המאבק על גינת דרויאנוב: מה מסתתר מאחורי כל השצ"פ הזה
איך הופכים חניון אפור לפארק ירוק? לא מרימים ידיים. יומן המאבק על השטחים הציבוריים הפתוחים בפלורנטין, ומחיאות כפיים למוביליו מול העירייה
כשלאוויר נזרקים ראשי תיבות כמו שצ"פ ושב"צ, מושגים כמו שטחים חומים או סגולים, ושמות כמו ועדה מקומית או ועדה מחוזית, רוב האנשים תוקעים את הראש מתחת לכרית ומבקשים לא להעיר אותם. בין הרשויות לאזרחים יש מבוך, והוא מלא במונחים מקצועיים ומושגים מרתיעים, בלשון המעטה. אבל יש אנשים שלא מפחדים להיכנס לסמטאות המילוליות האפלות האלה, ללמוד ולהבין מה מסתתר מאחורי כל השצ"פ הזה, ולעשות עם זה משהו. למשל, לצאת למאבק על שטחים ירוקים בשכונת מגוריהם.
הרשויות, על אף שהן מתגאות בתהליכי שיתוף ציבור, לא ממש מחבבות את התושבים הבקיאים, ומתייחסות אליהם לעתים כאל מקל בגלגלים, מטרד המונע מהן לשלוח את הדחפורים לאן שהן רוצות. מישהו יצטרך לחקור פעם מתי, ובעיקר מדוע, נולד ניגוד האינטרסים הזה, ומה מפרנס אותו. אבל היום אנחנו עסוקים במחיאות כפיים לאלה שלא נבהלים ממלים מרתיעות, לא נשברים כשכתף מוניציפלית קרה דוחה אותם, ומפשילים שרוולים לא רק למען עצמם, אלא גם למען אנשים שהם לא מכירים; בקיצור: לטובת הכלל.
***
האימייל שהגיע ביום חמישי האחרון היה קצר ומשמח:
"שלום לכולם, השבוע קיבלנו סוף סוף את החלטת הועדה המחוזית לגבי תכנית המתאר לשטחי הציבור בשכונה. הצלחנו להשיג הגדלה משמעותית לשטחי הציבור הפתוחים -- כל השטח בחניון אליפלט יפותח כשטח ירוק!
לפחות 3 דונם נקבעו בתכנית כשטח ציבורי פתוח ועל יתר המגרש (2.38) אפשר יהיה למקם בעתיד מבני ציבור, אם יעלה הצורך.
בנוסף, לא תותר בניית חניון תת קרקעי כדי להבטיח נטיעת עצים בוגרים.
שני מגרשים הוצאו מהתכנית - המגרש באלוף בצלות, והמגרש בהרצל-פרנקל. שאר המגרשים - ללא שינוי.
תוכלו למצוא את כל הפרטים והנימוקים במסמך המצורף...
"עכשיו שאושר השטח להקמת פארק קטן", ממשיך האימייל לספר, "אנחנו רוצים לוודא שהוא אכן יוקם ולכן נתכנס שוב בקרוב לתכנן את המשך הפעילות ולעדכן בהתפתחויות. מוזמנים לעקוב אחר דף הפייסבוק: ירוק במקום חניון.
האימייל מסתיים ב"אנחנו מודים לכולכם ולשותפינו בחברה להגנת הטבע ואט"ד (עמותת אדם, טבע ודין) על ההירתמות ומברכים את כולנו במזל טוב! וחג שמח", וחתומה עליו הילה הראל, תושבת השכונה, ממובילי המאבק.
הראל היא מעצבת במקצועה, יזמית אירועים מקורית, מנחת סיורים במסתרי התחנה המרכזית החדשה ואנרג'ייזר תרבותי וחברתי. קשה להפריז בשבחים על כשרונותיה המגוונים, יעילותה ומסירותה. בשבתות בצהריים, אגב, אפשר למצוא אותה בגינה הקהילתית -- אם לא יצאה לעוד מסע של ליקוט עשבים שבהם היא מתמחה כעת - גינה שהיא נלחמה על הקמתה ומטפחת בהתלהבות סוחפת.
על המלים שכתבה באימייל ראוי להתעכב; בראש ובראשונה על "קיבלנו סוף סוף". הצירוף "סוף סוף" מלמד על המתנה ממושכת, שפרטיה יתבררו בהמשך. לשון הרבים (קיבלנו) מלמדת שהראל לא לבד; היא חלק מקבוצה של תושבים שהתגייסו למאבק, ברמות שונות של מעורבות, לפני יותר משנתיים, סביב חיסולה של גינת דרויאנוב, שהיתה הגינה הפתוחה הגדולה היחידה בשכונה, והמשיכו לפעול מאז שהעירייה הציגה בפניהם, ב-2014, את תוכנית המתאר החדשה שלה לשטחי ציבור.
בפגישה שנערכה לצורך הצגת התוכנית, במועדון גיל הזהב בשכונה, בלט במיוחד יונתן לבדינגר, אדריכל צעיר וחוקר בלתי נלאה. בשנים האחרונות הוא עורך בזמנו הפרטי סקרים מדוקדקים של מצב התאורה, התשתיות, העצים והשטחים הפתוחים בשכונה, ואת ממצאיו הוא מתעד ומציג ברהיטות ובבהירות מרשימות. לבדינגר הוא אחד שיודע על מה הוא מדבר.
אם בדעתו של איזה ציניקן חולפת כעת המחשבה שלשני בעלי המקצועות החופשיים האלה יש זמן פנוי בשפע, או שהם בסך הכל דואגים להשבחת נכסיהם, הוא טועה מאוד. לבדינגר והראל מתגוררים בשכונה בשכירות. אם ערך הנדל"ן יעלה בזכות גינות ירוקות, מדרכות לא-שבורות ותאורת רחוב טובה הם עלולים דווקא לסבול מעליית שכר הדירה. וזמן ממש אין להם.
מניעיהם אידאולוגיים. וכאנשים עם תפישת עולם חברתית מגובשת הם לא טיפוסים שנכנעים. הם התייצבו שוב ושוב בפגישות תושבים שמזמנת העירייה ובסיורים עם בעלי תפקידים בה, גם אחרי האכזבה מכשלון המאבק שהובילו נגד חיסולה של גינת דרויאנוב, שעליו כבר סופר ב-Xnet בהרחבה.
***
מפה לשם, עם הרבה אבק ורעש, הזמן רץ, והיום הגינה איננה, ובית הספר שהוקם על חורבותיה כבר כמעט מוכן לכניסת תלמידים:
אבל כשהתפרסמה התוכנית להקמתו על חשבון הגינה, הראל ולבדינר לא "סתם התנגדו". הם הגישו לעירייה תוכנית חלופית שעיקרה הצעה להקמת בית הספר בשטח החניון ברחוב אליפלט - שטח השייך לעירייה. בהצעה המפורטת והמנומקת שלהם היה היגיון רב, אבל היא לא התקבלה.
בדרך כלל, מומלץ לא לחשוד בכשרים, אבל ספק אם בחלונות הגבוהים התייחסו להצעה הזו בכובד הראש הראוי. כעת, לאחר החלטת הוועדה המחוזית להותיר את שטח החניון הזה ירוק, הספקות גוברים: מה ההיגיון להרוס גינה ותיקה, כשממש בסמוך אליה יש שטח גדול יותר שעליו אפשר לבנות בית ספר? לכך לא היתה תשובה אז, ואין תשובה גם עכשיו.
קשה לא להרים ידיים כשמאמץ גדול שלך לא מניב פירות (ועוד מזכה אותך בהתעלמות או בזלזול). אבל הראל ולבדינגר לא מהמתייאשים. דף הפייסבוק ירוק במקום חניון מתעד את שלבי המאבק שהמשיכו להוביל, והוא מלמד על ההשקעה הגדולה של השניים בהנגשת המידע הנחוץ לציבור הרחב, ובגיוסו לתמיכה במאבק.
לפני שנגיע לפרטי הפרטים, חשוב לומר שגם למאבק על גינת דרויאנוב, שלכאורה כשל, יש הישגים. העצים הוותיקים שסביב מתחם בית הספר נשמרו במהלך הבנייה בקפדנות, ובחצר בית הספר החדש כבר ניטעו 22 עצים צעירים. לא מופרך להניח שמישהו במסדרונות העירייה לקח בחשבון את צדקת התושבים. וזה לבדו הישג שראוי למחיאות כפיים.
יומן המאבק, המובא כאן, הוא יומן חלקי. הוא כולל דיווחים "יבשים", אך לא את המאמץ שהוביל אליהם -- עשרות פגישות, ישיבות, רקימת קשרים עם גופים תומכים, מאות ואלפי שיחות טלפון, שעות של ניסוח ועיצוב שלטים, שרטוט מפות, הכנת מצגות, ריצות לבית הדפוס, התרוצצות ברחובות לתליית השלטים וימים של מתן הסברים חוזרים לתושבים והחתמתם על טפסים. היומן לא כולל גם את ההתשה הנפשית הכרוכה בספיגת סירובים ועלבונות, ואת הדריכות המתמדת הנדרשת לאיסוף מידע על כל התפתחות שנרקמת, לפעמים בחשאי, במסדרונות הכוח.
היומן מלמד שהמטרות הירוקות ביותר נפרטות לפעולות אפורות מאוד. אבל רק כשמישהו מוכן לעשות אותן, יש סיכוי לשינוי.
3 בדצמבר 2015:
שכנים יקרים, מחר, בהפנינג שיוזמת העיריה בשדרות וושינגטון, נדבר גם על שטחי ציבור ותוכנית המתאר שהעיריה הפקידה השבוע. חפשו את השולחן האלטרנטיבי לנושאי תכנון כדי לשמוע על ההתפתחויות האחרונות בנושא גינות ומבני ציבור שעתידים לקום, ואיך אפשר להשפיע כתושבים על התכניות. אנחנו נהיה שם מ-11:00.
*
17 בדצמבר 2015:
אחרי פעילות של שנים, תכנית המתאר לשטחי ציבור בפלורנטין עומדת על סף אישור בועדה המחוזית. אבל מסתבר שלמרות הצפיפות הגוברת והמחסור הידוע בשטחים פתוחים, התכנית מייעדת את רוב שטחי הציבור לבניית מבני ציבור כאלה ואחרים. מה עם שטחים פתוחים? כמעט ואין, ואלה שיש יהיו קשים למימוש... אנחנו מתארגנים להגיש התנגדויות לתכנית ונקיים בקרוב שלושה מפגשים אליהם תוכלו להגיע, לקבל מידע ולחתום על התנגדות:
12.1 בקסבה, פלורנטין 3.
15.1 בשדרות וושינגטון פינת פלורנטין.
22.1 בגינה הציבורית בשכונת נגה, כיכר סגולה.
למידע נוסף אפשר ליצור קשר עם הילה (כאן הופיע מספר הטלפון הפרטי שלה).
אם אתם עורכי דין / עיתונאים / יש לכם רעיונות לפעולה נשמח לשמוע מכם פרטים נוספים בהמשך.
4 בינואר 2016:
שמעתם על תכנית מתאר אבל לא בטוחים מה זה אומר? רוצים להצטרף לפעילות תושבים בשכונה? לא ידעתם בכלל שיש מרכז קהילתי? בואו לאסיפת התושבים!
4 בינואר 2016:
ראיתם בשכונה את השלטים האלה ואין לכם מושג מה הם אומרים?
חפשו את שלטי ההסבר שתלינו היום.
הערת שוליים: גם באור יום קשה להבין למה בדיוק הכוונה ב-שינוי תא/ג/1, כפיפות תממ/5, ומדוע נחוצות קואורדינטות בשלט חוצות:
אז מזל שנמצא מי שמסוגל להסביר:
11 בינואר 2016 (לא מופיע ביומן, אבל הייתי וראיתי):
כמה עשרות תושבים, רובם חדשים בשכונה ולא מוותיקיה, הגיעו לפגישה במרכז הקהילתי החדש. לבדינגר הציג את ממצאי מחקרו על מצוקת השטחים הירוקים בשכונה, כולל מפות ונתונים השוואתיים, באופן שגם בור מוחלט יכול להבין את העיוות ואת הטעם להילחם לתיקונו. מכיוון שכדי להגיש התנגדויות צריך חתימה של עורך דין, גויס משיח כדורי (שחוץ מזה שהוא עורך דין הוא גם משורר וגם אחד הבחורים הכי נחמדים בסביבה) שהחתים את המתנגדים כחוק.
פואנטה חשובה: אדריכל, מעצבת ועורך דין משקיעים מזמנם בלי לקבל על כך שכר. ולא באופן חד-פעמי.
12 בינואר 2016:
הערב! רוצים לשמוע על תכנית המתאר לשטחי הציבור בשכונה? בואו לשתות איתנו משהו בקסבה - אנחנו נהיה שם כדי להסביר.
14 בינואר 2016:
רוצים לראות יותר שטחים ירוקים בשכונה? בואו מחר (שישי ה-15.1) בשעה 12:00 לשד' וושינגטון פינת פלורנטין. נציג את התכנית ונספר לכם מה אפשר לעשות כדי לשפר אותה.
7 בפברואר 2016:
היום הגשנו את ההתנגדויות עליהם חתמתם בשבועות האחרונים. תודה לכל מי שהגיע וחתם. נמשיך לעדכן בהתפתחויות.
7 בפברואר 2016 (בערב):
התאריך האחרון להגשה נדחה ל-14.2. אז אם מישהו עדיין מעוניין, נוסח ההתנגדות מצורף כאן לשימושכם. שימו לב, צריך לחתום על תצהיר בנוכחות עורך/ת דין.
8 בפברואר 2016 (קצת ציניות):
עיריית תל אביב יפו יודעת שחסרים שטחים ירוקים בשכונה, אבל אין דאגה - יש את פארק החורשות "בקרבת השכונה" (נסו להגיע לשם עם עגלה או ילד), יש גינה של בית ספר (אחרי הצהריים בלבד), ויש תיבות קינון לציפורים! בנוסף, בהתחשב בכך שהשטח הפתוח לתושב בפלורנטין הוא בערך 10 ס"מ מרובע, אם מחלקים לכל אחד עציץ מכפילים את כמות השטחים הירוקים בשכונה.
19 בפברואר 2016 (לא מתייאשים):
בימים הקרובים יותר מ-100 תושבי פלורנטין יקבלו אישור על הגשת ההתנגדות לועדה המחוזית ובהמשך תקבלו גם הזמנה לדיון. נעמה ריבה מספרת (בכתבה ב"הארץ") שקול האזרחים נשמע בוועדות, אך לעתים נדירות הוא מתקבל. אנחנו כבר מוכנים לדיון מצוידים במחקר על מצוקת השטחים הפתוחים ועם האלטרנטיבות ההגיוניות לירוק במקום חניון.
23 בפברואר 2016:
תהליך ההתנגדויות יחל עם השמעת הטענות בפני הועדה המקומית בבנין העיריה, ב-9.3, בשעה 10:15. זה חלק מהליך שגרתי שבו העירייה מנסה למצוא פשרות מול המתנגדים לפני שההכרעה עוברת לידי הועדה המחוזית. בכל מקרה, יתקיים דיון נוסף בוועדה המחוזית ואם שלחתם התנגדות, גם אליו תקבלו זימון במכתב או בפקס. אנחנו נהיה בעיריה יחד עם החברה להגנת הטבע תל אביב יפו כדי לפרט את הבעיות בתכנית המופקדת. אם אתם במקרה פנויים ביום רביעי בבוקר, בואו גם אתם כדי להבהיר שצריך ירוק במקום חניון.
13 במרץ 2016:
תזכורת: מחר, יום שני, תדון הוועדה המחוזית בהתנגדויות שהגשנו. בין אם הגשתם התנגדות או לא, אתם מוזמנים להגיע מחר לדיון ולהשמיע את דעתכם. הדיון יחל בשעה 10:45 בדרך בגין 125 קומה 13.
בשבוע שעבר השתתפנו בדיון בועדה המקומית לגבי תכנית המתאר. יש מידע חדש ומעניין: הועדה המליצה להגדיל את השטח הציבורי הפתוח בחניון אליפלט לשלושה דונם. נכון לעכשיו המגרש לא מיועד לבניית בית ספר תיכון כמו שנאמר לנו בעבר. נציג מחר בדיון את המידע הזה ונעדכן כמובן מה תהיה ההחלטה.
14 במרץ 2016 (בערב):
היום התייצבנו בפני ועדת העררים של הועדה המחוזית. בדיון שארך כארבע שעות נשמעו ההתנגדויות של בעלי המגרשים, חברת הדלק דור אלון, בעלי עסקים, החברה להגנת הטבע וגם שלנו. תוך שלושה חודשים נקבל את החלטת הוועדה המחוזית ונעדכן על המשך הפעילות בהתאם. ובשורה טובה לשם שינוי: זכינו במענק של קרן של"י שיעזור לממן את המשך הפעילות!
תודה לכל מי שחתמו על התנגדות, הגיעו לפגישות ודיונים והביעו תמיכה.
16 במרץ 2016 (לא מופיע ביומן אבל קרה לי):
ניגשתי עם הפתק הוורוד, שחיכה לי בבוקר בתיבה, אל סניף הדואר. חיכיתי וחיכיתי וכשהגיע תורי ניגשתי לעמדה הפנויה והגשתי אותו. הפקידה הלכה לחפש וחזרה כעבור דקות עם שתי מעטפות רגילות צמודות זו לזו. שאלתי אותה: למה על הפתק הוורוד היה כתוב שעלי לגשת לסניף כדי לקבל את דבר הדואר "מפאת גודלו"? היא הביטה בי ואמרה: "הא?"
כשפתחתי את המעטפות התבשרתי באחת מהן שמסמך ההתנגדות שלי התקבל, ובשנייה שאני מוזמנת לדיון בוועדת העררים (שהתקיים יומיים קודם).
זה לא המקום לדיון במצבו המחפיר של דואר ישראל. מזל שבוועדת הערר של הוועדה המחוזית העניינים מתקתקים קצת יותר טוב. שלושת החודשים שהובטחו חלפו, והבשורה הגיעה: "כל השטח בחניון אליפלט יפותח כשטח ירוק!"
אבל מוקדם מכדי לפתוח את השמפניות. כעת נותרה עוד משימה: לשכנע את הוועדה המקומית לקבל את ההחלטה הנכונה, כלומר לאמץ את מסקנות הוועדה המחוזית, או לפחות לא להתנגד להן. הישיבה המכרעת תתקיים ביום רביעי הקרוב. הראל ולבדינגר כבר מפיצים עצומה ומחלקים צווי שמונה.
***
יום אחד, כשיבוא המשיח, והמקום שאנחנו חיים בו יהיה מדינה נורמלית, שבראש סדר היום שלה עניינים אזרחיים ולא בטחוניים, הילה הראל ויונתן לבדינגר יצטרכו לקבל צל"ש. הטקס יתקיים בפארק פלורנטין.
ובהזדמנות הזו נצליח אולי להשתחרר סוף סוף מהמצאת הגינוע:
"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר).
***
שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב.
***
איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.
***
פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.
***
הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.
