תשע בריבוע: האדריכל של בית אסיה תכנן בית פרטי בשיטה פרקטית

מרדכי בן חורין בן ה-86 תכנן יותר מאלף וילות בשיטה קבועה, שלניסיונו מוזילה ומפשטת את הבנייה. כך עשה גם עם הבית בסביון החדשה, והתוצאה מעודכנת להפליא

מיכאל יעקובסון

|

05.03.16 | 09:26

שטח הבית 350 מטרים רבועים, שחולקו לתשע קוביות שוות בגודלן. בכניסה תוכנן חלל שמתנשא לגובה שלוש הקומות ומסתיים בחלון סקיי-לייט. כך מתאפשר מבט אל כל חלקי הבית ואור טבעי נכנס גם לקומת המרתף (צילום: גדעון לוין)
שטח הבית 350 מטרים רבועים, שחולקו לתשע קוביות שוות בגודלן. בכניסה תוכנן חלל שמתנשא לגובה שלוש הקומות ומסתיים בחלון סקיי-לייט. כך מתאפשר מבט אל כל חלקי הבית ואור טבעי נכנס גם לקומת המרתף (צילום: גדעון לוין)
הרעיון של חלל כניסה שמתנשא לכל הגובה ומואר מלמעלה חוזר בבתים שמתכנן בן חורין כבר יותר מששים שנה (צילום: גדעון לוין)
הרעיון של חלל כניסה שמתנשא לכל הגובה ומואר מלמעלה חוזר בבתים שמתכנן בן חורין כבר יותר מששים שנה (צילום: גדעון לוין)
''הבית פרקטי מאוד'', מעידים הדיירים דני ואליסיה מלר. למידות הקבועות של חלקי הבית יש, לדברי בן חורין, יתרון כפול: ''הקבלן רואה את התוכנית ומבין מיד שפה לא יהיו לו כאבי ראש. לי, כאדריכל, המידות החוזרות על עצמן מאפשרות להזמין, לדוגמה, חלונות זהים לכל הבית'' (צילום: גדעון לוין)
''הבית פרקטי מאוד'', מעידים הדיירים דני ואליסיה מלר. למידות הקבועות של חלקי הבית יש, לדברי בן חורין, יתרון כפול: ''הקבלן רואה את התוכנית ומבין מיד שפה לא יהיו לו כאבי ראש. לי, כאדריכל, המידות החוזרות על עצמן מאפשרות להזמין, לדוגמה, חלונות זהים לכל הבית'' (צילום: גדעון לוין)
בקומת המרתף שני חדרי עבודה, אחד לכל אחד מבני הזוג. שני החדרים נהנים מהאור הטבעי שחודר מלמעלה (צילום: גדעון לוין)
בקומת המרתף שני חדרי עבודה, אחד לכל אחד מבני הזוג. שני החדרים נהנים מהאור הטבעי שחודר מלמעלה (צילום: גדעון לוין)
החלל הפתוח מסתיים בתחתיתו בגינה קטנה. לעת עתה, טרם פיתוחה, היא כוללת חלוקי נחל ופסל מתכת שיצר אביו של בעל הבית, הפסל מרק מלר (צילום: גדעון לוין)
החלל הפתוח מסתיים בתחתיתו בגינה קטנה. לעת עתה, טרם פיתוחה, היא כוללת חלוקי נחל ופסל מתכת שיצר אביו של בעל הבית, הפסל מרק מלר (צילום: גדעון לוין)
הבית מבחוץ, בשכונה החדשה של סביון. היא מאוד שונה מהחלק הוותיק של היישוב היוקרתי: כאן אין עצים עצומים אלא רחובות הולנדיים סתמיים, כבכל פרבר או הרחבה טיפוסית. רוב המגרשים הם בני חצי דונם, למעט הבית הזה, שיושב על דונם שלם (צילום: גדעון לוין)
הבית מבחוץ, בשכונה החדשה של סביון. היא מאוד שונה מהחלק הוותיק של היישוב היוקרתי: כאן אין עצים עצומים אלא רחובות הולנדיים סתמיים, כבכל פרבר או הרחבה טיפוסית. רוב המגרשים הם בני חצי דונם, למעט הבית הזה, שיושב על דונם שלם (צילום: גדעון לוין)

כשבני הזוג דני ואליסיה מלר פנו בפעם הראשונה לאדריכל מרדכי בן חורין כדי שיתכנן את ביתם בשכונה החדשה בסביון, בן חורין שלח אותם לדרכם. "לא היה לנו כסף", מספרת מלר, "וכשבן חורין שמע את זה הוא אמר לנו לא לבנות, כי אז נהיה עבדים של הבית". אבל בני הזוג לא ויתרו. מלר גדל בסביון, "וחלום הילדות שלו", מגלה רעייתו, "היה לגור בבית שתכנן מרדכי בן חורין". לכן הם שבו ופנו אליו שוב ושוב עד שהסכים. אלא שאז ביקש קודם כל לבקר בדירתם.

 

בני הזוג התגוררו אז עם שתי בנותיהם בשכונת רימון בקריית אונו. "הוא רצה לבוא ולהכיר מי אנחנו בלי הכנות מראש", נזכרת מלר. "באותו יום לא הספקתי לחזור הביתה ולסדר אותו, הכל היה מבולגן, והבנות שחזרו מבית הספר השאירו ערימה של כלים בכיור. הוא ראה את הבית, הבין את הסחורה, ואמר שהוא לא מתכונן לשנות את האופי שלנו, ושהוא מבין שאנחנו צריכים הרבה שטחי אחסון. הוא עשה סקיצה ונתן לנו להסתכל עליה כמה ימים להערות. החזרנו לו את התוכנית עם הערות, חלק הוא שינה וחלק הוא אמר 'לא'. קיבלנו את החלטתו, כי אם מוטי בן חורין אומר לא, אז מי אנחנו שנגיד אחרת".

  

שיטת הקוביות של בן חורין

 

השכונה החדשה בסביון אינה דומה לשכונה הוותיקה. הצביון והניחוח האופייניים לרחובות סביון היוקרתית, עם העצים העצומים שתופסים את כל המבט, נעדר לחלוטין מהשכונה החדשה. הרחובות ההולנדיים שלה, סטריליים ונטולי העצים, נראים כמו רחובות סתמיים בכל פרבר או הרחבה טיפוסית בקיבוץ. בסביון המגרשים גדולים, שניים וחמישה דונמים, בשכונה החדשה רוב המגרשים הם בני חצי דונם. בית משפחת מלר ייחודי בכך שהוא יושב על דונם שלם.

 

בסך הכל נבנו 350 מטרים רבועים המתפרסים על פני שלוש קומות. התוכנית מתבססת על חלוקה לקוביות שוות, שאורך כל אחת מצלעותיהן 4.80 מטרים. "מוטי הסביר לנו", אומרת מלר, "שהבנייה הזולה ביותר היא ריבוע פשוט, בלי כל מיני פיתולים". זו שיטת התכנון הקבועה שלו: הקוביות של בן חורין מאפשרות גמישות מרבית בחלוקת השטח ובהפרדה בין החדרים; ולשמירה על מידות קבועות, יש לדבריו יתרון כפול - גם בביצוע וגם בעלויות: "כשהקבלן מקבל תוכנית לבנייה, אז הכל פשוט לו. הוא רואה את התוכנית ומבין מיד שפה לא יהיו לו כאבי ראש. לי, כאדריכל, המידות החוזרות על עצמן מאפשרות להזמין, לדוגמה, חלונות זהים לכל הבית. ככל שהבניין גדול יותר והפרטים חוזרים על עצמם, כך היצרן ייתן מחיר כמו של שיכון עממי".

 

תוכנית הבית, שחולק לתשע קוביות (שירטוטים: מרדכי בן חורין)
    תוכנית הבית, שחולק לתשע קוביות(שירטוטים: מרדכי בן חורין)

     

    על אף שתפישת הקוביות הזו נשמעת טכנוקרטית, היא לא פוגמת ביצירתיות ובאלגנטיות של עבודותיו של בן חורין. "הבית מאוד פשוט", אומרת מלר, "מאוד פרקטי. וזה בדיוק מה שמתאים לנו". קומת הכניסה שטוחה, ללא מדרגות, ויש בה, כמו בשאר חלקי הבית, קובייה לכל שימוש: למטבח, למזווה, לפינת האוכל, לסלון, לחדר השינה של בני הזוג, לחדר ארונות ולחדר רחצה. קובייה אחת נחצתה לחדר שירותים לאורחים ולגרם מדרגות, המקשר למפלס העליון ולמפלס התחתון. את אולם הכניסה חוצה גשר עם מעקות זכוכית המוביל אל הסלון, שממנו מגיעים אל הגינה.

     

    גשר עם מעקות זכוכית מוביל אל הסלון (צילום: גדעון לוין)
      גשר עם מעקות זכוכית מוביל אל הסלון(צילום: גדעון לוין)

       

      מהסלון יוצאים לגינה (צילום: גדעון לוין)
        מהסלון יוצאים לגינה(צילום: גדעון לוין)

         

        שתי מחלוקות בכל זאת התגלעו במהלך תכנון הבית. "מוטי", מספרת מלר, "רצה שיהיה מסך זכוכית בין חדר השינה שלנו ובין הגינה וכך גם בפינת האוכל. הוא רצה שאפשר יהיה לראות את הגינה מהמיטה ואפשר יהיה לצאת אליה ישר. אני לא מסוגלת לכזו פתיחות ורציתי שיהיה קצת סגור. זה עניין של הרגשה". עם ההחלטה הזו היא שלמה. לא כך עם ההחלטה לשנות את ארגון המטבח (כיריים, כיור, מקרר) שהציע בן חורין. "טעינו והוא צדק, ועכשיו צריך לעשות סיבוב סביב שולחן האוכל כשהולכים מהכיריים למקרר".

         

        דלת הכניסה (צילום: גדעון לוין)
          דלת הכניסה(צילום: גדעון לוין)

           

          אולם כניסה מתנשא לכל גובה הבית

           

          כמה מהרעיונות שגיבש בן חורין חוזרים ומופיעים בהצלחה בבתים שהוא מתכנן זה יותר מ-60 שנה. אחד מהם הוא חלל כניסה המתנשא לכל גובה הבית, מסתיים בחלון תקרה (סקיילייט) ומקשר בין קומותיו. חלל כניסה כזה לא רק מעניק מבט אל כל חלקי הבית והגינה, אלא גם יוצר רושם ומחדיר אור טבעי, במרבית שעות היום, לחדרים שבקומה התחתונה, מתחת לפני הקרקע.

           

          חלון סקיי-לייט מעל המבואה (צילום: גדעון לוין)
            חלון סקיי-לייט מעל המבואה(צילום: גדעון לוין)

             

            המשכו של אותו חלל בקומה העליונה (צילום: גדעון לוין)
              המשכו של אותו חלל בקומה העליונה(צילום: גדעון לוין)

               

              דוגמה לאולם הכניסה המתנשא לכל הגובה ניתן למצוא גם בבית ונג, שתכנן בן חורין בסביון בשנות ה-60. הבית נרכש בשלב מסוים על ידי הח"כ לשעבר ואיש העסקים שמואל פלאטו-שרון. אצל שרון חופו הקירות באבן פראית, ובתחתית האולם מיקם האדריכל בריכת נוי. בבית מלר מחליפה את הבריכה, הדורשת תחזוקה יקרה, גינה קטנה, הכוללת לעת עתה, טרם פיתוחה, חלוקי נחל כהים, הבולטים היטב על רקע גווני הלבן השולטים בבית, ופסל מתכת שיצר אביו של בעל הבית, הפסל מרק מלר.

               

              בקומת המרתף שני חדרי עבודה, אחד לכל אחד מבני הזוג. שני החדרים שטופים באור טבעי הודות לתכנון הנבון של חלל הכניסה. חדר העבודה של בעל הבית הוא חדר פרטי; חדר העבודה של אליסיה משמש בעיקר לשיעורי שפות שהיא מעבירה ליחידים ולקבוצות.

               

              המטבח (צילום: גדעון לוין)
                המטבח(צילום: גדעון לוין)

                 

                הקומה העליונה כוללת יחידת מגורים לכל אחת מהבנות, שבינתיים, עד שהסתיימה בניית הבית, בגרו ועזבו את הקן לטובת תל אביב. בקומה זו נגרעו שתיים מהקוביות לטובת מרפסת רחבה, שחסכה שטח בנוי והעניקה מרפסת שיזוף אינטימית לשתי הצעירות, שמקפידות לחזור מדי שבוע לחיק המשפחה.

                 

                בין הסלון לגינה מוקמה קובייה המורכבת מפרגולת בטון, גם היא אחד מסימני ההיכר של בן חורין. הפרגולה מורכבת ממסגרת בטון ובה רשת ריבועים שנועדו ליצור הצללה מבלי למנוע מהיושבים תחתיה מבט ישיר לרקיע. בקצה הגינה, שעיצב הגנן בני לוז, יש בריכת שחייה, שעליה הוחלט רק במהלך הבנייה, ואותה בן חורין לא תיכנן (אלא אירית אברהם, השרטטת).

                 

                הבריכה נוספה בשלב מאוחר יותר (צילום: גדעון לוין)
                  הבריכה נוספה בשלב מאוחר יותר(צילום: גדעון לוין)

                   

                  חתכי הבית (שירטוטים: מרדכי בן חורין)
                    חתכי הבית(שירטוטים: מרדכי בן חורין)

                     

                    "אפשר לקבל בחילה"

                     

                     

                    בן חורין הוא אחד מבכירי האדריכלים בישראל. הוא תכנן קרוב לאלף וילות ברחבי הארץ, וכן כמה מהמבנים שהפכו לסמליה של האדריכלות הישראלית כמו בית אסיה, מגדל דיזנגוף, מגדל המצודה, בית לשכת המס המרכזית ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, מרכז ספיר בכפר סבא ומלון שרתון ירושלים (כיום לאונרדו פלאזה).

                     

                    רגע לפני יום הולדתו ה- 86, בן חורין, שעוד לחם במלחמת העצמאות, לא מתכונן לצאת לפנסיה, והוא ממשיך לתכנן את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: בתים. בימים אלה הוא מתכנן שניים במושב רמת רזיאל, שניים בסביון, וכן ממשיך להגיש הצעות למגדל משרדים על בית אסיה שתיכנן, כאמור, בעבר. קשה שלא להתרשם מכך שעבודותיו העכשוויות מצליחות לשמור על רעננות ומקוריות, ומשלבות פשטות וצניעות.

                     

                    למעלה מ-60 שנה הוא מתגורר בסביון ובונה בה, והוא בהחלט לא מרוצה ממה שבונים כיום וממה שרואות עיניו. "אפשר לקבל בחילה", הוא אומר, "זו תת-תרבות, קיטש. אלה לא בתים לבני אדם, אלא רק נועדו להתחרות בשכנים. האנשים שבונים היום בסביון אלה אנשים מאוד אמידים שעשו את כספם לא תמיד ביושר, כמו הביטוי 'אין עושר ביושר'. אין להם השכלה או תרבות, ואתה לא יכול לדבר איתם על שום דבר, אלא רק על כסף. הם עושים חדר אמבטיה עצום ובפינה מקלחון קטן, כי לזה הם רגילים. או שהם עושים מטבח נורא מפואר, שבסוף בעלת הבית בכלל לא נכנסת אליו, כי הפיליפינית מבשלת באיזו פינה קטנה, או שהם אוכלים תמיד בחוץ במסעדות".

                     

                    >> איך נראה ביתו הפשוט של בן חורין בסביון, שאותו תיכנן בחצי שעה?

                     

                    איך אתה מסביר את העובדה שלמרות ההצלחה המוכחת של המבנים שתכננת, כבר שנים רבות לא קיבלת לתכנן מבנה ציבור?

                    "מבני ציבור נבנים על ידי מוסדות וגופים, והאנשים בהם מפחדים מביקורת. פעם שאלתי את ליאון רקנאטי, שהיה בחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב, מדוע האוניברסיטה לא פונה אלי לתכנן בניין. הוא ענה שאם הייתי מתכנן, אז הבניין היה ברמה יוצאת מן הכלל, אבל הבעיה היא שאין לי משרד גדול, כי אני מחזיק רק עובד אחד. זה מצחיק, כי גם אדריכל בינלאומי כמו מיס ון דר רוהה הקפיד להחזיק לא יותר משני עובדים. אבל אני לא מתלונן. ההפסד הוא לא שלי".

                     

                    אולי גילך המתקדם הוא חיסרון שמונע ממך פרויקטים?

                    "ההיפך, במקצוע שלי הגיל והניסיון הם ברכה עצומה".

                     

                    לסיור באחוזה של פלאטו שרון, שתיכנן בן חורין בשנות ה-60 - לחצו על התמונה:

                     

                    כך נראית אחוזתו של פלאטו שרון משנות הששים: לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: איתי סיקולסקי)
                    כך נראית אחוזתו של פלאטו שרון משנות הששים: לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: איתי סיקולסקי)

                     

                     

                     

                     
                    הצג:
                    אזהרה:
                    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד