השבוע עסקו הכותרות מסביב לעולם בעזיבתו של הדי סלימאן את תפקיד המנהל הקריאטיבי של בית סאן לורן, אך מי שעקב אחר מעצב האופנה בחודשים האחרונים יכול היה לשים לב כי המהפך הקרייריסטי אינו היחיד שעליו הוא עובד. כשיצא לקהל בתצוגת הגברים של המותג, שהתקיימה בלוס אנג'לס בתחילת פברואר, חשף סלימאן פנים מעט שונות, בדגש על גבשושית משונה שנחתה על חוטמו. יחד עם עיניו המופתעות תמידית, נראה סלימאן כמו אוח אנושי.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
מאז שימש סלימאן כמעצב קו הגברים של דיור בעשור שעבר, עברו פניו טרנספורמציה ברורה. בשנת 2001 עבר ניתוח ליישור מחיצת האף, שהעניק לו אף מחודד וסולד אשר תאם את המראה הצר והאלגנטי של המעצב – מי שהיה אחראי לאחת המהפכות הגדולות באופנת הגברים בשנים 2011-2001, עם חליפות צרות ומראה נערי שכבש את המסלול. סלימאן אומנם ממעט להצטלם באופן פומבי, אך התמונה מתום התצוגה בפברואר, כמו גם תמונות מאחורי הקלעים בפריז שפרסמה עורכת האופנה סוזי מנקס, מגלות כי לאחרונה עבר ניתוח קוסמטי נוסף, הפעם במטרה להשיב לעצמו את האף הגדול והדומיננטי שהיה לו. יש שיקראו לזה, אף עם אופי.
טרנספורמציות גופניות שעוברים מעצבי אופנה, רובם גברים, לא נולדו עם סלימאן. כאן לא מדובר על טיפולים קוסמטיים שגרתיים כמו השתלת סיליקון בשפתיים או הזרקת בוטוקס לעצבי הפנים, כפי שניתן לראות אצל מעצבת האופנה דונטלה ורסאצ'ה או המעצב הוותיק קלוד מונטנה – אלא על שינויים מרחיקי לכת, כמו הדיאטה הקיצונית שעשה קרל לגרפלד בשנת 2001 במטרה להשתחל לחליפות הצרות שעיצב סלימאן, המייקאובר של מארק ג'ייקובס שכלל גם שינוי פנימי וגמילה מאלכוהול ומסמים, והדוגמה הקיצונית ביותר: המעצב טיירי מוגלר, שהחליף את שמו והפך את גופו ופניו למעבדה אסתטית, עד שהתגלה בתמונות כאיש פיל שרירי ומגושם, עם אף גבשושי, עיניים צרות וידיים עבות. באתר החדשות הלהטב"י Queerty כינו אותו בפשטות: מפלצת.
שינויים דרמטיים כאלה הם חלק בלתי נפרד מהאופן שבו מעצבי האופנה רואים את עבודתם, כמי שאחראים על אסתטיקה ותחלופות בלבוש. במילים אחרות, הם הופכים לקורבנות האופנה הגדולים של עצמם, כמו שמלמד המקרה הקיצוני של מוגלר. בעוד הנשים שהלביש על המסלול הפגינו חזות עתידנית עם חיבור בין אדם למכונה או סילואטות צרות ובלתי אנושיות – מוגלר, 67, אימץ את האסתטיקה הזו גם על גופו שלו. כשסגר בשנת 2002 את בית אופנת ההוט קוטור שלו (לאחר שזה נרכש בשנת 1997 על ידי חברת קלרינס), הקדיש המעצב ארבע שנים מחייו ליצירת האלטר-אגו החדש שלו: מנפרד מוגלר, שנחשף לעולם בשנת 2007.
בכתבה שפורסמה ב-2010 בניו יורק טיימס ועסקה בשינוי החיצוני והעסקי של המעצב, הסביר כריסטוף דה לטיילד, יד ימינו ב-29 השנים האחרונות והמנהל הקריאטיבי של חטיבת הבישום של מוגלר, כי "היו נקודות בחייו שמוגלר חי כמו כוכב רוק מפורסם. חלק מהשינוי הפיזי היה להחזיר לרשותו העצמאית את חייו". מוגלר הוסיף והסביר כי השינוי הפיזיולוגי שעבר הוא חלק מהחלטה להפוך את גופו למונומנט עיצובי שיהיה פרויקט חייו. "הפסקתי לעצב אופנה כי נמאס לי להיות על הברכיים ולהפוך אנשים אחרים למהממים ונפלאים", אמר באותה כתבה. "עד אז השתמשתי באופנה כדי לבטא את עצמי בצורה מקסימלית, אבל בשלב מסוים זה לא הספיק לי והחלטתי ללכת צעד אחד קדימה".
כמה שנים קודם לכן, היה זה מעצב האופנה קרל לגרפלד, 82, שבגיל 64 הסיר 38 קילוגרמים ממשקלו תוך שנה אחת. את הדיאטה שערך בהנחייתו של הדיאטן ז'אן קלוד אודרה, איגד לגרפלד לספר מיוחד שפורסם בשנת 2004. "ב-1 בנובמבר 2000 החלטתי שאני לא מרוצה יותר מהגוף שלי", כתב לגרפלד. "עד אז הסתדרתי מצוין עם הגוף שלי, ולשמחתי לא היו לי בעיות בריאותיות. מאוד רציתי ללבוש את הבגדים שעיצב הדי סלימאן, אבל הדגמים האלה היו מיועדים לגברים רזים מאוד, ולכן נדרשתי לאבד 38 ק"ג מהמשקל שלי, שעמד אז על 101 ק"ג".
לגרפלד מגולל בספר את השינויים שעברו על גופו מאז שהיה נער צעיר בפריז שנהג להתאמן במכון כושר, ועד שהפך למעצב בוהמייני ושמן שהסתתר באופן תמידי מאחורי מניפת תחרה שחורה. "התעייפתי מללבוש בגדים גדולים של מעצבים יפנים שהסתירו אותי", כתב בספר. "אמרתי לעצמי: 'אתה עובד בתעשיית האופנה, ואופנה פירושה שינוי. אם אתה לא אוהב את הלוק שלך – אתה רק צריך לשנות את זה'. אין דבר גרוע יותר מאשר להסתכל בערגה בבגדים שאתה רוצה ללבוש והם לא עולים עליך". עוד הסביר לגרפלד כי ההחלטה לשנות את המראה נובעת גם מאמינות מקצועית: "רציתי להוכיח שאני יכול לבצע גם טרנספורמציה אישית בחיי, ולא רק בעיצובים שלי מדי עונה".
החיבור בין מראה חיצוני לתהליכים פנימיים הוביל גם את המעצב מארק ג'ייקובס, 52, למהפך גדול בשנת 2007. מי שהיום נחשב לאחד המעצבים הסקסיים בארצות הברית עם גוף שרירי ומקועקע, שאף חושף בשמחה את ישבנו ואיברים מוצנעים אחרים באינסטגרם, היה עד לפני עשור נער הפוסטר של הילד הדחוי: שיער מדובלל, גוף עגלגל, משקפי היפסטרים ענקיים והתמכרות לאלכוהול ולסמים.
המראה החדש של ג'ייקובס לא התחבב על כולם. היו כאלה שהעדיפו את הסגנון העייף והביישני על פני העור המתוח והשרירים. בכתבה שהתפרסמה ב-2008 בניו יורק טיימס תחת הכותרת "אוהבים ושונאים את מארק ג'ייקובס", טענו בעיתון כי "ג'ייקובס הוא נרקיסיסט שהשיל את הדימוי הא-סקסואלי שלו לטובת מראה מתוח וצעיר בחסות מכון הכושר". בשנת 2010 הוא אף הצטלם בעירום מלא למודעות הבושם לגברים BANG, חושף גוף מחוטב ומעורר דיונים מתל אביב ועד סידני בדבר האקסהיביציוניזם שלו.
כך או כך, המעצב רואה בעצמו אדם חדש. בראיון לגרדיאן הבריטי סיפר החודש ג'ייקובס כי על חזהו חקוקה המילה Shameless – הוא לא מתבייש בחיים שניהל, בגופו או בסודותיו. כעת, אמר, הוא מנהל אורח חיים בריא – וגם כשהוא רוקד ומשתולל במסיבות הוא עושה זאת בצלילות מלאה.
