"פעם מישהו שאל אותי איך זה לשחות בים בלי בגדים", מספר איציק שכטר, "אז שאלתי אותו איך זה להיכנס למקלחת עם בגדים. לא הבנתי למה זה חריג בעיניו. מבחינתי, לשחות בים בעירום זה טבעי, ממש כמו להתקלח עירום בבית. זה כיף לא נורמלי. חייבים לנסות את זה לפחות פעם אחת כדי להבין מה מרגישים כשמשתחררים מכבלי הלבוש".
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
שכטר הוא גמלאי בן 70, ומי שפוגש בו לא מעלה על דעתו שאחד מתחביביו המרכזיים הוא נטוריזם (או נודיזם – השם הנפוץ יותר של התופעה). כבר עשר שנים הוא משתתף באירועים חברתיים של הקהילה הנטוריסטית הישראלית: הוא משוחח, אוכל, רוקד, משחק משחקי חברה, שוחה בים או בבריכה – והכל בעירום מלא, יחד עם נטוריסטים אחרים.
האם לפנינו אדם מפוקפק, דמות סהרורית משולי החברה? האם הוא סוטה מין? האם יש להיזהר מפניו? אף תשובה אינה נכונה. לראיון, אגב, הוא התייצב בלבוש מלא.
ילד של מדבר
שכטר, גבוה וחסון, נראה צעיר מכפי גילו, נולד והתחנך בקיבוץ אשדות יעקב וכיום גר בכפר סבא. הוא גדל, לדבריו, במשפחה רגילה, עם אמא ואבא נורמלים שלא הסתובבו עירומים בבית. במשך שנים עבד כמנופאי ("הייתי אחד הטובים בארץ") עד שנפצע בתאונת עבודה ואיבד את היכולת לעבוד. סדנאות למודעות עצמית שבהן השתתף עזרו לו להתמודד עם מצבו. הן גם דחפו אותו לנטוריזם.
"בסדנאות למדתי להבין שאני לא שונה מאף אדם אחר, שכל אדם הוא יצירה בפני עצמה", הוא אומר. "התחלתי להבין מי אני ומה עוצר אותי בחיים, והתעורר בי רצון להפסיק להתבייש בעצמי. דבר הוביל לדבר, ועל ידי חיפוש באינטרנט מצאתי מידע על נטוריזם. החלטתי לנסות את זה ולקפוץ למים. כבר בפעם הראשונה שהורדתי את הבגדים ליד כולם, נהניתי. הרגשתי משוחרר".
הנטוריזם התחיל בסוף המאה ה-19 בגרמניה, וראשי התנועה מגדירים אותו כ"אורח חיים של הרמוניה עם הטבע, המתבטא בעירום חברתי ומאופיין בכבוד עצמי, כמו גם כבוד כלפי אנשים עם דעות שונות וכלפי הסביבה". בדומה לנודיזם, שמקורו בארצות הברית, גם כאן מדובר בשהייה בעירום בחברת אנשים אחרים במסגרת אירועים ומפגשים, אבל הנטוריזם שם דגש על התחברות לטבע. שכטר מזדהה עם הרעיון. "אפשר להגדיר אותי כילד של מדבר", הוא אומר. "אם יזרקו אותי למדבר, ארגיש שם נוח ואוכל לשרוד גם בלי הציוויליזציה. הנטוריזם מבחינתי עונה על הצורך להשתחרר מכבלי התרבות כפי שהם מוגדרים על ידי דתות ודעות קדומות. יש אנשים שיוצאים לטיולים בטבע ועושים ספורט אתגרי כדי להרגיש חופשיים - ואילו אני מרגיש חופשי בעירום".
כיום שכטר לוקח פעיל בעמותה הישראלית לנטוריזם וגם משמש בה כגזבר. העמותה, הפועלת מ-2000 ומנוהלת על ידי רותי אלעד, מאגדת את קהילת הנטוריסטים בארץ וחברה בפדרציה העולמית לנטוריזם. ועד העמותה, הכולל חמישה חברים הנבחרים מדי שנה, מארגן בחודשי הקיץ פעילויות בבריכות שחייה ובחופים. כשמגיע החורף, והטמפרטורות יורדות, המפגשים עוברים לסאונות ולג׳קוזי. שכטר אומר שבמפגשים הללו משתתפים אנשים מכל שכבות האוכלוסייה. "מגיעים גברים, נשים, סטרייטים, הומוסקסואלים ולסביות, ערבים וחרדים. הכניסה היא מגיל 21 ומעלה, אבל יש מקרים נדירים שבהם מגיעים הורים עם ילדים קטנים שגדלו לתוך הנטוריזם, כך שמבחינתם זה טבעי. אפשר למצוא אצלנו עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים, רופאים, ומה שיפה זה שאין מחיצות: ברגע שהבגדים נופלים, גם המחיצות נופלות. אין תחושה שמישהו נחות מהשני. כולנו שווים".
בכל זאת, זה לא מביך להתפשט מול כולם?
"אין סיבה להרגיש מבוכה. הגוף שלנו הוא דבר טבעי. לנשים יש בדרך כלל יותר עכבות בנושא הזה, ולכן למפגשים שלנו מגיעים יותר גברים. הרבה נשים מרגישות לא נוח עם הגוף שלהן. בעבר גם אני הרגשתי לא שלם עם הגוף שלי, אבל בזכות הסדנה למודעות עצמית למדתי לקבל אותו ולא להתבייש בו".
לדבריו, המפגשים כוללים שחייה, ריקודים, ברביקיו ומשחקי חברה. ומה עם סקס? "אנחנו בשום אופן לא מאפשרים את זה. המפגשים הם לא למטרות סקס. אמנם, הטבע האנושי גורם לנו להימשך לגוף עירום, אבל לעולם לא נעשה סקס בפומבי. אחד החוקים שלנו אומר שאסור לנעוץ מבטים; מי שמפר אותו, מסולק. המפגשים לא נועדו להיכרויות, אם כי פה ושם יש זוגות שמכירים ויוצאים יחד. כך או כך, הכלל הוא כזה: מותר לצוד, אבל לאכול – רק בבית".
מה לא מוסרי כאן?
לפני שבע שנים התגרש שכטר מאשתו, אבל לא היה לכך שום קשר, לדבריו, לתחביב הייחודי שלו. "היא לא ידעה על זה בכלל. מעולם לא סיפרתי לה. בשנים האחרונות אני כבר לא מסתיר את זה. הבנות שלי, שהן עורכות דין, יודעות הכל, וזה לא מפריע להן. הן מבינות שאני אדם עצמאי שלא אוהב לחיות בתוך קופסה, ומקבלות את זה. הנכדים שלי צעירים ועדיין לא יודעים על כך, אבל אם יום אחד הם ישאלו אותי, אספר להם. אני לא מתבייש בזה. אין בזה משהו לא מוסרי או לא חוקי. יש הרבה אנשים שרוצים לעשות את זה, אבל לא אוזרים אומץ כי הם חוששים ממה שהמשפחה תגיד. בסופו של דבר, אלה החיים שלי, ואני לא אתן לאף אחד להתערב בהם".
זוגתו בשלוש השנים האחרונות, כנה אוריה (68), העוסקת בתיקשור, יודעת שהוא נטוריסט, ואין לה התנגדות לכך. "כשהייתי צעירה, הייתי הולכת עם חברה לחוף הים, ושתינו היינו משתזפות בעירום", היא אומרת. "אהבתי להרגיש שהשמש מלטפת אותי, אבל לא מושך אותי להשתתף באירועים החברתיים שאיציק הולך אליהם, אולי משום שאני טיפוס אינדיבידואלי. למרות זאת, אני מכבדת את התחביב שלו ותומכת בכל מה שעושה לו טוב".
כיום אין לשכטר ולחבריו אפשרויות רבות לפעילות, שכן בישראל יש מעט מאוד חופים המיועדים לנודיסטים ולנטוריסטים: אחד מהם נמצא בגעש, אחר ממוקם צפונית לעתלית, ובשני המקרים יש צורך בהליכה ממושכת כדי להגיע. בעבר היו ניסיונות להפעיל חופים נוספים, אבל הם נכשלו בשל התנגדות החרדים. "כל עוד יש דתיים בקואליציה, לעולם לא יהיה חופים מסודרים", אומר שכטר בכעס. "הדת שולטת בחיים שלנו. הנטוריסטים רואים בעירום מצב רגיל ונעים, בניגוד למתנגדים שטוענים שיש בזה משהו לא מוסרי. אנשים מתנגדים לנטוריזם בגלל דעות קדומות, והרבה פעמים זה מתחיל בבית, כשגוערים בילד כשהוא מוריד חולצה. הנטוריזם נקי מסקס, אז מה בעצם לא מוסרי כאן?"
מה היית ממליץ למי שרוצה להתנסות בנטוריזם אבל חושש?
"הייתי מציע לו לנסות לאט-לאט. יש אנשים שנבוכים בהתחלה לפשוט את כל הבגדים, אז הם מתפשטים בהדרגה, וזה בסדר. אנחנו לא כופים שום דבר. ברגע שמרגישים מוכנים, מורידים הכל ואז נכנסים לחוויה מטורפת".
______________________________________________________
יובל איטח (קורהה) אינו נוהג להתפשט בפומבי, אבל אורח חייו מרתק לא פחות. הקליקו על התמונה:
