בערב חג השבועות נפתחה ביפו התערוכה השנתית "40-40 לאדריכלים צעירים", שסוקרת 40 עבודות של אדריכלים שטרם מלאו להם 40 שנה (בית עמותת האדריכלים; אוצרים: אדריכלים חנן פומגרין ומיכל אהרוני; נעילה: 14.07.16). עם פתיחת התערוכה הוכרז הזוכה בפרס ההצטיינות לזכר אדריכל דוד רזניק, פרס שעמותת האדריכלים מחלקת זו הפעם השנייה.
הזוכה הוא ערן זילברמן (בן 40) ממשרד רגבים+, בזכות גן הילדים "ארובות" שתכנן בכפר סבא. ההחלטה מעידה על חשיבותם של גני הילדים, ועל חשיבותה של בנייה ציבורית ביחס לבנייה פרטית - יפה ככל שתהיה. יו"ר חבר השופטים, אדריכל גבי שוורץ, הקריא את הנימוקים: "האדריכל הוא במאי להצגה של החיים ואחראי לשימוש מושכל בכספי ציבור. הבניין והפיתוח מקרינים צניעות, איכות, עושר חללי, שימוש מושכל בחומרים ובגרות מקצועית ראויים לציון".
הדברים מתמצתים את ייחודו של הזוכה, שעבד במשך עשור במשרד האדריכלים מן-שנער, עד שפתח ב-2010 משרד עצמאי שמתמחה בגני ילדים. עם 11 גני ילדים שבהם יותר מ-30 כיתות, הוא מצליח - למרות הנוקשות של הנחיות משרד החינוך, הגבלות התקציב והנחיות הרשויות המקומיות -- לייצר גנים שונים ומיוחדים, נוחים ויפים, מבלי לחרוג מתקציב הקופה הציבורית.
איך עושים את זה?
"השליטה שלי היא לא רק בתכנון, אלא גם בתקציב. כשאדריכל מכיר את המחירים על בוריים, ניתן להצליח. בכל הפרויקטים אני משתמש בחומר גמר של לוחות HPL (תערובת שרפים וסיבים תעשייתית דחוסה, ד.ג.) שנותנים מראה חמים, קלים לתחזוקה, אנטי-ונדליים ומאפשרים בידוד תרמי מאחוריהם. הם יקרים כמעט כמו אבן - הם עולים 500 שקל למ"ר, אבן עולה 400 שקל למ"ר - ושבשימוש מושכל בחומר מקבלים מראה צעיר, חמים וירוק בתוספת עלות שולית".
ולעומת החוץ, התקרה בפנים הגן היא תקרה מונמכת די סטנדרטית.
"זה נכון שיש אווירה משרדית מבחינת הצילום, אבל זה הדבר האחרון שמבחינים בו בגן. זה לא קונסרבטוריון שמשקיעים בו בתקרה, אבל זו תקרה אקוסטית ברמה הכי גבוהה מצמר סלעים ולא מינרלית, כולל תאורת לד".
אלא שדווקא ב"גן ארובות", שזיכה אותו בפרס רזניק, הצליח זילברמן להשתמש בתקרה כחלק מהרעיון התכנוני, באמצעות ארובות אור.
אתה מדבר על תקציב. למה צריך ארובות? מה רע בחלונות רגילים?
"שאלה מצוינת. יש סתירה בין דרישות משרד החינוך, שמחייב לפחות 15% חלונות משטח החדר, לבין דרישות הגננת שרוצה כמה שיותר קירות להצגת עבודות הילדים, ואת זה אני אומר לך גם כבן לאמא גננת. אם תוריד את הדלתות והמבואות, ותעשה חלונות כנדרש, יישארו לך מעט מאוד קירות, וגם ה-15% חלונות לא ממש מספיקים לאור, ואז מדליקים פלורסנטים.
"הארובות פונות לצפון ומאפשרות להכניס אור צפוני רך. חלונות חשמליים בארובה מאפשרים גם יציאת אוויר חם. האור הטבעי מהארובה משתנה לאורך היום, והילדים עוקבים אחריו ומשחקים איתו. כל הגן מושתת על משחקי אור וצבע. קירות הארובות צבועים מבפנים, וגם הוויטרינות צבעוניות. לא צבעוניות של צבעי יסוד, אלא מעודנת ושקולה".
חמש ארובות בגן הארובות, כשהאמצעית היא ארובת-דמה טכנית שמשמשת מבחוץ כתמיכה לקולט שמש, ובתוכה מוסתרים דוד השמש ומנועי המיזוג. אצל זילברמן הגג זוכה אף הוא להתייחסות: בגנים דו-קומתיים שהוא מתכנן, גג הקומה התחתונה משמש כגינת משחק לגן שמעליו.
"הגישה שלי לא מתיילדת ולא מתייחסת לילדים כאל רפי שכל, אלא כבעלי תפישה זהה לשלנו - רק ללא ניסיון חיים", מדגיש זילברמן. "אני לא מתכנן בצבעי בסיס והגן לא מתחפש לצורות גיאומטריות, אלא מתוכנן כמו כל מבנה ציבור בוגר. חשובה לי מאוד הכניסה. נכנסים בשערי מבנה עם כניסה מוצלת ומוגדרת, שמאפשרת לקבל 40 הורים גם ביום גשם ושמש. תמיד בכניסה לגן אני דואג לספסל, כי ילד צריך לשרוך נעליים. זה המקום האהוב בגן, ולכן שם תמיד הגננות מצטלמות בסוף שנה.
"הכיתות הן קופסאות נקיות ללא פינת קוביות או פינת רופא, ומאפשרות גמישות מקסימלית בשימוש לגננת. הכניסה, הגן והחצר האחורית נמצאים תמיד על קו אחד, שמאפשר להורה ולגננת לראות את הילד משחק בחצר מהכניסה או מהגן, בהתאם לדרישות משרד החינוך".
קשה להתמודד עם דרישות משרד החינוך, שמקשות על אדריכלים רבים.
"הבעיה האמיתית, לדעתי, היא דווקא ברשויות המקומיות שמפזרות גני ילדים בודדים ברחבי העיר, במקום מקבצים של שמונה גנים ויותר כמו שמקובל בעולם. מקבץ כזה חוסך מרחבים מוגנים, מבואות, שטחי משחק, מטבחים ועוד".
אז למה בונים אצלנו ככה?
"כי הרשויות 'תוקפות' את הגנים מבחינה תקציבית ולא מערכתית. אשכול של שמונה גנים הוא מעמסה כבדה על הרשות, והיא מעדיפה לחלק את ההוצאה. עוד דבר מוזר הוא שבשכונות של מגדלי מגורים עם 20 קומות, בונים גן ילדים בקומה אחת. צריך לבנות גנים כמו בית ספר, עם מינהלה וכדומה, וכך לחסוך שטח יקר לציבור ולהשאיר יותר שטח פתוח".
ואפשר לבנות גני ילדים בקומות?
"אפשר בכמה קומות שרוצים. הגובה חסר משמעות. החוכמה היא לייצר שטחי חוץ של 200 מ"ר בצמוד לכל גן מבלי לרדת לקרקע, ואז הגובה דווקא ייתן חוויה מעשירה יותר לילד".
בשנה שעברה התקיימה תערוכת בוגרים בשנקר
שעסקה כולה בגני ילדים, והסטודנטים תיכננו אותם לפי תפישות של פסיכולוגים ביחס לילדים. אתה נעזר בכך בתכנון?
"אני לא סוציולוג, לא פסיכולוג ולא דידקט. אני מתייחס לפרויקטים ככלי קיבול ניטרליים שמגדירים פעילות וגמישות".
הכל נורא נייטרלי. לא מעניין אותך לעשות גן ג'ירפה?
"לא".
האסתטיקה מאוד מינימליסטית, ומתמקדת בצורה, בצבע, בחומרים ובחלוקה שלהם. למשל, חלוקות פנימיות בחלונות או בלוחות החיפוי. על רקע השקט הזה, צורמות גדרות ההפרדה בין כיתות הגן שבולטות בצורה מוגזמת.
"מדינת ישראל ומשרד החינוך מגדרים את עצמם לדעת", מתלונן זילברמן. "לו הייתי מבצע את הדרישות כלשונן, היינו לומדים במכלאות. אני משתדל להרחיק ככל האפשר את הגדרות מפעילות התלמידים, בשיטת המסרק: החלק הקדמי פתוח לתלמידים עם מעט גדרות, ויש יציאה ישירה לחצר אחורית עם גדר בין כיתה לכיתה. נתקלתי בגנים שמתכננים להם חצר בכניסה, ואז נוצרת מכלאה בגלל הגדרות".
ואי אפשר שגנים יחלקו חצר משותפת בלי גדר?
"הצעתי למשרד החינוך ערבוב קהלים ונתקלתי בסירוב, בגלל הצורך בבקרה על תלמידי כל גן. אם לגן אחד יש פעילות בכיתה, פעילות בחצר של הגן השני יכולה להפריע לריכוז".
אפשר להגיד שאתה אדריכל צעיר מצליח.
"כן. אבל אתה מתייחס במצליח לאדריכל או לצעיר?"
לצעיר שמתכנן מבני ציבור וזוכה בפרסים.
"אז לא. אני מצליח בגלל שאני פורץ את תקרת הזכוכית של המקצוע, שנשלט על ידי משרדים גדולים, ואני משחק במגרש של הגדולים ולא מתעסק בווילות ובפרויקטים קטנים. אני בונה עכשיו מבנה משרדים גבוה מעל קניון באריאל, שני בתי ספר, מתכנן מעונות סטודנטים ומבנה קהילתי".
מה סוד ההצלחה?
"המון כוח רצון ועיקשות. לא הרפיתי ממזמין ומיזמים שסירבו בהתחלה להיפגש ולתת צ'אנס. בזכות גני הילדים הוכחתי שברגע שאדריכל שולט בעלויות ונותן ליווי אישי - המזמין מבין שלגיל אין משמעות, ולאינטליגנציה האדריכלית יש עוצמה יותר גבוהה".
גם הגן הזה דו-קומתי. לחצו על התמונה
