העיר ניו יורק, על מיטב המתלבשים ברחובותיה, איבדה הלילה את אחד הכישרונות הגדולים שלה: צלם אופנת הרחוב ביל קנינגהם, שהלך לעולמו בגיל 87, לאחר שביום חמישי אושפז בבית החולים בעקבות שבץ.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
"הוא היה אדם יוצא דופן", אמר הבוקר מישל מקנאלי, מנהל מחלקת הצילום של הניו יורק טיימס. "היה לו ידע יוצא דופן באופנה, מחויבות ותשוקה ללא תחרות. למרות הכישרון שלו, הוא העדיף להישאר אנונימי". אוצר האופנה של מוזיאון המטרופוליטן, הרולד קודה, אמר לניו יורק טיימס הבוקר, "ביל תמיד אמר לי: 'יש לי עבודה שאני אוהב, ובאמת, הוא עשה מדי יום את מה שאהב: לתעד את העולם המתחלף לנגד עיניו".
במהלך 40 השנים האחרונות היה קנינגהם לאבא הרוחני של צילום אופנת הרחוב בניו יורק ובעולם כולו, הודות למדור האופנה On the Street שפרסם בניו יורק טיימס.
הרבה לפני שגדודים של צלמי אופנת רחוב המתינו אחוזי אמוק בכניסה לתצוגות אופנה, כדי ללכוד רגעים מקרקס האופנה הצועד פנימה, ניסח קנינגהם את האופן בו רובנו צורכים היום דימויים של אופנה - מהרחוב, ולא מהמסלולים. האג'נדה הזו של קנינגהם אף זכתה למקום של כבוד בסרט התיעודי "ביל קנינגהם, ניו יורק" משנת 2010 (לצפייה בסרט, לחצו כאן).
נקודת התצפית של קנינגהם היתה קבועה: פינת השדרה החמישית ורחוב 57, מרחק יריקה מהכניסה לבית הכלבו היוקרתי ברגדורף גודמן, שם לכד בעדשתו נשים וגברים שנדמה כי השקיעו בסטיילינג במיוחד עבורו. "כולנו מתלבשים בשביל ביל", אומרת עורכת ווג אמריקה אנה ווינטור באחת הסצינות בסרט. אם הוא היה מתעלם ממך - זה היה מוות".
הניצודים של קנינגהם זיהו אותו מרחוק בקלות, הודות למראה הקבוע והמובחן שלו עצמו: רכוב על אופניים עירוניות, לבוש חולצה כחולה, מכנסי חאקי, נעלי ספורט שחורות, ומצלמת 35 מ"מ תלויה על צווארו.
במדור המצולם שלו בניו יורק טיימס (ובחמש השנים האחרונות גם בסדרת סרטוני וידאו ביוטיוב שהוא מקריין בקולו), הוא סימן מדי שבוע טרנד שצמח מרחובות ניו יורק. למשל, לבישת מעיל על מעיל, כפי שהדגימו האורחים בשבוע האופנה בניו יורק בחורף 2015. "זה בטח טוב לעסקים", אמר קנינגהם על הטרנד בציניות.
בסרטון אחר, המתעד את הנוכחים בטקס האזכרה של מעצב האופנה אוסקר דה לה רנטה, תהה קנינגהם בקולו השלו, מה הוא הלבוש המכובד ביותר להגיע איתו ללוויה. "זה לא רק אופנה או צילום אופנה, זו אתנוגרפיה, צילום דוקומנטרי שמתעד את החיים בעיר", הסביר במאי הסרט ריצ'רד פרס בראיון ל"הארץ" לפני ארבע שנים.
קנינגהם נולד בשנת 1929 בבוסטון, הוא למד מספר חודשים באוניברסיטת הרווארד, אך החליט לעזוב כדי לעבור לניו יורק. הוא החל את דרכו בעולם אופנה כמעצב כובעים לתקופה קצרה, התגייס לצבא ושירת במלחמת קוריאה, וכששב לעיר, בשנת 1953, החל לעבוד כצלם אופנה עבור היומון WWD, ולאחר מכן עבור השיקאגו טריביון. החל משנת 1978 צילם עבור הניו יורק טיימס, שם תיעד לצד אופנת הרחוב, גם את החברה הגבוהה. עבודותיו הוצגו לפני כשנתיים בתערוכה גדולה בניו יורק, אך מעולם לא אוגדו בספר. ייתכן כי כעת יעשה זאת הניו יורק טיימס, המחזיק בזכויות לעבודותיו של הצלם.
למרות האופנה הראוותנית שהתחלפה לנגד עיניו כל הזמן, קנינגהם עצמו שמר על אורח חיים סגפני וקבוע. עד שנת 2010 התגורר בדירה קטנה מעל אולם הקרנגי הול בניו יורק, קיטון עם מיטה מתקפלת וללא מטבח ושירותים, עמוסה ארגזים בהם שמר את תשלילי התצלומים שלו. כשנשאל מדוע הוא חי כך ענה: "כסף זה דבר זול. חירות וחופש הם הדברים היקרים ביותר".
ומה חושב צלם האופנה גלעד סספורטה על ענף האופנה בישראל?
