונים ובענפים-שבכים. יש גם רמיזה לפסוק משיר השירים "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים".

בשורה האחרונה של כל בית מביעה הדוברת שמחה על כך שבאה אליה אהבה. המילה "אהבה" כפי שהיא מופיעה במשפט המקורי באנגלית - My love is come to me - יכולה להתפרש כ"אהוב" או כ"אהבה". בשנה שבה כתבה רוזטי את השיר, היא כבר לא הייתה מאורסת, ומן הסתם לא ציפתה עוד להינשא, כך שנראה כי האהבה שעליה כתבה לא הייתה קשורה לבן אנוש − גבר או אישה.

חלק מהרופאים מאמינים שחלתה בנעוריה עקב אדיקות דתית יתרה, שגבלה בהפרעה נפשית. ייתכן שצדקו, ייתכן שטעו: אם אותה להיטות דתית הביאה לכתיבת שיר כמו "יום הולדת", שיכול לשמח כל קורא, גם אם אינו אדם מאמין, אין לכך כך חשיבות.

__________________________________________________

הוא היה נשיא המדינה - וגם אהוב של משוררת ידועה, שכתבה עליו את אחד משיריה המפורסמים ביותר. הקליקו על התמונה:

היא מבקשת עזרה, והוא קשה כמו סלע. היא מתנפצת, והוא פוצע. הקליקו על התמונה (צילום: דוד רובינגר)