שני פרויקטים מסוגננים במיוחד משכו את העין בתערוכת הגמר של המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר. שניהם של סטודנטיות, ושניהם נראים כמו תכשיטים לבית. הצורניות שלהם מנומקת היטב בתהליך העבודה:
שיר קרת, מחיצה
שיר קרת עיצבה מחיצה דקורטיבית עם תריס עגול שנע במרכזה ומאפשר משחק בין מצב אטום למצב פתוח. "התחלתי בהסתכלות על עצמי כמעצבת אישה בעולם די גברי. עניין אותי להבין יחסים מגדריים בתוך עיצוב", היא מספרת על תחילת התהליך. מרגע שהחלה להתבונן בחפצים בסביבתה הקרובה, נגלה לעיניה עולם סטריאוטיפי של מוצרים לו ולה – ללא סיבה והצדקה, לדעתה.
היא פנתה לבחון את ביטוייו של היוניסקס בעיצוב. במקביל היא חשבה על ה"טריטוריה הזוגית, שם מתקיים המפגש בין נשים וגברים, ושם נוצר המתח. חיפשתי אובייקט שיגשר בין הצדדים, מוצר שהוא יוניסקס, ופונה לשני המינים בלי להבחין ביניהם. נכנסתי לבית של כל מי שרק נתן לי, והתחלתי לצלם בניסיון להבין אילו חפצים אנחנו חולקים ביחד. בהדרגה ההתמקדות בחלל קסמה לי בהרבה מהתרכזות באובייקט נקודתי, והתחלתי להסתכל איך אנחנו מעמידים אובייקטים בחלל".
מכאן הגיעה קרת לרעיון המחיצה כאובייקט רב-שימושי: חפץ יוניסקסי בעיצובו, שימלא את ייעודו כחוצץ, אך יתפקד גם כמדף או כמתלה. "רציתי שהחפץ 'ידבר' את המצב בבית. מכאן נבעו התריס העגול הנע והמשחק בין אטום לפתוח. העיגול הוא נקודת הפוקוס, השינויים בתנועה שלו מדברים על כמה ביחד רוצים כרגע וכמה לחוד".
קרת בנתה מחיצות בגדלים שונים, הציבה אותן זו אחרי זו בפינת העבודה שלה במחלקה, ובחנה את תחושתה במחיצתן, "את האופן שבו האנשים שסביבי מגיבים וניגשים אלי כשאני מאחורי המחיצה". היא רצתה הרבה אוויר במחיצה, וביקשה שעל אף מידותיה הנדיבות, היא לא תשדר כבדות.
בהשראת מתלים וקולבים בחרה לייצר את הפריט מצינור ברזל צבוע בשחור מבריק. שלבי התריס העגול עשויים מאלומיניום בצבע שחור מט, "כדי ליצור הבדל, ניגוד נעים, שיהיה ברור לעין שמדובר בשני חומרים שונים". גלגל שיש נותן יציבות, תחושת קיבוע, אך גם מאפשר להזיז את המחיצה ממקום למקום. שתי נקודות פליז – ידית התריס העגול ומכסה ציר הגלגל – משלימות את המראה האלגנטי.
הנחתה את קרת בפרויקט הגמר מיכל פרייפלד. "היה לי חשוב שתלווה אותי מעצבת. אין הרבה מעצבות במחלקות לעיצוב תעשייתי, וחבל".
ולרי שפירא, מתקן לייבוש כלים
את הדרך שלה בפרויקט הגמר התחילה ולרי שפירא בטקסים ופולחנים. גם בחיי היומיום שלה, מספרת שפירא, היא נמשכת למסתורין ולמיסטיקה שמאחורי טקסים בכלל, וטקסים יומיומיים בפרט. בפרויקט הגמר ביקשה למצוא פעולה כזו: יומיומית, שגרתית, אפילו מייגעת, ולרומם אותה – לצקת בה ערך, כבוד, אפילו הדר, אם אפשר.
היא בחרה בשלב האחרון של הטקס האוניברסאלי של שטיפת הכלים – הייבוש. שפירא ביקשה לעצב מתקן ייבוש כלים שישדר עוצמה, שיהיה בו משהו מסתורי ומסקרן, ושרואיו לא יזהו במבט ראשון מהו החפץ המסוגנן שבו הם מתבוננים.
הצורניות הגיאומטרית פשוטה – כזו שמתחברת לטרנדים עכשוויים, אבל יש לה היסטוריה. החומרים הם נחושת ונירוסטה שחורה – חומרים טבעיים, מאוד עכשוויים בכל הקשור לעיצוב פנים, וחזקים – כך שלא יחלידו, לא יתעוותו ולא יעברו התקלפות צבע. רק המחברים עשויים מפלסטיק.
למתקן הייבוש שני מצבים: סגור ופתוח. "המהות של טקס היא הפעולה הפיזית עם אובייקט. בלי החיבור הזה, טקס לא מתקיים. המתקן שתכננתי מורכב משני חלקים, זהים בצורתם, אך שונים זה מזה בחומר ממנו הם עשויים. הם מתחברים ונפתחים באמצעות הפעלת לחץ בלבד. כשהם סגורים הם נראים כתכשיט למטבח, וכשהם פרושים זה לצד זה, הם הופכים למתקן ייבוש כלים פונקציונלי, נוח ונדיב בכמות הכלים שהוא יכול להכיל", היא מסבירה (מנחה הפרויקט: ברק אשר).
עוד עבודות בוגרים מעניינות - הדור החדש של הדחלילים ואורלוגין שזז אחרת. לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
