מתוך ההצעה הזוכה בתחרות. אייקון עירוני
האדריכלית ההולנדית ורה יאנובשצ׳ינסקי התבשרה במאי 2010 על זכייתה בתחרות אדריכלים בינלאומית לתכנון "כיכר העיר" חולון. את התחרות יזמה העירייה, בראשות מוטי ששון, במטרה לארגן מחדש את המרחב שסביב מוזיאון העיצוב הנודע ומבני התרבות הסמוכים אליו – 37.5 דונמים במפגש הרחובות גולדה מאיר וראובן ברקת. היא גברה על אדריכלים ישראלים בולטים, בהם עדה כרמי-מלמד.
ההישג לא התגשם. שש שנים חלפו, ומגרש החול הגדול עדיין משמש כמגרש חניה מאולתר. התוכנית, שמתייחסת לשטח הגובל במבני התרבות שהיו לגאוות העירייה - מתחם המדיטק, הסינמטק העירוני, ספריית החומרים ומוזיאון העיצוב – הוקפאה בהתנהלות שמעוררת שאלות קשות לא רק על ניהול בזבזני של כספי ציבור, אלא גם על יחס העירייה לאדריכלים ועל אתיקה מקצועית אלמנטרית.
"יום אחד, בפברואר 2015", מספרת ל-Xnet האדריכלית הזוכה, "קיבלתי טלפון שמשעים את הפרויקט לזמן בלתי ידוע. אני זוכרת את היום הזה כיום רע. אני, כמובן, לא אובייקטיבית, כיוון שהביטול פוגע בי גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית, אבל אני אדריכלית כבר הרבה שנים, ולא נתקלתי בחובבנות ובחוסר מקצועיות כמו שיש כאן".
באתר העירייה עדיין מתגאים בפרויקט, ואף שיבצו בו וידאו מושקע שמתאר את החזון:
''כל מי שנגע בפרויקט התהדר בנוצות של זרים''
יאנובשצ'ינסקי, שהקימה את משרדה VYA ב-1997, היא בעלת ניסיון רב בתכנון פרויקטים בקנה מידה גדול, ובהם מרכז התרבות והספורט של אוניברסיטת דלפט בהולנד, בית הספר האוניברסיטאי בהאג ומתחמי מגורים רבים. התוכנית שלה ל"כיכר העיר" חולון הציעה להקים סביב כיכר מרכזית חמישה מבנים לשימושים שונים: משרדים, ובהם גם שטחים לטובת עיריית חולון (18,000 מטרים רבועים), מגורים (12,200 מטרים רבועים), מסחר (7,200 מטרים רבועים), מרכז ובית ספר למוזיקה (2,300 מטרים רבועים), ומרכז תרבות (6,500 מטרים רבועים).
מיקום המבנים הבטיח קשר רציף בין המוסדות הסמוכים, כך שהכיכר, שלטובתה נותרו כ-7,500 מטרים רבועים של שטח פתוח, תשרת את כל האזור המתפתח. תחת הכיכר היו אמורים להיחפר ארבעה מרתפי חניה, ובין המבנים תוכננו גם שלוש כיכרות נוספות, ליצירת שטחים פתוחים בקנה מידה קטן יותר. "זו תוכנית שהיא מכלול עירוני שלם עם הרבה שימושים מעורבים", טוענת יאנובשצ'ינסקי. "היא היתה אמורה לעלות את חולון לרמה אחרת, כי היום אין לעיר מרכז".
עלות הפרויקט הוערכה בכ-500 מיליון שקלים, והפיתוח אמור היה להיעשות בשיטת DBOT, שבה יזם פרטי נכנס כשותף לפרויקט הציבורי. "לעירייה בחולון לקח כשנתיים לחשוב על מסגרת הפיתוח של הפרויקט", משחזרת האדריכלית, "היא הוציאה הרבה כסף כדי להגיע לשלב הזה, חשבו הרבה איך לעשות תכנון כלכלי כך שהסיכונים שכרוכים בפרויקט יפחתו, אבל למה בכלל התחילו עם הפרויקט? כל מי שנגע בפרויקט התהדר בנוצות של זרים. הם לקחו את הקרדיט, ובסופו של דבר לא קורה כלום".
''גם התב"ע הופסקה, אין לי מושג למה''
כבר מהשלבים הראשונים של תכנון הפרויקט, היה ברור שכדי להסדיר את הזכויות במגרשים, את הבינוי העתידי ואת השימושים החדשים, ייאלצו הזוכים בתחרות להגיש שינוי תב"ע. מאחר שהאדריכלית הזוכה אינה ישראלית, היא בחרה אדריכליות מקומיות כמלוות לפרויקט: בתיה סבירסקי-מלול (באה אדריכלים, בשיתוף גסטון גיליצ'נסקי) על הבינוי, ואריקה לאוב על התב"ע. האחרונה ליוותה את הפרויקט כבר משלביו המוקדמים, והיא מספרת: "צפינו הרבה בעיות של זכויות ותיאומים מול גורמים חיצוניים ופנימיים - דברים שבשנים האחרונות נחשבים כתנאי סף להגשת תב"ע. עירבנו עורכי דין ושמאים, ובעזרתם העירייה הגיעה להסדרים. התוכנית תואמה מכל הכיוונים, וממש בישורת האחרונה תיאמנו את התכנון גם עם הרכבת הקלה, כיוון שהקו הירוק אמור לעבור שם. הכנו את התוכנית במתכונת החדשה, ותיאמנו אותה גם מול מחלקת התכנון בעירייה".
התהליך המורכב נמשך יותר משלוש שנים. "בשלב התיאומים האחרונים לתוכנית", מספרת לאוב, "הופסקה העבודה של ורה, אבל העירייה החליטה שהתב"ע תימשך; שהיא תביא אותה לידי מימוש, אך לא תבצע את הבינוי. היה מאוד לא ברור איך הדברים יתפתחו". בסופו של דבר, התוכנית בכלל לא הופקדה. "כאשר שלחנו את כל החומר לדיון בוועדה המקומית", מספרת לאוב, "הייתה דממה. במשך חודשיים שלחנו מיילים לברר מה קורה. כשעברה חצי שנה, הבנתי שהדרך היחידה להעיר את העניין היא לשלוח חשבון על העבודה. אז כולם התעוררו והעירייה מסרה לי שגם התב"ע הופסקה. אין לי מושג למה. לא קיבלתי שום הסבר".
אולי מפני שלדברי פנינה קול, אדריכלית העיר וסגנית מהנדסת העיר, התב"ע לא הופסקה. "הפרויקט לא בוטל", היא אומרת, "התב"ע תקודם משום שהיא מהווה בסיס לתכנון ולהיתר שיקודם בהמשך. זה מאפשר לעירייה את מידת הגמישות הראויה לפרויקט מורכב מסוג זה".
אם הפרויקט לא בוטל, מדוע הופסקה עבודתה של יאנובשצ'ינסקי?
"עבודתה של ורה הופסקה לאור הרצון של העירייה לבצע חשיבה נוספת והתאמה של התוכנית למגמות התכנון של תוכנית המתאר ח-2030 שבהכנה".
מעבר להבדלי הגרסאות בין לאוב (תב"ע הופסקה) לקול (תב"ע לא הופסקה), קשה להבין את ההיגיון שמאחורי ההחלטה לקשור בין תוכנית מוכנה (שהגיעה לסיומה אחרי השקעה רבה) לתוכנית עתידית. ליאנובשצ'ינסקי יש הסבר אפשרי להתנהלות התמוהה: "זה פרויקט מאוד גדול לעירייה כמו עיריית חולון. צריך שיהיו בעירייה אנשים שיודעים איך לנהל פרויקט כזה, ואין להם. אני עשיתי פרויקטים בסדר הגודל הזה, אני יודעת מה המורכבויות, ולא הרגשתי שיש בעיריית חולון הידע לעשות פרויקט כזה. ולמה שיהיה להם? זה פרויקט של פעם בחיים".
לדברי לאוב, "זה חבל, בעיקר לעיריית חולון. יכולנו לאשר עבורם תוכנית בצורה מקצועית. מצאנו את כל הדרכים איך לזרז אותה. אני חושבת שהפרויקט מאוד מוצלח. עובדה שהוא נבחר בתחרות. היה לו פוטנציאל גדול". לאוב טוענת, אגב, שטרם קיבלה את שכרה. יאנובשצ׳ינסקי משיבה על כך: "העירייה העבירה את שכר האדריכלים על תכנון המבנים באיחור רב, ויש בעיה בנוגע לשכר על ביצוע התב״ע". לדברי שתיהן, העירייה צריכה לשלם על עריכת התב"ע. אך לדברי העירייה, "התשלום הועבר לעוסקים במלאכה".
טלפון ממנהלת מחלקת הבינוי
כסף בצד, מבחינת האדריכליות העניין אינו מסתכם בכך. "קיבלתי טלפון מאוד מוזר ממנהלת מחלקת הבינוי של העירייה", מספרת לאוב, "היא ביקשה שאחליף את השם (על התוכנית, ה"ש). בהתחלה היא אמרה: 'תוסיפי את השם שלי לשלך, ואני אמשיך מפה'. אמרתי לה: 'או שיש חוזה על שמי, ואני מגישה את התוכנית, או שתיקחו את זה, תשלמו את מה שמגיע לנו ושלום על ישראל'. התייעצתי עם ורה ולפני שבועיים שלחתי לעירייה בבום את כל החומר בצורה אלקטרונית ושיעשו אתו מה שהם רוצים".
האדריכלית קול מאשרת שביקשה להחליף שמות על התוכנית. "התב"ע היא הליך טכני לחלוטין", היא אומרת, "ומנקודת הזמן הזו אנחנו יכולים להמשיך אותה לבד".
כלומר, התב"ע תועבר לעריכת העירייה, והתוכנית תבוצע תחת שמו של מתכנן מטעם העירייה?
"כן. התב"ע זה הליך טכני לחלוטין".
אבל התכנון שייך לאדריכלים שזכו בתחרות. איך ייתכן ששמם לא יופיע?
"התב"ע לא קשורה לזכייה בתחרות. התב"ע, כמו שאמרתי, אמורה לאפשר את הגמישות המרבית לתכנון האדריכלי. כל הפרוצדורה הזו היא טכנית ואין בה שום דבר יצירתי".
הגמישות תאפשר לכם גם לשנות את התכנון ולא להיצמד לתכנון שזכה בתחרות?
"אלמלא הגמישות הזו גם התכנון של ורה לא היה יכול לצאת לפועל. הוא היה מותנה בדבר הזה".
שמו של מי יחליף את שמותיהן של האדריכליות על התוכנית?
"יכול להיות שאני, או שמהנדסת העיר. אין לזה שום משמעות".
אבל בעבור האדריכליות שעבדו על התוכנית יש לזה משמעות.
"אני לא ערה לזה. היינו בקשר עם ורה ואריקה, ולא נראה לי שיש פה רגשות של 'התחברתי לשרטוט'. זה עניין טכני לחלוטין. ואם מישהו יגיד לך אחרת, אז הוא לא מבין".
מדוע גם רון ארד מודאג
אבל בעיניי יאנובשצ'בסקי העניין אינו טכני. "מאוד מוזר מה שקרה פה", היא אומרת, "וזה קצת מדאיג אותי. כי אם העירייה מסוגלת לנהוג כמו שהיא נהגה במוזיאון העיצוב, לא יפתיע אותי אם יעשו אותם דברים גם עם 'כיכר העיר'". היא מתייחסת להוספה של מבנה צמוד למוזיאון שמתוכננת בימים אלה, ללא ידיעתו ומעורבות של מתכנן המוזיאון, המעצב רון ארד. "הם השתמשו ברון ארד כדי להעמיד את עצמם על מפת העולם", אומרת יאנובשצ׳ינסקי, "ועכשיו, אחרי שהוא עשה את שלו, הוא יכול ללכת, והעירייה לוקחת אדריכלית מקומית שתעשה להם בדיוק את מה שהם רוצים".
האדריכלית המקומית היא בתיה סבירסקי-מלול, תושבת חולון, שהייתה כאמור המלווה המקומית של פרויקט "כיכר העיר" של יאנובשצ׳ינסקי. היום אין בין השתיים קשרי עבודה. סבירסקי-מלול, שמתמודדת גם בתחרות על תכנון כיכר רבין בתל אביב, מתכננת עכשיו את התוספת למוזיאון העיצוב - מבנה משרדים בן קומה אחת, בשטח של כ-350 מטרים רבועים, מחופה ברשת אלומיניום בגוון כהה וחסר כל זיקה למוזיאון שתכנן המעצב הנודע.
בתחקיר של ענת ציגלמן על מוזיאון העיצוב חולון שפורסם לפני שבועות אחדים ב-Xnet, ושבו נחשפה הכוונה להקים את המבנה, אמר ארד: "אם יש להם תוכניות לעשות התערבות אדריכלית במוזיאון, ברור כשמש שהיו צריכים לפנות אלי דבר ראשון. יש כאן סוגייה של זכויות יוצרים. כתבתי לבתיה סבירסקי והיא לא ענתה לי. אולי לא כתבתי למייל הנכון. שאלתי אותה אם היא אינה חושבת שמן הראוי שהיא תדבר אתי. אני לא מבין למה לא פנו אליי, למה לא דיברו איתי. אני עדיין לא מבין איך ולמה הפכתי לפרסונה נון גרטה".
כעת מדגישה סבירסקי-מלול בשיחה עם Xnet: "אנחנו לא נוגעים בבניין המוזיאון. לא רצינו לפגוע במתחם. התכנון של המבנה הנוסף לא נסגר עדיין. זה מבנה זמני. הוא ממוקם במדשאה שמאחורי המוזיאון. קופסה מאוד מינימליסטית, שתוסיף קצת משרדים, כדי שיהיה אפשר להשתמש במוזיאון רק לחללי תצוגה. אני חושבת שזה הגיוני". לדבריה, בעתיד, כשיבנו את פרויקט "כיכר העיר", חלק גדול מהמשרדים האלה יעברו אליו. "אם פרויקט 'כיכר העיר' היה בהליך של בנייה", היא אומרת, "אז בשביל שלוש-ארבע או חמש שנים לא היינו עושים את זה. אבל בינתיים התוכנית הוקפאה, וברור שהיא לא תקרה בשנים הקרובות. לכן, כדי לא לקלקל את האופציות להתרחבות העתידית של המתחם, הצענו את הדבר הזמני. הוא מתייחס לבניין הקיים מאוד בכבוד. הוא יושב מאחור והוא פונקציונלי מאוד. הוא יהפוך את כל השטח הלא שימושי שמאחור למקום".
בינתיים התבשר ארד שהמבנה הנוסף הוא זמני. "פנתה אליי", הוא מספר ל-Xnet, "חנה הרצמן (מנכ"לית עיריית חולון), ואמרה לי על המבנה החדש שזה רק סקיצות". הוא גם קיבל אימייל מסבירסקי-מלול, אבל לא נרגע ממנו. "המכתב של בתיה מוזר", הוא אומר. "אחרי שהיא הכחישה שכתבתי לה, היא אמרה לי שהמזכירה שלה לא העבירה לה את המכתב. מוזר מאוד, זה מה שיש לי להגיד. מוזר, מוזר, מוזר".
ובעקבות המכתב שלה משהו השתנה, אתה מעורב בתכנון?
"אבסלוטלי נוט. אני לא יודע כלום, ולפי דעתי הייתי צריך לדעת הכל!"
מעבר לבזבוז כספי ציבור הכרוך בנוהלי עבודה מבולבלים כאלה, מצער לגלות, כפי שפרסם לא מכבר דקל גודוביץ ב-Xnet, שבישראל זכייה בתחרות אדריכלים אינה מבטיחה לזוכים דבר. לעתים היא בבחינת הפסד הכרוך בעוגמת נפש רבה: הזוכים מודרים מהתוכניות ושמם נמחק, וזה במקרה שהתוכנית בכלל יוצאת אל הפועל.
ומה מציעה בתיה מלול-סבירסקי לכיכר רבין בתל אביב? לחצו להצעות המתמודדות בתחרות
