כשמתבוננים בחדרים היפהפיים, עם הקשתות המרשימות ורצפת האבן, קשה לדמיין שלפני כמה שנים המבנה הזה נראה כמו חורבה, השקעה לאמיצים בלבד. שימור ושיפוץ מוקפד, עם רהיטים שהובאו מהודו, החזירו אותו לפארו.
הבניין נבנה בסוף המאה ה-19. עם היציאה מחומות יפו העתיקה יזמו עשירי העיר בנייה של שורת מבנים שהחליפה את תוואי החפיר והחומה שהקיפו את המרכז העתיק. שורה של בתי אבן בני שתי קומות, שהפכה לימים להיות הגדה המערבית של רחוב יפת ההומה. הם נבנו בסגנון אדריכלי אופייני לבתי עשירים ובמושגי התקופה ההיא נחשבו לארמונות. קומת הרחוב, שנבנתה על בסיס החומה שפורקה, שימשה לצורכי מסחר ומולאה בחנויות קטנות; הקומה השנייה שימשה, בדרך כלל, כבית מגורים מפואר.
כזה היה גם הבית ביפת 18, שייפתח לקהל במסגרת אירועי "בתים מבפנים" בסוף השבוע הקרוב. תחילה שימש למסחר ולמגורים, עד שהפך לסניף הראשון של בנק אנגלו-פלסטינה, הבנק המרכזי של היישוב בארץ ישראל באותן שנים. הבנק היה חברה בת של "אוצר התיישבות היהודים", חברה שנוסדה על פי חזונו של תאודור הרצל, במטרה להקים מוסד חוקי של ההסתדרות הציונית למימון פעולותיה בארץ ישראל.
עם הקמת המדינה הפך הבנק לבנק לאומי לישראל, אך המבנה, שלא נרכש על ידי הבנק החדש, ננטש. לפני כשש שנים הוצעה הקומה השנייה שלו למכירה במכרז פתוח של עמידר, ונרכשה על ידי גלית קריסטל, בת 50 ואם לשניים, המתגוררת בלב תל אביב והיא בעלת חנות עיצוב הוותיקה "חדרים" בדרום העיר, שגם היא שוכנת בבניין יפהפה וגבה תקרות.
"הבניין היה נטוש במשך עשרות שנים", מספרת קריסטל על מצב המבנה בעת רכישתו, "אנשים נכנסו ובזזו אותו, פרקו את כל המרצפות והפרזולים, כל עמודי האבן נלקחו. רק הגג נשאר. המבנה היה אטום בלבנים ופחים, מלא יונים וזבל". כשרצתה להתחיל בשיפוץ התברר שהבניין מוגדר לשימור ועלויות השיפוץ שלו יהיו הרבה יותר גבוהות מהמצופה, עובדה שגרמה – יחד עם ענייני רישוי והעובדה שקריסטל לא אוהבת, כדבריה, למהר – לעיכוב ממושך בעבודה. השיפוץ החל בסופו של דבר לפני כשנה וחצי.
שחזור מדויק של החזיתות
שחזור המבנה, ששטחו 360 מטרים רבועים, הופקד בידי אדריכל השימור נאור מימר. "החשיבות בשימור המבנה", הוא מסביר, "נובעת מהערכים האדריכליים שלו, משום שנבנה על תוואי החומה ומסמל את היציאה מתחומי יפו העתיקה, בגלל המוסד ששכן בו, שהיה מחזונו של הרצל, וכמובן בשל האירוע ההיסטורי שהתרחש בו – חתימת הסכם ההלוואה לקניית שטחי אחוזת בית".
שיפוץ החזיתות כלל שחזור מדויק של המקור. לאחר חיפושים נמצאו האבנים שיתאימו במדויק לקיר האבן המקורי של החזית הפונה לרחוב יפת, שהיתה הרוסה. פיתוחי המסגרות בקשתות הלבנות שוחזרו לפי תמונות המקור, ועמודי אבן שנמצאו אצל סוחרים ביפו, נחרטו מחדש והותאמו לעמודים המקוריים בתוך המבנה. המרפסת התלויה נבנתה מחדש ומשקופי חלונות ותריסי עץ חדשים יוצרו מעץ קליר.
על ניהול השיפוץ – העבודות ובעלי המקצוע – היה אחראי רועי קריסטל, בן זוגה לשעבר של גלית, ואת עיצוב הפנים היא עשתה בעצמה. "אני באה מאהבה למבנים", אומרת קריסטל, "החלטתי שיש לי מחויבות לשמור על המבנה הזה כי הוא פנינה".
בהתאם לחזונה, חלוקות הפנים של המבנה נשארו כפי שהיו במקור, אך הותאמו לייעודו החדש – אירוח. הקונספט של קריסטל מתבסס על השכרה של החלל למטרות שונות – השקה של מוצר חדש, כסט לצילומים, ועד אירוע של חברה או אירוע משפחתי קטן ומיוחד. במקרה כזה אפשר להישאר לישון בארבעת חדרי השינה במקום. כדי לא למחוק את ייעודו ושמו המקוריים של הבניין כבנק אנגלו-פלסטינה, החליטה קריסטל לקרוא למקום "אנגלו ונינה" – מצלול שמזכיר את השם המקורי, אך נוטל ממנו כל הקשר פוליטי.
האולם המרכזי אלגנטי ושקט
בכניסה לבניין שתי דלתות עץ שנפתחות מרחוב יפת ההומה אל גרם מדרגות תלול ודרמטי. בקצה הגרם פטיו מואר, צר, שלאורכו עציצים קטנים וספסל עץ טיק, ובקצהו פתח מקושת המשקיף לצמחייה ירוקה. שתי דלתות עץ עתיקות, שהובאו מהודו, מובילות אל האולם הראשי, המשתרע לאורך כל המבנה. תקרת האולם היא בגובה של כשמונה מטרים, ומשני צדיו שתי שורות של חדרי הסבה, ושני גרמי מדרגות המובילים לקומה עליונה, שבה שלושה חדרי שינה.
החלל המרכזי, שמשמש כאזור האירוח הראשי בבית, מרוצף "שטיחי אבן" גדולים - שילוב של אבן קררה ואבן שחורה בדוגמת מעויינים. שחזור הריצוף המקורי מגדיר כעת אזורי אירוח שונים בחלל. הקירות טופלו בטיח פרסקו מיוחד, המתאים לקירות אבן, ונצבעו בגוון בהיר. לתקרה, שהונמכה מעט בגבס (כדי להסתיר מערכות חשמל ומיזוג אוויר), נוספו קרניזים דקורטיביים, והיא נצבעה בצבע שעורבב במיוחד. את המראה המעט מחוספס שלה משלימים ציורי תקרה של הצייר יונתן גל. אביזרי התאורה המיוחדים, השונים זה מזה ותלויים על הקירות ומהתקרה, נאספו על ידי קריסטל מאז שרכשה את המקום. "מה שהיה לי חשוב", היא אומרת, "זה החללים, הפרופורציות והאביזרים שיתאימו. מאוד הקפדתי בהם. מצד אחד יש במקום את ההדר והיופי של החלל, ומצד שני הפשטות והבסיסיות של הפרטים".
בקצה המערבי של האולם הגדול קיר קשתות ועמודי אבן לבנים, הפונה לרחוב יפת. במרכז שולחן טיק ישן ומאסיבי באורך ארבעה מטרים וחצי, ומעליו שתי נברשות מוזהבות. בין הסלון המרכזי למטבח, הפונה לחזית האחורית של המבנה, מפריד קיר עם מפתחי קשתות ועמודי אבן ששוחזרו. במרכז המטבח שולחן אכילה קטן ואינטימי יותר, מוקף כיסאות וספסל עץ. ארונות המטבח, כמו שאר הרהיטים והאביזרים בבית, הובאו מהודו והותאמו לשימוש במקום. לצד המטבח יש יחידת אירוח, הכוללת חדר שינה ורחצה.
פינות הסבה צבעוניות וגמישות
משני צדי האולם המרכזי מצויים חמישה חדרי הסבה עם פינות ישיבה גמישות, המאפשרות סוגים שונים של התכנסות. חדרים אלה מקושרים ביניהם בפתחים רחבים, דלתות עץ טיק וזיגוג זכוכית חצי אטומה. בניגוד למרחב המרכזי השקט והאלגנטי, בחדרי ההסבה המשניים יש העזה צבעונית גדולה. על מנת לתת לכל חדר אופי משלו רוצף כל חדר באריחים מצוירים בדוגמה שונה, שהוזמנה ובוצעה במיוחד. על פי גווני הרצפה הותאמו שילובי צבעים שונים לקירות ולתקרות, שצוירו גם כאן בעבודת יד. שילוב של רצפה בגווני בורדו וחום עם קירות בגוון טורקיז ותקרה מצוירת בגווני חרדל וצהוב עמוק מתגלה כהפתעה נעימה.
משני עברי הול הכניסה נמצאים שני חדרי רחצה, המשקיפים מבעד לחלונות גדולים אל הפטיו הפנימי. בשניהם אווירה רומנטית המתבססת על שילוב בין מהודר לפשוט – לצד שולחן עץ מאסיבי שהותאם מתחת לכיור, יש בפיית מילוי המים של האמבטיה, בצירי מושב השירותים ובידיות חלון העץ הכחול פרזול עדין מפליז וזהב. פרזול מעודן כזה מופיע גם בכל מנגנוני הפתיחה של חלונות העץ בבית, בידיות ארונות העץ, בזרועות המנורות התלויות על הקירות וגם במכלי העציצים והאביזרים המשלימים הפזורים בפינות השונות.
בכל רבדי המבנה משתקפים הניגודים בין ההיסטורי לעכשווי, בין גס ובסיסי למעודן ומפואר ובין זרוק ופרום למוקפד. "חשוב לי לעשות מקום שיהיה שמח לאנשים", אומרת קריסטל, "אני אוהבת מקומות שלא צריך לפחד על הפריטים, אלא לחיות איתם בשלום. השריטות הן חלק מזה".
>> לכל אירועי ''בתים מבפנים'', המתקיימים בסוף השבוע בשיתוף עיריית תל אביב יפו
ואיך נראה הבית החדש של אורי גלר ביפו? לחצו על התצלום
