שנה לרצח שירה בנקי: נדב שוורץ יצעד גאה מתמיד, כשלראשו כיפה

הוא למד בישיבה, התחתן, התגרש, קיבל איומים, וכעת מתכונן למצעד הגאווה הירושלמי, שייערך בשבוע הבא בצל האסון. ראיון על דת, משיכה לגברים ומה שביניהן

מעין פלג אבירם

|

13.07.16 | 01:50

נדב שוורץ, השבוע בירושלים. "אני לא בחרתי להיות הומו, אז אני מאמין שהקב"ה בחר בשבילי, וכל מה שהוא עושה זה לטובה" (צילום: אלכס קולומויסקי)
נדב שוורץ, השבוע בירושלים. "אני לא בחרתי להיות הומו, אז אני מאמין שהקב"ה בחר בשבילי, וכל מה שהוא עושה זה לטובה" (צילום: אלכס קולומויסקי)
תמונות ילדות. "התאמנתי כדי להיות כמו כולם – לדבר בצורה מסוימת, ללכת בלי לענטז. אף אחד לא ידע" (צילום: מתוך האלבום הפרטי)
תמונות ילדות. "התאמנתי כדי להיות כמו כולם – לדבר בצורה מסוימת, ללכת בלי לענטז. אף אחד לא ידע" (צילום: מתוך האלבום הפרטי)
הפגנה שנערכה בירושלים בעקבות רצח שירה בנקי ז"ל. "המצעד השנה ינוע בין שמחה לעצב וישלב ביניהם" (צילום: אלכס קולומויסקי)
הפגנה שנערכה בירושלים בעקבות רצח שירה בנקי ז"ל. "המצעד השנה ינוע בין שמחה לעצב וישלב ביניהם" (צילום: אלכס קולומויסקי)

שנה לאחר הירצחה של שירה בנקי ז"ל בת ה-16 במהלך מצעד הגאווה בירושלים, קהילת הלהט"בים בעיר מתכוננת למצעד הבא, שייערך ביום חמישי, 21 ביולי. אחד הפעילים המרכזיים בהפקה הוא נדב שוורץ, מאנשי הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות, שעומד מאחורי האירוע. שוורץ אופטימי לקראת המצעד. "ירושלים קיימה השנה פעילות רבה בתחום הסובלנות, וזו תוצאה ישירה של רצח שירה בנקי", הוא אומר. "אנחנו צועדים השנה תחת הסיסמה 'אנחנו כאן כדי להישאר'. המצעד ינוע בין שמחה לעצב וישלב ביניהם".

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

לדבריו, הקהילה הלהט"בית הירושלמית התקשתה להתאושש מהאסון, שכן לא מעט חברים חשו פחד. "אנשים הרגישו שעליהם לדאוג קודם כל לביתם, לסביבה הקרובה", הוא אומר, "אבל היו גם כאלה שהלכו לכיוון השני ואמרו: 'בואו נוודא שדבר כזה לא יקרה שוב'. את המסר הזה אנחנו מנסים להעביר כל השנה, ובמיוחד במצעד הגאווה".

 

שירה בנקי ז"ל. "בואו נוודא שדבר כזה לא יקרה שוב"
    שירה בנקי ז"ל. "בואו נוודא שדבר כזה לא יקרה שוב"

     

    הייתי בהדחקה

     

    שוורץ (34) הוא פתח-תקוואי במקור, בוגר ישיבת נחלים, חובש כיפה סרוגה. לדעתו, מצבם של ההומואים הדתיים בארץ השתפר בשנים האחרונות. "אני מקבל טלפונים מהורים שאומרים לי: 'הילד שלי הומו' או 'הבת שלי לסבית' – 'איך אני יכול לעזור?' מצד שני, יש עדיין בורות רבה, כמו במקרה של ראש ישיבת הסדר ששאל אותי: 'אתה לא מפחד שאם תדבר עם תלמידים, הם יהפכו להיות הומואים?'"

     

    הוא עצמו נמשך לגברים מגיל צעיר. "שמתי לב שאני מסתכל על בנים, ולא הבנתי למה כולם מתלהבים מבנות. בגיל 13 היה בחור בישיבה שנהג להציק לי ולקרוא לי הומו. בסוף, כדי שיפסיק להציק לי, אמרתי לו: 'כן, אני הומו'. ברגע שאמרתי את זה, בעצם הבנתי".

     

    מה הבנה כזו עושה לנער דתי בן 13?

    "לא הייתי בפאניקה; הייתי בהדחקה. לא נתתי לזה ביטוי בחיים. התאמנתי כדי להיות כמו כולם – לדבר בצורה מסוימת, ללכת בלי לענטז, לא לדבר עם הידיים. אף אחד לא ידע. דיברתי על זה בפעם הראשונה כשלמדתי בישיבת הסדר, אחרי התיכון. פניתי לארגון עצת נפש, שעושה טיפולי המרה, והצמידו לי מטפל, שנקודת המוצא שלו הייתה: 'אבא שלך הפך אותך להומו'. אפילו שהייתי אידיוט בן 18, ראיתי שזה לא לעניין. אחר כך דיברתי עם רבנים בישיבה, והם לא ידעו איך לעזור לי: לא היו אז מידע ומוּדעוּת.

     

    "הייתי בטוח שאני צריך להתחתן. בגיל 27 התחלתי לצאת עם מישהי שהכרתי, ולפני האירוסים אמרתי לה שאני רוצה לספר לה משהו וביקשתי שלא תספר את זה לאף אחד בלי אישור ממני. אמרתי לה שאני מאוד אוהב אותה ורוצה להתחתן, אבל זה לא יהיה פשוט ושהיא צריכה לדעת שאני נמשך לגברים, ובסופו של דבר זו החלטה שלה. התחתנו, חשבנו שצריך לקחת את הזמן וזה יהיה בסדר, אבל לא ידענו איך להתמודד עם זה. אחרי ארבעה חודשים התגרשנו. את התמונות מהחתונה שרפתי מאוחר יותר בביעור חמץ. הרגשתי שאני חייב להיפטר מזה".

     

    צפו בהרצאה של שוורץ שנערכה לפני מספר חודשים בבית הלל בירושלים:

     

     

    עשו לי אאוטינג

     

    באותה תקופה הוא עבד כמורה למקצועות הקודש – תנ"ך, משנה, גמרא ותלמוד. "הכי דוס, לגמרי בארון", הוא אומר. "בעקבות הגירושים המשפחה שלה התנכלה לי, עשתה לי אאוטינג בירושלים ודאגה שלא יעסיקו אותי בבתי ספר. הייתי חוטף צעקות בסופרמרקט. גם איימו עליי במכות. אנשים החליטו שאני כבלתי אותה לנישואים והתעלמו מזה שהייתה כאן החלטה של אדם בוגר.

     

    "פחדתי ממה שיקרה אם הם יספרו להוריי. הייתי לבד ולא ידעתי מאיפה תגיע המכה הבאה. היא הגיעה ביום שאבא שלי אמר לי: 'נדב, למה הם דורשים ממני כסף? אמרו לי שאני שקרן, שידעתי הכל, ואני לא מבין על מה הם מדברים'. התברר שהמשפחה שלה איימה על הוריי בתביעה משפטית. זה היה השלב שבו הייתי חייב לספר להורים שלי. בגיל 27 אמרתי להם שהבן שלהם הומו".

     

    איך ניגשים לשיחה כזו?

    "יש לי חבר עם סיפור דומה, שגם הוא התגרש באותו זמן. הוא אמר שיהיה שם בשבילי ונתן לי עוד קווי תמיכה למקרה הצורך. אני לא זכרתי את זה, אבל אמא שלי מספרת שהתקשרתי אליו אחרי השיחה להגיד לו שזה בסדר, שאני לא צריך חילוץ".

     

    הסבתות יודעות, ואחת מהן אפילו הציעה לעזור עם הדייטים. "היא בת 86, מדריכת תיירים. כשהתחילו להגיע לארץ קבוצות של הומואים, ומדריכים לא הסכימו ללוות אותם, היא אמרה: 'מה אכפת לי מה הם עושים במיטה?'"

    מה אמרת?

    "'אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם, שישנה את היחסים שלנו לנצח'. הם שאלו 'מה?' ואני אמרתי שאני נמשך לגברים. לא הייתי מסוגל להגיד באותו זמן 'הומו'. לקח לי המון זמן לומר את המילה הזו. גם אבא שלי מצליח להגיד 'נדב הומו' רק לאחרונה".

     

    ואיך הם הגיבו?

    "בסדר גמור. זה תפס אותם מופתעים, אבל הם הבינו שזה מה שיש: 'זה הילד שלי, ואני צריך לאהוב אותו'. באותה שיחה גם הבטחתי להם שאתחתן שוב. חשבתי שזה מה שאני צריך לעשות".

     

    מי שהגיעה מוכנה יותר ליציאה מהארון הייתה אחותו הקטנה של שוורץ, שבאותו יום הייתה במקרה עם בעלה בבית הוריו, "ובלי לשמוע את השיחה שאלה את אמא שלי אחרי שהלכתי אם אני הומו, כי חברה שלה אמרה לה שאם התגרשתי כל כך מהר, כנראה שזו הסיבה". בעקבות זאת הוא יצא מהארון גם בפני אחיו הגדול. "הוא היה מדהים. קם מהספה, חיבק אותי ואמר: 'סוף סוף אני מכיר מישהו גיי'. אחי נמצא בקהילה יותר מתקדמת ופתוחה. הוא אפילו ביקש שאספר לחברים שלו כדי שזה יהפוך אותו למגניב יותר".

     

    האחיינים יודעים?

    "כן. גם לאחותי הקטנה, שהיא שמרנית יותר, היה חשוב שהילדים שלה יידעו, כי מבחינתה יכול להיות שזה גנטי, והיא רוצה שהם יידעו בשעת הצורך שהם יכולים לבוא ולדבר איתה על זה".

     

    גם הסבתות יודעות, ואחת מהן אפילו הציעה לעזור עם הדייטים. "היא בת 86, מדריכת תיירים. כבר בשנות ה-80 וה-90, כשהתחילו להגיע לארץ קבוצות של הומואים, ומדריכי תיירים לא הסכימו ללוות אותם, היא אמרה: 'מה אכפת לי מה הם עושים במיטה?' וקיבלה את כל הקבוצות של הגייז".

     

    שוורץ על רקע הכרזות של מצעד הגאווה. "אנחנו כאן כדי להישאר" (צילום: אלכס קולומויסקי)
      שוורץ על רקע הכרזות של מצעד הגאווה. "אנחנו כאן כדי להישאר"(צילום: אלכס קולומויסקי)

       

      נשיקה ראשונה עם שחקן בברודוויי

       

      שוורץ מחלק את חייו לשניים - לפני החתונה ואחריה. החתונה והגירושים אכן היו מאוד משמעותיים, וביטוי לכך ניתן בשם שבחר לעמוד הפייסבוק שלו: "זו לא את, זה אני". אבל מה עושה בחור בן 28 שזה עתה יצא מהארון ולא מכיר הומואים אחרים? חובש כובע במקום כיפה, מכניס את הציציות פנימה ונוסע לניו יורק, "שם דיברתי בפעם הראשונה עם הומואים ואפילו התנשקתי בפעם הראשונה".

       

      איך זה קרה?

      "דיברתי עם מישהו בפאב, ופשוט אמרתי לו שעדיין לא התנשקתי עם הומו, אז הוא נישק אותי. הוא היה שחקן בברודווי".

       

      עם הנשיקה הראשונה גם הבין שוורץ מה חסר לו. "חזרתי להוריי ואמרתי להם שאני לא אתחתן שוב עם אישה, אלא עם גבר. לא היה להם קל, אבל הם התחילו להשתתף במפגשי תמיכה של הקבוצה הדתית בארגון תהל"ה ולמדו לחיות עם זה ולהכיל. אני לא יודע עד כמה בציבור החילוני קיים הממד של הקהילה שמסביב, של מה יגידו החברים והשכנים; אצלנו אומרים שכשהילד יוצא מהארון, ההורים שלו נכנסים פנימה. היום הוריי גאים בי ולוקחים חלק בפעילות של הקהילה הלהט"בית".

       

      לאחרונה הוא נפרד ממי שהיה בן זוגו, "דתל"ש, דתי לשעבר". עכשיו הוא לבד, מקווה להיכנס למערכת יחסים נוספת. "אני לא שופט אנשים על פי גודל הכיפה, אבל אני צריך מישהו שיקבל את השיגעונות שלי ויידע לדבר את השפה"

      מלבד עבודתו בבית הפתוח, שוורץ פעיל בארגונים שונים, בהם חברותא, קבוצה של הומואים דתיים שהוקמה על ידי בוגרי ישיבות הסדר, ושב"ל (שהכל ברא לכבודו), שפועל בקרב אנשי חינוך דתיים. לפני כחצי שנה השתתף בקמפיין רשת ראשון מסוגו, הפנים שלנו, שבו להט"בים דתיים ודתיות נחשפו בשמותיהם ובתמונותיהם.

       

      איך אתה מיישב את הבעייתיות של להיות דתי והומו?

      "אני אומר הפוך: אני לא בחרתי להיות הומו, אז אני מאמין שהקב"ה בחר בשבילי, וכל מה שהוא עושה זה לטובה. הדבר הכי טוב בשבילי זה להיות הומו, והשאלה היא איך אני הופך את העולם למקום טוב יותר בזכות המתנות שנתן לי הקב"ה. יש שאלות הלכתיות, זה לא פשוט, אבל החיים טובים".

       

      הוא גר בשכונה שקטה בירושלים, בדירת שלושה שותפים. "זו דירה להומואים דתיים המהווה מרחב בטוח. אפשר להביא אלינו בני זוג לארוחות שבת ולדבר בחופשיות. אנחנו גם מקיימים אירועים חברתיים וחוגגים חגים". בשנה הבאה ייכנס לדירה בפעם הראשונה שותף סטרייט. "כשפרסמתי את המודעה", מספר שוורץ, "דרשתי שהשותף יהיה גיי פרנדלי. רציתי לפתוח וליצור חיבור".

       

      לאחרונה נפרד שוורץ ממי שהיה בן זוגו במשך שנה וחצי, "דתל"ש, דתי לשעבר". עכשיו הוא לבד, מקווה להיכנס למערכת יחסים נוספת. "אני לא שופט אנשים על פי גודל הכיפה, אבל אני צריך מישהו שיקבל את השיגעונות שלי ויידע לדבר את השפה".

       

      ילדים?

      "כן, אני רוצה. לקח לי המון זמן להגיע להחלטה הזו. כרגע אני מחכה לבן זוג כדי לעשות את זה יחד ומקווה שיהיה שוויון: אם מחליטים שפונדקאות זה טוב, צריך שזה יהיה טוב לכולם".

       

      _______________________________________________________

       

      מי הסופרת המפורסמת שהעניקה להומואים את הכינוי "גייז"? הקליקו על התמונה:

       

      חיה בזוגיות עם אישה וניהלה סלון ספרותי משגשג וסוער. הקליקו על התמונה (צילום: gettyimages)
      חיה בזוגיות עם אישה וניהלה סלון ספרותי משגשג וסוער. הקליקו על התמונה (צילום: gettyimages)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד