לאחר עשור של התדיינות, מאבקים, פגיעה בעסקים הסובבים, סקרים ופיתוח יחסי אהבה-שנאה בין העירייה לבין התושבים - עיריית תל אביב-יפו חושפת היום (ד') את שתי החלופות הנשקלות להורדת כיכר צינה דיזנגוף אל מפלס הרחוב, 40 שנה לאחר שהוגבהה ממנו. ערוץ האדריכלות של Xnet חשף לפני כמה חודשים את ההחלטה להוריד את הכיכר, והעבודות בה אמורות להתחיל מיד אחרי החגים בחודש נובמבר. העבודות אמורות להסתיים בסוף 2017 ומתוקצבות בכ-60 מיליון שקל.
כפי שפורסם כאן, הורדת הכיכר תיעשה ללא הקמת חניון תת-קרקעי, על אף שבסקר שעשתה העירייה היה רוב תושבים בעד חניון כזה והוחלט להתעלם מהבקשה. הפרויקט כולל את הריסת הכיכר המוגבהת ובניית כיכר חדשה, שיקום מערכות תת- קרקעיות, כבישים ומדרכות וסלילת שביל אופניים. נכון להיום, הסכסוך שפרץ בין אמן המזרקה יעקב אגם לבין העירייה הגיע לסיומו בהסכמה שהמזרקה תוצב במרכז הכיכר המחודשת.
שתי החלופות התגבשו במשרד האדריכלים ומתכנני הנוף מוריה-סקלי, והן הוצגו ונדונו אתמול בהנהלת העירייה. שתיהן מבקשות להשיב עטרה ליושנה, תוך התייחסות עיצובית לתכנון המקורי של הכיכר, שאותו עשתה האדריכלית ג'ינה אוורבוך לאחר שזכתה בתחרות ב-1938. הכיכר הייתה סמל תל אביבי וישראלי, אך ב-1976 - בתקופת כהונתו של שלמה להט כראש העירייה - הוחלט שיש לפתור את בעיית עומסי התנועה שנוצרים בה ולפצל אותה לשניים: הולכי רגל למעלה, מכוניות למטה. את הפרויקט תכנן האדריכל צבי לישר, והוא לא ידע כמעט יום אחד של הסכמה מאז שנחנך.
העירייה: מעדיפים בני אדם על רכב
"כיכר דיזנגוף היא סמל לעשייה שנעשתה בעבר, כאשר תפיסת העולם העדיפה את הרכב הפרטי ולקחו רחוב עירוני והפכו אותו למחלף תחבורתי", נמסר בהודעת העירייה היום. "בהורדת הכיכר למפלס הרחוב יש אמירה חברתית חשובה, ותרומתה למרחב הציבורי עשויה להיות משמעותית מאוד. יש משהו מאוד נכון בעיני במדיניות המעדיפה בני אדם על פני הרכב הפרטי עם התכנון החדש". ואמנם, הולכי הרגל, רוכבי האופניים, נכים והורים עם עגלות ילדים ייהנו מביטול השיפועים התלולים שמקשים לטפס למעלה.
התכנון החדש יוצר עיגול שלם, שנותן מענה למגוון שימושים מהמעטפת החיצונית ועד הטבעת הטבורית: בטבעת החיצונית תעבור התנועה הממונעת, בדופן החיצונית של הכיכר טבעת תנועה להולכי רגל ורוכבי האופניים, פנימה ממנה טבעת ירוקה של עצים להצללה ולמיסוך התנועה (שיועתקו ממיקומם בכיכר היום), ובטבור הכיכר - המזרקה "מים ואש" של אגם. באירועים מיוחדים ניתן יהיה לסגור את הכביש הטבעתי לתנועה, כך שמרחב הכיכר כולו פתוח ופנוי לפעילויות ציבוריות ללא חציצות.
החלופה הראשונה כוללת קפל קרקע מגונן בהיקף הכיכר הפנימית סביב המזרקה. הקפל משופע קלות כלפי פנים הכיכר ובהיקפו ישולבו לסירוגין פינות שהייה וישיבה. מסביב לבריכת המים, בליבת הכיכר- שטח מרוצף רחב. בחלופה השנייה, דווקא משטח הכיכר הפנימית מוגבה קלות ("מרחף") מעל פני הקרקע, ומייצר הפרדה מדורגת בין הגן המרכזי לכביש שסביב, בדומה להצעתה המקורית של אוורבוך. הכיכר מחולקת לאזור מגונן בהיקף ואזור מרוצף רחב, בו ישולבו פינות ישיבה, סביב הבריכה והפסל ובינות העצים.
וזה הסיפור המלא על ההחלטה. לחצו על המזרקה
