קבוצה משובחת במיוחד של אדריכלים ישראלים, שנבחרה לפני יותר מ-50 שנה לתכנן ספרייה לאומית למדינה הצעירה, העניקה לירושלים בניין עם צניעות ממלכתית מדויקת. במשכן הספרייה החדש, שתוכניותיו נחשפות השבוע, זו כבר לא תהיה פרשנות אידאולוגית מקומית: במסגרת גל האדריכלים הזרים ששוטף את בירת המדינה, הספרייה מתוכננת הרחק מכאן, במשרד האדריכלים השווייצרי הרצוג ודה מרון.
הספרייה הלאומית לא לבד: שורה של פרויקטים ירושלמיים בולטים מתוכננים בעשור האחרון במדינות אחרות. הבולטים: "גשר המיתרים" בכניסה לעיר (האדריכל הספרדי סנטיאגו קלטראווה), הקמפוס החדש של "בצלאל" במגרש הרוסים (סטודיו SANNA היפני), ומגדל הפירמידה הצורם בשוק מחנה יהודה ( דניאל ליבסקינד).
לא רק החותמת הנוצצת של אדריכלי-על משותפת לפרויקטים האלה; כך גם ההקלות שניתנות להם, לפנים משורת הדין. הם אינם מחופים אבן, בניגוד לדרישת הסף מבניינים ירושלמים; חלקם גבוהים מדי ביחס לסביבה שלהם (כשמגדל הפירמידה הוא דוגמה בוטה במיוחד); וכולם ניצבים כאובייקטים המקשטים את המרחב, פחות כשותפים מן המניין למתרחש בו. ימים יגידו אם הספרייה הלאומית, פרויקט-דגל בתרבות הישראלית, תשתלב בעיר או תהיה חוליה נוספת בשרשרת הנוצצת שנקשרת סביב צווארה של העיר הענייה.
כל פרס אפשרי
ז'ק הרצוג ופייר דה מרון ייסדו ב-1978 משרד אדריכלים בבזל, שווייץ. בארבעת העשורים שחלפו מאז התרחבה השותפות ושיגשגה: כיום מונה המשרד כ-40 עמיתים ו-380 עובדים, בבזל ובשלוחות ניו יורק, לונדון, הונג קונג, מדריד והמבורג. פרויקטים רבים של הרצוג ודה מרון זוכים להערכה עולמית בשלל תחומים – תכנון עירוני ובתים פרטיים, מוזיאונים ואצטדיונים, מפעלים ואוניברסיטאות. המשרד זכה ב-2001 בפרס פריצקר, האות החשוב ביותר לאדריכלים, כעבור שנתיים זכו בפרס סטרלינג הבריטי, וכעבור שש שנים צירפו לארון ההוקרה את מדליית הזהב המלכותית של איגוד האדריכלים הבריטי RIBA.
גלריית "טייט מודרן" בלונדון, אצטדיון "קן הציפור" באולימפיאדת בייג'ין, אצטדיון "אליאנץ" במינכן, בניין הפילהרמונית בהמבורג, הרחבת מוזיאון ווקר במיניאפוליס, מרכז התערוכות בבזל וחנות "פראדה" בטוקיו הם המבנים הבולטים שהציבו את הצמד בפסגת האדריכלות העולמית.
ערוץ האדריכלות של Xnet ביקש לברר עם הרצוג כיצד תשתלב הספרייה הלאומית במרקם הירושלמי המורכב, מה דעתו על הספרייה הקיימת ששייכת לקנון האדריכלי המקומי, ומהו התפקיד הפיסולי שהמשרד מייעד למבנה – שהוא הנקודה הישראלית הראשונה במפת הפרויקטים העולמית של המשרד. בראיון באמצעות דואר אלקטרוני, השיב הרצוג לשאלות.
ירושלים חווה גל של אדריכלות עולמית עילית. כיצד היא מעצבת ומשפיעה על העיר ועל סביבתה התרבותית בת אלפי השנים?
הרצוג: "ירושלים היא אחת הערים האדירות ביותר בהיסטוריה של האנושות. עיר כזו לא יכולה ולא צריכה להישאר נחבאת מפני טרנספורמציה וצמיחה. יש לכך חשיבות עמוקה מבחינת הציבור הישראלי".
האם מצאתם את ההקשר הסביבתי של המגרש, הן הטבעי והן הבנוי, משמעותי בצורה כזו שהוא עורר מאפיינים עיצוביים מסוימים? כאלה שהופכים את המבנה לתלוי-אתר?
"הו, כן! ערים הן בהכרח ספציפיות, ואדריכלות היא סוכן חשוב של הייחודיות. לירושלים, בפרט, יש השפעה כמעט מגנטית על התוצר האדריכלי בה. אנחנו מנסים לתרגם את זה לתוך יצירה אקטואלית, אדריכלות שתשקף את היופי והאיכות של המורשת האדריכלית המדהימה של העיר".
מה דעתו על הבניין הקיים
משכנה הנוכחי של הספרייה, מאז 1960, הוא לב קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית. מיטב האדריכלים הישראלים של ישראל הצעירה נאבקו על הזכות לתכנן את משכן האוצרות הלאומיים, ובתחרות זכו זיוה ארמוני וחנן הברון ממחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד. היו איתם עוד שני צוותי תכנון מעולים, בהשתתפותם של בכירי האדריכלים שהכתיבו את הסגנון הישראלי המודרניסטי של אותם עשורים: אמנון אלכסנדרוני ואברהם יסקי, מיכאל נדלר ושולמית נדלר, ושמעון פובזנר.
ואמנם, הספרייה הלאומית בגבעת רם נחשבת לאבן דרך באדריכלות הישראלית, יצירת מופת בביטוי הסגנון הבינלאומי הממסדי במדינה הצעירה. קומת הקרקע השקופה מוקפת עמודים וקטנה בשטח מהקומה שמעליה, חלונות-סרט ארוכים וצרים מעטרים את כותרת הקומה הגבוהה, וגרמי מדרגות ספירליים מסתלסלים בין אולמות הקריאה. מה חושבים האדריכלים השווייצריים עליה?
"זהו מבנה אופייני לאותה תקופה", משיב ז'ק הרצוג, שחבש את ספסל הלימודים בבית הספר לאדריכלות בעשור שבו נבנה משכן הספרייה הישנה. "אנחנו אוהבים את האופי האופטימי והפתוח שלו. הוא יושב בתוך הקשר די יפה של גינון" (בהתייחסות לעבודת הפיתוח של אדריכל הנוף האמריקאי לורנס הלפרין, עבודה שאיכותה נותרה בעינה גם היום).
"עם זאת", מוסיף הרצוג, "המבנה לא ממלא את כל הדרישות ההכרחיות שלהן זקוקה הספרייה הלאומית - כלומר, חללים לתערוכות וחלל ספרייה גדול שמשתתפים רבים יכולים לחלוק בעת ובעונה אחת, כזה שיבטא תחושה של קהילה".
שאנשים ירגישו טוב בבניין
בדומה לספרייה הלאומית, שהדמיותיה נחשפות השבוע לרגל טקס הנחת אבן הפינה, רבים מהתוצרים של המשרד השווייצרי ניחנים במראה פיסולי, תוך שילוב של חומרים ודוגמאות שאינם נפוצים בבנייה הסטנדרטית. חלקם שואבים השראה מעולם הטבע (bio-architecture) או נעשים בשיתופי פעולה עם אמנים, למשל עם האמן הסיני איי וואי וואי, ששיתף פעולה בשני פרויקטים נודעים: "קן הציפור" בבייג'ין וביתן הקיץ של גלריה סרפנטיין בלונדון.
באחד הראיונות המעטים איתו, הבהיר הרצוג: "מעולם לא רצינו שעבודות האדריכלות שלנו ייתפשו כיצירות אמנות". אלא שחלק לא מבוטל מהפרויקטים כן ממזגים עבודה עיצובית, פיסולית ואף אמנותית שקשה לנתק מהאדריכלות נטו. ומה קורה בספרייה הלאומית, שאלנו?
"אדריכלות ואמנות הם תחומים שונים עם דרישות ושאיפות שונות", משיב הרצוג. "זה לא שולל את האפשרות שיצירה אדריכלות תיחשב ליצירת אמנות או שתחלוק היבטים אמנותיים או פיסוליים! אנחנו מנסים ליצור מבנים שמושכים אנשים, מכיוון שהם מרגישים בתוכם טוב והם מרגישים שהם רוצים לחזור אליהם, ולשתף עם אנשים נוספים את שהייתם בהם. זה מה שגורם למבנים להיראות יפים בעיניי אנשים".
לחוקר יהיה שקט
אחת הציפיות מהמשכן החדש, בניגוד לספרייה הקיימת שאינה נגישה לציבור הרחב, היא שיהפוך לאטרקציה לקהלים חדשים, עם היצע עשיר של פעילויות ושירותים שרובם יוענקו בחינם.
אחד התפקידים של הספרייה הוא להפגיש חוקרים עם מבקרים. כיצד זה התבטא בעיצוב?
"הספרייה תהיה מאוד מזמינה ותציע מבטים בלתי צפויים, לאורך הרצפות, באולמות הקריאה השונים ובשימושים אחרים בתוך הבניין. כמובן שאזורים מסוימים יהיו יותר ציבוריים ותוססים, בעוד שאחרים יהיו יותר מותאמים למומחים ולחוקרים".
אולמות הקריאה הם אכן המרכיב הבולט בבניין: מרוכזים תחת הגג הקעור ומוקפים באולמות התצוגה, כשהקהל מוצף באור שמש שחודר מבעד לצוהר בגג ומאיר את אולמות הקריאה דרך המעגלים הפעורים ברצפות, למטה כל הדרך לארכיון החומרים הנדירים. בין אוצרותיה של הספרייה הלאומית אפשר למצוא כתבים ואיורים של הפיזיקאי אייזיק ניוטון, הסופר הצ'כי פרנץ קפקא, תרגומים היסטוריים רבים של המקרא, ספר הקוראן בכתב יד פרסי מסוף המאה ה-15, וספר התורה "כתר דמשק" שמתוארך לסוף המאה ה-10.
האם הכנסה של אור טבעי ישיר עולה בקנה אחד עם הסביבה האקלימית המבוקרת שנדרשת בארכיון?
"החלק של הארכיונים אינו חשוף לאור היום!" משיב בנחרצות הרצוג. "רק חלק קטן מאוחסן באזור המואר באור יום, ואפילו שם זה יהיה במידה הנדרשת כדי לשמר אותם על הצד הטוב ביותר".