מאכיל תנינים: "פתאום התנינה נתנה לי מכה. מזל שהצלחתי להתנגד"

דוד גולן לא מבין למה אנשים חושבים שטיפול בתנינים הוא מסוכן. "לדעתי, העבודה הזאת לא כל כך מסוכנת. אם עובדים נכון ושומרים על כללי בטיחות, אין סיבה שיקרה לך משהו", אומר גולן, אבל לא מכחיש שבמסגרת תפקידיו כמנהל מחלקת בעלי החיים והאחראי על התנינים בחמת גדר, הוא כבר נקלע לסיטואציות שגרמו לו לחשוש מעט.

"יום אחד הגיע אליי צלם שרצה לצלם לאנציקלופדיה כפות רגליים של תנינים", הוא מספר. "השעה הייתה מוקדמת, ועוד לא היו מבקרים. התקרבנו לשתי תנינות ואמרתי לצלם שאני אזיז אחת מהן כדי שהוא יוכל לצלם טוב יותר את השנייה. נתתי לה דחיפה עם הרגל כדי שתזוז, אבל היא התקפלה עם הזנב והראש לאותו צד ונתנה לי מכה עם הזנב. נפלתי על הגב, והיא תפסה לי את הנעל, כשכף הרגל השמאלית שלי בתוכה. מתוך אינסטינקט בעטתי בה עם הרגל השנייה, ולמזלי, היא שיחררה את האחיזה. אם היא הייתה סוגרת את הלסת חזק יותר או מושכת אותי, לא הייתי מצליח להתנגד, והיא הייתה גוררת אותי למים".

צפו בדוד גולן בפעולה:

להאכיל או לא להאכיל?

גולן (58), נשוי ואב לשלושה, חבר קיבוץ מבוא חמה שבגולן, הגיע לחוות התנינים שבחמת גדר לפני 28 שנה. מאז, בכל בוקר בשעה שש וחצי, אחרי הקפה, הוא מטפל בתנינים ובחיות נוספות, מאכיל אותן ומנקה את הכלובים ואת הבריכות. גם התנינה שכמעט גררה אותו בוקר אחד למים לא גרמה לו לפקפק באהבתו לתפקיד.

"התחלתי לעבוד עם תנינים ב-1988, אחרי שעבדתי ברפת", הוא מספר. "תנינים הרבה יותר מעניינים מאשר פרות. עם הזמן הגיעו לחמת גדר בעלי חיים נוספים, שגם בהם אני מטפל, כמו נחשים, בבונים ואיילים".

המחלקה שגולן מנהל כוללת עוד שני עובדים מלבדו. "כולנו למעשה שואבי מים וחוטבי עצים", הוא אומר. "רוב העבודה שלנו היא לנקות ולהאכיל. כמובן שיש נקודות אור כמו המלטות, איסוף ביצים או טיפולים חריגים, אבל זה מחוץ לרוטינה הרגילה. מכיוון שתנינים הם זוחלים בעלי דם קר, מערכת חילוף החומרים שלהם מושפעת מהטמפרטורה הסביבתית. בדרך כלל ההאכלות מפסיקות רשמית בנובמבר ומתחדשות כשהטמפרטורות מתחילות לעלות, במארס-אפריל. עכשיו אני בדילמה קשה: הימים חמים והלילות קרים, אז להאכיל או לא להאכיל? החלטתי שכרגע אני מאכיל רק את התנינים הקטנים".

לדבריו, התגובות שהוא מקבל מהסביבה הן מגוונות. "יש כאלה שאומרים לי: 'וואו, איזו עבודה מדהימה יש לך', והאמת היא שהם צודקים. כל יום אני קם לעבודה בשמחה. מצד שני, יש כאלה ששואלים: 'איך זה שלא איבדת רגל?' להם אני עונה בצחוק שכששאלתי מה קרה לבחור הקודם שעבד פה, לא הסכימו לספר לי".

מה הסיכון גורם לך להרגיש?

"אדרנלין. אני אוהב סיכונים. זה מתאים לי. ליום ההולדת שלי השנה ביקשתי צניחה חופשית. נראה לי שאשתי לא רוצה, אבל בסוף היא תהיה חייבת להסכים".

גולן. "כשהתנינים שומעים את הטרקטור, הם מתאספים ומחכים לי"(צילום: נמרוד גליקמן)

עם אנשים יותר קשה

גולן מספר שהעבודה הזו לא מתאימה לכל אחד, ובערך אחת לשנתיים הוא צריך למצוא עובד חדש במקום אחד שפרש. "כשאני מחפש מישהו שיעבוד איתי, אני רוצה שהוא יאהב בעלי חיים ושיהיה לו מוסר עבודה גבוה", הוא אומר. "אי אפשר לעבוד עם בעלי חיים ולהודיע בבוקר שאתה חולה. גם אם יש קצת חום, או שאתה משתעל, צריך להאכיל ולנקות את בעלי החיים. זה לא כמו מחשב, שאפשר לפתוח יום למחרת ולהמשיך את העבודה מהמקום שבו עצרת".

לך אף פעם לא נמאס?

"לא. כבר הרבה שנים שאני בתפקיד, ולא התעייפתי. לא קשה לי. אני עושה את זה בכיף. למרות שהתנינים הם בעלי חיים שלא כל כך מתקשרים, הם ממש מכירים את הצעדים שלי. כשהם שומעים את הטרקטור שלי, הם מתאספים ומחכים שאאכיל אותם, וכשאני מגיע אליהם בבוקר כדי לנקות, הם יודעים שלא באתי להאכיל, ומפנים לי מקום".

מה אתה לא אוהב בעבודה?

"לפעמים ההתנהגות של האנשים שמבקרים פה גורמת לזה שלא נעים לעבוד איתם. יש קהל שמפריע, שעושה נזקים. לעבוד עם בעלי חיים זה קל ונוח. עם אנשים יותר קשה".

קליק על התמונה - ותגלו מהי העבודה המסוכנת של הבחור:

קוראים לו ניצן עבו, ויש לו מקצוע מסוכן ביותר. תקליקו על התמונה ותגלו (צילום: נמרוד גליקמן)