דרור גוריון אומר שהוא היה מעדיף לגור על הירח, אילו הייתה אופציה כזו. מכיוון שההעדפה הזו לא יכולה להתממש בעתיד הנראה לעין, הוא חיפש מקום אחר, קצת יותר קרוב, ועדיין שקט. את מבוקשו מצא בחלקת אדמה ליד מצפה רמון - כ-1.3 ק"מ ממרכז היישוב, 900 מטר מעל פני הים - שבה החליט לגור. זה קרה ב-1997, וכשגוריון הגיע לשם, המקום היה ריק לגמרי. "בלילה הראשון ישנתי בחוץ, כשסביבי יש רק אוטו, כלב, מדורה וקומקום", הוא נזכר. "זה היה לילה כיפי. אחר כך קיבלתי אישורי בנייה, ושבועיים לאחר מכן התחלתי לבנות".
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
הוא בנה את מתחם חץ בשקט, שמשמש גם כביתו הפרטי וגם כאתר נופש וכאכסנייה לאורחים שרוצים להתרחק מהציוויליזציה. עד לפני ארבעה חודשים אפילו חשמל לא היה כאן, ואחרי שקיעת השמש השתמשו גוריון ואורחיו בנרות. האורחים היו עוברים בהגיעם תדרוך קצר, שבו הוצגו להם צנצנות זכוכית גדולות שבתוך כל אחת מהן ניצב נר דולק. מחשש לדליקה, נאסר עליהם לקחת את הצנצנות לאוהלי השינה והמקלחות, והן פוזרו באוהל המרכזי. "בפסח האחרון, אחרי 19 שנים שבהן הדלקנו נרות כשהתחיל להחשיך, עברנו לתאורה סולרית. אני העדפתי את הנרות, אבל האורחים רצו חשמל. היום אני הרבה יותר רגוע, כי אין חשש לדליקות: אם מישהו שכח לכבות את האור, זה כבר לא עניין בטיחותי".
החורף קשה, הקיץ מייבש את השכל
גוריון (50), גרוש ואב לשתי בנות (פראן, 9, ואפרת, 8), גר בעבר בטבעון ועסק בצורפות ובעיצוב. למצפה רמון הגיע כדי ללמוד קשתות אצל מורה מקומי, יעקב אוורט. "בכלל לא חשבתי לגור כאן", הוא אומר, "אבל במהלך השהות והלימודים עלו לי רעיונות; שיתפתי בהם את יעקב, והתקדמנו. הערכים שהוא לימד אותי מעולם הקשתות היו רלוונטיים גם לחיי האישיים: להתרכז, להתכוונן, לרכז את החיצים למטרה הנכונה".
בשנים האחרונות הוא חולק את חייו עם עמנואל, עולה חדשה מצרפת שהגיעה לאתר כאורחת והפכה לדיירת. "כשהיא הגיעה לכאן בפעם הראשונה, היא גרה בתל אביב. אחר כך היא עברה לגור איתי והתחילה לרקוד בלהקת אדמה וללמד בבית הספר שלהם. היא מתכננת להמשיך איתם גם אחרי שיעברו לשדרות".
לדבריו, הוא מעולם לא חשש לביטחונו בבית המיוחד שהקים, למרות המיקום המבודד. "מאז ומתמיד יש לי פה תחושת ביטחון ושקט, ואין לי ממה לחשוש. הבעיות של המקום קשורות רק למזג האוויר. כשירד שלג, בהחלט חששנו: המבנים לא תוכננו עם יכולת לשאת משקל, ובשלג נוצר עליהם עומס רציני. למזלנו, כולם החזיקו מעמד ולא התמוטטו. בכלל, מזג האוויר כאן מאוד בעייתי: החורף קשה, הקיץ מייבש את השכל. הנחמה היא הבריזה בסוף היום, שנמשכת כל השנה".
איך חיים בחום הזה בלי מקרר?
"כבר שכחתי מה זה. חמש דקות ממני יש מקרר ענק בסוּפּר, אז לא צריך להחזיק הכל בבית. אני עושה קניות קטנות פעם ביום-יומיים. המקום הזה נראה כמו סוף העולם, אבל זו אשליה: מצפה רמון לא כל כך רחוקה. יש לי גם שכנים נחמדים - משפחת ג'ומעה הבדואית - אז אם נגמר הסוכר בבית, הם ייתנו לי ארבעה קילו".
לבנות שלך לא קשה לחיות בתנאים כאלה?
"מאז שהן נולדו, אפשר לומר שהשתדרגנו ונעשינו קצת יותר בורגנים. חשוב לי לאפשר להן לראות סרטים, למשל. נוצר אורח חיים מעורבב, שהוא כבר לא נזירי. היתרון בצורת החיים שלי עבורן הוא המרחב שהן גדלות לתוכו. בעיניי, יותר בריא לחיות ככה".
מה אפשר לעשות באזור? צפו:
המינימליזם הוא חלק מהסגנון
מתחם האורחים מאפשר לינה באוהלים גדולים וב"דוֹמים" - מבנים העשויים ממוטות שיוצרים צורת משולש. אוהל נוסף מכיל סלון ומטבח המשרתים את כלל האורחים. מחוץ לגדרות המתחם אפשר למצוא גינת תבלינים, ולידה יש דלת המובילה אל חלקת האלוהים הקטנה שבנה גוריון לעצמו: זהו האזור הפרטי שלו, והוא נמצא מחוץ לטווח הראייה של האורחים. רבים מהם אפילו לא יודעים שמייסד המקום הוא השכן ממול. "הבית והחצר שלי צמודים למתחם האירוח אבל נפרדים ממנו לחלוטין", אומר גוריון. "אני מגיע למתחם האורחים ועובד בו, אבל הוא שייך למבקרים".
המבקרים הם מהארץ וגם מחו"ל. "רובם מטיילים שמחפשים מקום לינה שממנו אפשר לצאת למסלולים", אומר גוריון, "אבל יש גם כאלה שמגיעים במיוחד לכאן כדי לתפוס שלווה או לקבל השראה. אנחנו מציעים כאן מינימליזם שהוא חלק מהסגנון. הוא לא תוצאה של מחסור, אלא של בחירה. אחוז גבוה מהאורחים שחוזרים לכאן הם אנשים שמחוברים לטכנולוגיה 24/7, וכאן הם לוקחים פסק זמן: מנתקים את הטלפון ומגיעים. האורחים שהכי נהנים פה הם אלה שחשבו שהגיעו לסתם מקום לינה ועברו חוויה אלטרנטיבית ואקסטרימית. אבל יש גם כאלה שעבורם זו הפתעה לא טובה. זה לא מקום לאנשים שמחפשים מותרות ונוחות".
האורחים מוזמנים להגיע עם חומרי גלם ולבשל ארוחות במקום. המטבח שעומד לרשותם אמנם מאובזר בנדיבות ומאפשר לכמה משפחות להכין ארוחה במקביל, אך אין בו שום מכשיר חשמלי. בפינת החדר עומד מקרר ישן בעל דלת שקופה, אבל הוא לא פועל כבר שנים. חלב לקפה של הבוקר אפשר לקנות בחנות שבתחנת הדלק הסמוכה. עם הזמן יתרגלו האורחים לכך שיש להרתיח את המים בקומקום על הגז. הם גם יתרגלו להיעדרו של המזגן.
לצד האורחים חיים באתר מתנדבים מתחלפים, שמקבלים לינה ואוכל בתמורה לעבודה. "הם באים מרצונם הטוב וזוכים בחיי אושר", אומר גוריון.
ואתה תהנה מהאושר הזה כל חייך?
"אני מקווה שכן. אני מאחל לעצמי שאוכל לחיות פה תמיד".
______________________________________________________
גם לאיציק שכטר יש אורח חיים לא שגרתי (מאוד לא!). הקליקו על תמונתו:
