מדריך פארקור: "פעם קפצתי מקיר, ותוך כדי קפיצה הוא התמוטט"

דניס ריז'קוב לא העלה על דעתו שיום עבודה שגרתי שלו יסתיים פעם כשהוא ימצא את עצמו כבול באזיקים, אבל זה קרה לו. "טיפסנו על בניין שנראה חצי נטוש, וצילמנו בו סלטות וקפיצות", הוא מספר. "כשירדנו למטה, חיכו לנו שש ניידות משטרה. השוטרים חשבו שאנחנו נרקומנים. הסברתי להם שזה לא הגיוני שנרקומן יטפס על קירות, והם קיבלו את זה. בסוף שיחררו אותנו".

ואכן, קשה לדמיין נרקומנים עושים פארקור, התחום שריז'קוב מדריך, אבל גם אנשים שאינם מכורים לסמים יתקשו לקפוץ בין גגות, לטפס על חומות ולהתגבר על המכשולים האחרים שאנשי הפארקור מתמודדים איתם. "המטרה היא להגיע ממקום למקום בצורה הכי זורמת, מהירה ויעילה ולתת לגוף לתפקד ולהתאים את עצמו", מסביר ריז'קוב. "חושבים שאנחנו רק מחפשים קפיצות מגג לגג, אבל זה לא נכון. לומדים לזוז, להתגבר על מכשולים, איך ליפול. הגגות הם לא העניין המרכזי".

דניס ריז'קוב. "הייתי ילד ביישן מאוד"(צילום: ענבל מרמרי)

לומדים בדרך הקשה

הפארקור (Parkour) הוא ספורט אתגרי שפותח בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת על ידי הצרפתים דייוויד בל וסבסטיאן פוקן - חברי ילדות שאיתגרו זה את זה בשכונה. אבא של בל, ריימונד, שהיה חייל בקומנדו הצרפתי, ראה מה הם עושים והחליט להרחיב את הידע שלהם עם טכניקות שהכיר מהצבא, כמו מסלול מכשולים. ריז'קוב (29) נחשף לתחום בגיל 13 ומאז הפך אותו לדרך חיים. "עשיתי פארקור עוד לפני שידעתי מה זה", הוא אומר. "אני והחברים היינו מטפסים על עצים, גגות, מבנים נטושים. התחרינו זה בזה וחקרנו את העיר כדי למצוא אתגרי קפיצה חדשים. כשראיתי סרטונים של פארקור, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

לדבריו, הפארקור לימד אותו להתגבר לא רק על מכשולים פיזיים. "עליתי מאוקראינה בגיל עשר; הייתי ילד ביישן מאוד, והפארקור לימד אותי להתגבר על פחדים תוך כדי תנועה ולדעת שאני מסוגל ליותר. זו טכניקה של שליטה עצמית שאפשר לתרגם לחיים האישיים. היא עוזרת לך להיות יותר החלטי, לדעת למה אתה מסוגל, להכיר את עצמך מבפנים".

 וגם להסתכן. הרי אתם לא משתמשים באמצעי בטיחות.

"אי אפשר להימנע מסיכון, אבל זה סיכון מחושב. אני חייב להיות בטוח בעצמי שאני מסוגל לבצע את התנועה מבחינה פיזית. אפשר להקטין סיכונים, כמו לבדוק כשאתה עולה על משטח שהוא לא חלק מדי או מתפורר. לומדים את זה בדרך הקשה. פעם קפצתי מקיר, ותוך כדי קפיצה הוא התמוטט מתחת לרגליים שלי".

מה היה המצב הכי מסוכן שאליו נקלעת?

"קפצתי מבניין של חמש קומות לבניין של ארבע קומות שהיה במרחק של כשלושה מטרים ממנו. זו סיטואציה מסוכנת, אני לא מכחיש, אבל אני רואה את הסיכון בצורה שונה: כל סיטואציה יכולה להיות מסוכנת אם אתה לא מכיר את הגוף שלך ואת הגבולות שלך. אני לא אכניס את עצמי לסיטואציה כזו אם לא אהיה מוכן אליה. הקפיצה הזו הייתה מסוכנת, אבל רק למישהו שלא יודע מה הוא עושה. כשאני עליתי לשם, הייתי מוכן. לא יכולתי להרשות לעצמי שום טעות".

אבל בטח גם נפצעת פה ושם.

"לפני שמונה שנים קרעתי רצועות, פרקתי את הברך ועברתי ניתוח. זה קרה אחרי שהתאמנו יום שלם ואמרתי: 'יאללה, עוד קפיצה אחת'. לא בדקתי את הנחיתה; הרגל נפלה לבור קטן, וכל המשקל עבר אליה. עשיתי שטות. לא הקשבתי לגוף שלי. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה כמה זמן יעבור עד שאחלים ואחזור להתאמן. הרופאים אמרו שאחרי חצי שנה אוכל ללכת כרגיל, אבל אני כבר עשיתי אימונים בזמן הזה: התאמנתי רק על פלג הגוף העליון ועשיתי כושר ופיזיותרפיה כל יום".

צפו בדייוויד בל, מראשוני התחום:

 

 

לא הסכמתי לעשות קרחת

 

בשנים האחרונות הוא מפעיל חוגים בנתניה, עיר מגוריו, וכן בהרצליה, באולם שמותאם לפארקור. "אפשר לתרגל שם תחת השגחה, עם מזרנים, לא כמו שאני למדתי. אני נפלתי הרבה על מזרנים טבעיים: אספלט, חול ודשא". אשתו אלכסנדרה, העוסקת בנטורופתיה ובעיסוי, לא מביעה התנגדות לעיסוק שלו, למרות הסכנות הכרוכות בו - אולי משום שלא נשאלה על כך. "אף פעם לא שאלתי אותה מה היא חושבת על הפארקור", אומר ריז'קוב. "את הפציעות שלי היא מקבלת בסבבה".

 

לצד הדרכת בני נוער הוא מופיע ככפיל ומפגין את יכולותיו בפרסומות, בסרטים ובקדימונים לטלוויזיה. בימים אלה, לדוגמה, הוא מצטלם ככפילו של אייל גולן בקדימון לעונה החדשה של "אייל גולן קורא לכם" (כך תיקרא התוכנית מעתה). "בהתחלה רצו שאעשה קרחת אמיתית כמו שלו, אבל לא הסכמתי", הוא מספר. "עשיתי את הטעות הזאת פעם אחת בעבר, ולא רציתי לחזור עליה. עכשיו מאפרת מקצועית יצרה לי קרחת, ציירה לי קעקוע על העורף ושינתה לי את גוון העור. בכל זאת, אני רוסי והוא לא".

 

אירוע נוסף שמעסיק אותו עכשיו הוא פסטיבל תרבות הרחוב הבינלאומי שיתקיים במודיעין בקרוב ויכלול מתחם מיוחד לפארקור. ריז'קוב מצפה לקהל גדול. "פעם היו אומרים על פארקור: 'אה, זה הקפיצות המשוגעות מגג לגג, למה אתם עושים את זה?'; היום הרבה אנשים אומרים שזה מגניב, ושואלים איפה אפשר ללמוד".

 

יגיע שלב שבו תפסיק לעשות פארקור?

"אני נמצא בתחום גמיש שבו כל אדם מתאים את עצמו ליכולות שלו. בדיוק היום ראיתי סרטון של אדם בן 58 שעושה פארקור וממש נהנה מזה. כל עוד אני יכול לזוז, אני רואה את עצמי עושה ומדריך פארקור".

 

ממה אתה הכי נהנה?

"מתחושת ההישג. כשאני מצליח לעשות משהו ומבין שלא הייתי צריך לפחד ממנו. זו ההרגשה הכי טובה בעולם - לנצח את עצמי ואת אינסטינקט הפחד. הפחד מונע מאיתנו לעשות הרבה דברים בחיים, לא רק פארקור. אדם צריך להגיד לעצמו: 'יש לי את הכישורים, אני מכיר את עצמי, למדתי, התאמנתי – אז למה לא?'"

 

_______________________________________________________

 

בני יפרמוב רוצה ללמד ילדים איך עושים פארקור בלי להיפגע. הקליקו על התמונה:

 

"אם בן אדם עושה מה שהוא אוהב, הוא הכי שפוי שיש". הקליקו על התמונה (צילום: קובי בכר)