ביום שישי האחרון הודיע בית האופנה סאן לורן על סיום החוזה של המנהל הקריאטיבי הדי סלימאן בתום ארבע שנים במותג. השמועות על עזיבתו של סלימאן, 47, את סאן לורן אומנם כבר נפוצו בענף, אך כולם המתינו להודעה מסודרת שתפזר את הערפל שבו שהה בית האופנה בעת האחרונה. בהודעה שמסר פרנסואה הנרי פינו, מנכ"ל קבוצת Kering, בעלת השליטה במותג, הוא הודה לסלימאן על תרומתו לחברה ועל חלקו בכתיבת פרק חשוב בהיסטוריה של המותג. טרם ידוע לאן מועדות פניו של סלימאן, ונכון לפרסום הכתבה, השמועות מסמנות כיורשו את המעצב הבלגי אנתוני וקרלו, 36, שעזב היום את משרתו כמעצב של קו ורסוס מבית ורסאצ'ה.
עדכון: ביום שני בערב, יום לאחר פרסום הכתבה, נפל דבר וסאן לורן פריז פרסמו את ההודעה הרשמית על מינויו של אנתוני וקרלו למנהל הקריאטיבי החדש של בית האופנה, שייכנס לנעליו של סלימאן.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
תקופתו של סלימאן בסאן לורן היתה רווית דרמות ושינויים. הוא הסיר את השם איב מהמותג, פרסם הודעה פומבית נגד עיתונאית הניו יורק טיימס לשעבר קת'י הורין לאחר שכתבה ביקורת לא אוהדת על קולקציית הביכורים שלו (ומאז מודרת מהתצוגות של בית האופנה), שכר את שירותיהן של מוזות מפורסמות והעביר את הסטודיו מפריז ללוס אנג'לס – שם הוא מתגורר בשנים האחרונות. כל אלה הובילו לכך שאת מקומן של הלקוחות הבורגניות של סאן לורן בשורה הראשונה תפסו כוכבות פופ ורוק כמו ליידי גאגא וקורטני לאב, שהצליחו להשתחל לבגדים הצרים שעיצב. לסיכום ארבע שנים בסאן לורן, קבלו ארבע זוויות מרכזיות של עשייתו בבית האופנה.
ההשראות
צלליות צרות, אלמנטים מתת תרבויות כמו רוקנרול, פאנק ומודס, והשפעות משנות ה-60 עד ה-80 – כל אלה ליוו את עבודתו של סלימאן קולקציה אחר קולקציה, במטרה להחיות את רוח הנעורים שהיתה מזוהה עם בית האופנה. אם בשנות ה-60 של המאה ה-20 הפך מייסד המותג איב סאן לורן לסמל של אופנה צרפתית חדשנית ובועטת שקיבלה את השראתה מהסטודנטים הזועמים של הגדה השמאלית בפריז – 50 שנה לאחר מכן היה זה סלימאן שתרגם את האנרגיה הצעירה של רחובות לוס אנג'לס (היכן שממוקם כעת הסטודיו שלו) לאופנה רלוונטית, בועטת ופופולארית, שהביאה לבית האופנה נתוני צמיחה גבוהים והפכה למושא לחיקוי עבור רשתות אופנה שרצו נתח מהמגמה הלוהטת.
הקמפיינים
סלימאן לא שימש רק כמעצב אופנה, אלא כמנהל אמנותי שחלש על כל הדימויים והאסתטיקה של סאן לורן – מהתוויות שמהן הושמט שמו הפרטי של המייסד איב, ועד המוזיקה שנבחרה לכל תצוגה. בעשור האחרון הפך צילום, בעיקר של מוזיקאים והופעות, לחלק מרכזי מסדר יומו של סלימאן – כפי שניתן להתרשם מספריו Rock Diary ו-Stage. בדומה לקרל לגרפלד בשאנל, גם סלימאן לקח לידיו את צילום הקמפיינים, ועשה זאת בפורמט זהה של מודעה מלבנית בשחור-לבן, שבצדה הימני מופיע המצולם ובצדה השמאלי לוגו המותג.
המוזות
במהלך ארבע שנות כהונתו בסאן לורן, בחר סלימאן בשורה ארוכה של מוזיקאיות לתפקיד המוזות של בית האופנה, כאשר אישיותן ופועלן השפיעו על האסתטיקה הכללית של המותג. ברשימת המוזות ניתן למצוא את ג'וני מיטשל, קורטני לאב, מריאן פיית'פול, קים גורדון מלהקת סוניק יות' וג'יין בירקין – כולן חלק ממכלול של מוזיקאים שהצטלמו למותג, ובהם גם מרילין מנסון, להקת דאפט פאנק ובק.
מבין כל המוזיקאים, היתה זו קורטני לאב – שהופיעה בקמפיין אביב-קיץ 2013 כשהיא לבושה במעיל פרווה מנוקד ולראשה טיארה – שיצרה את ההשפעה הגדולה ביותר על המותג. לאב הפכה למזוהה עם תקופתו של סלימאן בסאן לורן לא רק בגלל הרעש התקשורתי שהיא נהנית לייצר (הרבה בזכות הפה הגדול שלה), אלא גם באופן שבו השפיעה על סגנון הגראנג' של שנות ה-90, שמצא את דרכו אל התצוגות של בית האופנה מקולקציית סתיו-חורף 2013-14.
הסגנון הזה הגיע לשיאו בקולקציית אביב-קיץ 2016 של המותג, עם דוגמניות שנשלחו למסלול לבושות בשמלות קומבינזון רכות בליווי מגפיים גבוהים ומעילי פרווה או קרדיגנים גדולים, כאילו התעוררו אל המציאות לאחר שבוע ארוך של מסיבות.
תצוגת הפרידה
16 קולקציות הציג סלימאן בסך הכול בארבע השנים האחרונות. מאז קולקציית אביב-קיץ 2013, הראשונה שלו למותג, הוא הקפיד להציג מדי עונה קולקציית נשים וקולקציית גברים – תוך שהוא מותח אט-אט את הגבולות המגדריים. מבין כל התצוגות, זו שהציג בפריז בחודש שעבר היתה המדוברת ביותר, כאשר הבגדים היו רק תפאורה לדרמה שהתרחשה מאחורי הקלעים.
על רקע השמועות על עזיבתו את בית סאן לורן, היה ברור לכולם כי שירת הברבור של סלימאן תהיה אירוע בלתי נשכח. התצוגה נערכה בחלל הוטל סנקטר, בית יוקרה מהמאה ה-17 בגדה השמאלית, שמעתה יהפוך גם לאטלייה החדש של המותג. המוזמנים – ששמותיהם נחקקו על לוחיות מתכת מוזהבות שהוצמדו לכל כיסא – זכו לתצוגה שהתקיימה ללא מוזיקה או תאורה מיוחדת, כשרק קולה של בנדיקטה דה גינסטוה, שהכריזה על שמות הדגמים בצרפתית ובאנגלית בתצוגות הקוטור של סאן לורן בשנים 2002-1977, ליווה את 42 הדוגמניות שטיילו בחדרי הבית. הדוגמניות עצמן, רזות מתמיד, הציגו את חזונו של המעצב במערכות לבוש בהשראת שנות ה-80 שהמשיכו את השפה האסתטית שלו עוד מתקופתו בדיור הום: זוהר, בלתי נגיש, אדג'י ובועט.
