הצטיינה כל החיים - ולפתע לא ידעה לבצע את הפעולות הכי פשוטות

תאונת דרכים שיבשה את חייה של אורית יוסף: הזיכרון שלה לטווח קצר נפגע, והיא החלה לעשות טעויות מביכות על כל צעד ושעל ולסבול מכאבי ראש ומהקאות. הסוף טוב

אורית יוסף, 50, נשואה ואם לשניים, מנחה ומלווה בתקשורת בין אישית, מנהלת "המרכז לתקשורת אמפתית", מתגוררת ברחובות (צילום: דנה קופל)
אורית יוסף, 50, נשואה ואם לשניים, מנחה ומלווה בתקשורת בין אישית, מנהלת "המרכז לתקשורת אמפתית", מתגוררת ברחובות (צילום: דנה קופל)

"אם יש דבר שאפיין אותי בתקופת ההתבגרות שלי, זה הצורך להצטיין. בתיכון הייתי תלמידה מצטיינת, בטירונות הייתי מצטיינת פלוגתית, ובמהלך השירות נבחרתי כחיילת מצטיינת.

 

"בגיל 21 התחתנתי עם עולה מארצות הברית, וכעבור ארבע שנים התגרשנו. כעבור שנתיים הכרתי את מי שהוא היום בעלי. נולדו לנו שני בנים, בנינו בית במבשרת ציון וגרנו שם 20 שנה. סיימתי תואר באופטומטריה, עבדתי בחנות אופטיקה, ובגיל 36 התחלתי לימודי פסיכולוגיה. היו לי חיים מלאים.

 

"שמתי אוכל על הגז או במיקרו, ושכחתי אותו. הכנסתי כרטיס לכספומט, הקשתי את המספר והלכתי, כשאני משאירה את הכרטיס והכסף. הייתי צריכה להדביק פתקים על ההגה כדי לזכור לאן אני נוסעת"

"בבוקר ה־20 באוקטובר 2002, אחרי שהורדתי את הילדים בגן ובבית הספר, נהגתי בכביש. ג'יפ של מג"ב שבא מולי איבד שליטה ודהר לתוך הרכב שלי. ראיתי אותו טס לעברי ולא יכולתי לעשות כלום. זה קורה כל כך מהר. מדובר בשבריר של שנייה שבו את רואה את המוות בעיניים ואין לך לאן לברוח. אין גם זמן לחשוב. האוטו נמעך לגמרי. מהמכה, הראש שלי נכנס לתוך ההגה והצופר התחיל לפעול ולא הפסיק. אחת השכנות הזעיקה אמבולנס. הצלחתי לצאת מהרכב המעוך ואמרתי לעצמי: 'מזל שלבשתי ג'ינס ולא טרנינג'. אמרתי לאנשים מסביב שאני בסדר. לא איבדתי שליטה. התקשרתי לאישי היקר, סיפרתי לו מה קרה ושאני בדרך לבית החולים, ועוד עדכנתי אותו שצריך לאסוף את הילדים מבית הספר. אחרי כחמש שעות בבית החולים יצאתי הביתה.

 

"למחרת התחילו אצלי כאבי תופת בראש, הקאות ואובדן של שיווי המשקל. בנוסף, סבלתי מרגישות לאור ולרעש. הוחזרתי לבית החולים, ושם גילו שיש לי בצקת שלוחצת על המוח. במחלקה הנוירולוגית אמרו שאין יותר מדי מה לעשות, חוץ ממנוחה מוחלטת והימנעות מאימוץ של המוח, כולל קריאת ספרים וצפייה בטלוויזיה. חזרתי הביתה כואבת ודואבת. ההקאות נמשכו. אם נכנסתי למקום עם תהודה של רעש, הייתי מקיאה. אפילו הקולות של הילדים היו לי מאוד קשים. זה הפך אותי לחסרת שקט. דמיינתי מה מרגיש דולפין באקווריום, כשמישהו מכה בזכוכית.

 

"ניסיתי לשדר שהכל בסדר, אבל האמת הייתה שבמשך חודשים ארוכים שום דבר אצלי לא היה בסדר. הזיכרון לטווח קצר נפגע. הפעולות האוטומטיות היומיומיות השתבשו. שמתי אוכל על הגז או במיקרו, ושכחתי אותו. הכנסתי כרטיס לכספומט, הקשתי את המספר והלכתי, כשאני משאירה את הכרטיס והכסף. הייתי צריכה להדביק פתקים על ההגה כדי לזכור לאן אני נוסעת. כתבתי בשגיאות ובג'יבריש. אני, הפרפקציוניסטית, החזקה, אדם בשליטה, אמא לתפארת – עושה את כל השגיאות האפשריות. הפכתי לעצבנית ומדוכאת. לא הייתי מסוגלת לבקש עזרה, כי מבחינתי זו הייתה בושה להגיד שיש לי בעיה. הסביבה שידרה אמפתיה, אבל אני לא ידעתי להראות חולשה ופגיעות. המצב הנפשי שלי הלך והידרדר. איבדתי את הסבלנות לעצמי ולכולם, כולל לילדים ולבעלי.

 

"הפכתי לעצבנית ומדוכאת. לא הייתי מסוגלת לבקש עזרה, כי מבחינתי זו הייתה בושה להגיד שיש לי בעיה. הסביבה שידרה אמפתיה, אבל אני לא ידעתי להראות חולשה ופגיעות. המצב הנפשי שלי הלך והידרדר"

"המצב הזה נמשך כשנתיים. עברתי הרבה טיפולים ונעזרתי בליווי פסיכולוגי. בשלב מסוים הבנתי שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים. אני – המצטיינת, המושלמת - הייתי צריכה להשיל את המעטפת היפה שלבשתי על עצמי ולהבין את העוצמה שבפגיעות. למדתי להשתמש בהומור, להפסיק להתבייש בפאשלות שלי ולוותר באומץ על הדימוי של מי אני אמורה להיות כדי להיות נאהבת ומוערכת.

 

 "למדתי לאהוב את עצמי גם כפגיעה וחלשה וקיבלתי אומץ לעשות דברים שקודם לא העזתי. כשיכולתי לחזור ללמוד, עברתי סדנת הורות. בהמשך למדתי הנחיית קבוצות והבנתי שיש לי יכולת גבוהה להכלה ואמפתיה. התחלתי בליווי משפחות, זוגות ובני נוער והקמתי את המרכז לתקשורת אמפתית. אני מטפלת, מרצה, מנחה סדנאות. אני נעזרת בכישורים שלקחתי מהאופטומטריה: נותנת לאנשים כלים להתבוננות אחרת, משקפיים אחרים כדי לראות את התמונה האמיתית".

 

שורה תחתונה:

"התאונה, שהייתה אירוע טראומטי בחיים שלי, נתנה לי בעצם מתנה נפלאה".

 

______________________________________________________

 

גי מארדל היה זמר צרפתי מצליח, ולא תאמינו איפה הוא היום. הקליקו על התמונה:

 

"ראיתי אנשים עשירים ומפורסמים שיש להם בעיה: הם לא שמחים". הקליקו על התמונה (צילום רפרודוקציה: יואב דודקביץ)
"ראיתי אנשים עשירים ומפורסמים שיש להם בעיה: הם לא שמחים". הקליקו על התמונה (צילום רפרודוקציה: יואב דודקביץ)

 

מה הסיפור שלכם?

 

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il 

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד