בשכונת וילות חדשה בראשון לציון יש וילה אחת, גדולה במיוחד, שאינה נראית חריגה ברחוב ובכל זאת היא מיוחדת במינה: זהו ביתם של 24 אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, בני 21 עד 68, רובם ילידי העיר וחלקם ילידי ערים שכנות כמו נס ציונה ותל אביב. כולם משתלבים בקהילה, עובדים למחייתם במהלך היום ומקיימים חיי קהילה נורמטיביים ככל הניתן בשעות הערב ובסופי שבוע. ההוסטל משמש להם לא רק קורת גג, אלא גם מוקד חברתי ותרבותי המכוון ומסייע להם בפעילות היומיומית.
בניגוד למקרים רבים אחרים – כמו מעון מושקע לנשים מוכות, שנתקל בהתנגדויות נחרצות של השכנים העשירים – כאן הסביבה קיבלה את ההוסטל כמעט ללא התנגדויות. מספר גל אזולוס, יוזם הפרויקט ומפעיל ההוסטל: "בסך הכל השכנים קיבלו את זה בהבנה. היו קצת התנגדויות, פנו לעירייה אך חסמנו את הכל, כי מותר להם לגור ככל האדם ובכפוף לחוק הפיקוח על המעונות". הוא מוסיף שגם תהליך ההתמודדות עם מחלקת ההנדסה בעירייה לא היה קל: למרות שמדובר בבית מגורים, הוא נדרש לסדרה של מרכיבים שאינם רגילים לווילה טיפוסית, כמו ספרינקלרים בכל חדר, נגישות מלאה, עמידה בתקנים ואישורים מיוחדים.
"האדם הרגיל לא רוצה שיבנו לידו מעונות לאוכלוסיות מוגבלות. קיים חשש בגלל חוסר ידע", ממשיכה ומסבירה נעמה שבתאי-ציזר, אדריכלית ההוסטל. "הכרתי את הנושא היטב מאחר שכשבניתי את הבית שלי בקריית אונו, הגדר הצפונית גבלה עם מעונות דומים ולא ראיתי בזה שום בעיה. כשגל פנה אלי ראיתי בפרויקט הזה שליחות".
להוסטל קוראים "בית מיכל", על שמה של ידידת משפחה של גל, מיכל לוי, שנפטרה בגיל 30. "הרעיון המרכזי היה ליצור מקום עם דימוי חזק של בית, מקום של מפגש והתרחשות, וכמה שפחות להזכיר את מראה מוסדי של פנימייה", מסבירה שבתאי-ציזר. ההוסטל מתהדר בגג רעפים, גדר מחופה אבן וגינה מטופחת מקיפה אותו. הוא אינו בולט ולא נראה שונה משאר הוילות החדשות, חלקן עוד בבנייה, בשכונת נחלת יהודה שבראשון לציון.
ההוסטל הוקם על שטח של שני מגרשים – 850 מטרים רבועים בסך הכל – ומתפרש על פני ארבע קומות (כולל קומת מרתף). הוא מורכב משני מבנים צמודים וזהים, המקיפים משלושה כיוונים חצר כניסה מרוצפת דק עץ וטובלת בצמחייה. המבואה, כשאר חלקי הבית, מעוצבת כמו וילה טיפוסית באמצעות הריצוף, חיפוי הקירות, הרהיטים, המנורות והקשר ההדוק בין פנים ובין חוץ. המבואה משותפת לשני האגפים, ולמעשה כל דבר בבית כפול: בכל אגף בקומת הקרקע יש מטבח וחדר אוכל פתוחים זה לזה, וסלון מרווח המתנשא לגובה שתי קומות ומשקיף אל הגינה האחורית.
בגינה אפשר למצוא עצי פרי שבחרו הדיירים, כמו תפוזים, ליצ'י וקלמנטינות. מאחר שניטעו עצים בוגרים, השתלבו פירותיהם מייד בארוחות. גם ערוגת צמחי תבלין גדולה משרתת את המטבח בו מבשלים הדיירים (קציצות עם פטרוזיליה, סלט ומרק הם חלק מהמנות בהם נעשה שילוב בתבלינים).
בשתי הקומות העליונות פזורים חדרי השינה, כשבכל קומה גם סלון קטן משותף. גרם המדרגות פתוח לסלון הגבוה, כך שנמשך הקשר בין האזורים השונים בבית. למרות פשטותו היחסית הוא הופך למרכיב המייחד את החלל. היות שבהוסטל מתכוננים לשלב גם אוכלוסייה בעלת צרכים מורכבים יותר, יש הכנה למעלית, שטרם הותקנה.
כל אחד מחדרי השינה מתפרש על 16 מ"ר, מיועד לשני דיירים וצמוד לו חדר רחצה מעוצב בקפידה. התקרות מתנשאות לגובה של 2.80 מטרים, נותנות תחושה נעימה ומאפשרות חלונות גבוהים במיוחד, המצוידים בתריסים חשמליים והמאירים היטב את החדרים. הריהוט, שלא נבחר בידי האדריכלית, כולל שתי מיטות, שתי שידות וארון. הדיירים מוזמנים לתלות על הקירות ציורים, תצלומים משפחתיים ופוסטרים כרצונם. בקומת המרתף ממוקמים משרדים, ממ"דים וחדרי שירות נוספים, מוארים באור טבעי באמצעות "חצרות אנגליות".
מה שבולט בבית הוא הקשר בין החלקים השונים ובין הדיירים. לכל אורכו תוכנן מסדרון רחב דמוי "רחוב פנימי": במפלס הקרקע הוא פונה לחצר הקדמית ובקומה העליונה הוא הופך למרפסת. מאותם "רחובות פנימיים" מגיעים לחללים הציבוריים שבכל קומה, ולכל החדרים הפרטיים. שבתאי-ציזר תיכננה חלונות זכוכית רחבים שפונים אל הגינות הקדמית והאחורית ופתחים גדולים בתוך המבנה עצמו, המאפשרים גם הם קשר עין בין אזורים שונים בבית, לאורך ולגובה. "שמתי לב שהדיירים סקרנים לראות מי מגיע ומי יוצא, וכל הזמן מסתובבים ליד הכניסה או מתיישבים בסמוך לה", מסבירה שבתי-ציזר. "לכן התעקשתי שהחלונות יהיו רחבים ויאפשרו מבט מהרבה כיוונים אל הכניסה".
הקשר הנרקם בין הדיירים הוא חברי וגם רומנטי. יהודה (50), במקור מיפו, יושב על מיטתו באחד החדרים בקומה העליונה ומספר בעצב שכרגע הוא מחוסר עבודה לאחר שפוטר מאחד מסניפי רשת "מגה", וכעת מחפשים לו עבודה חלופית. את העצב מסלקת מיד שמחה, כשהוא עובר לספר על האהבה שמצא כאן, יפעת: "אני אוהב לשבת עם חברה שלי בערב מול הטלוויזיה בסלון הקטן בקומה, כי פה לא מפריעים, או במרפסת הגדולה שם אנחנו משחקים טאקי, דומינו ורמי". דני, המנהל שמצטרף לשיחה, מבטיח לו שבקרוב הוא יוכל לחלוק עם יפעת חדר.
"הדיירים שנמצאים פה באים ממשפחות מגוננות. היציאה מהבית היא לא דבר מובן מאליו וההורים מתחבטים בשאלה הזו הרבה זמן", אומר שוקי שביט, פסיכולוג שיקומי והתפתחותי המלווה את הדיירים. "לנו יש מסר הפוך – שחשוב להוציא אותם מהבית. היציאה מאפשרת לחיות חיים עצמאיים ונורמטיביים ככל הניתן, וכאן הם מקבלים עזרה ותמיכה מקצועית ברמה הרגשית והנפשית".
ההוסטל שייך לחברת "מעונות גל" שבבעלות אזולוס, דור שני בתחום. הוא מפעיל הוסטלים, מרכזי תעסוקה ומרכזי יום טיפוליים סיעודיים לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. החברה פועלת באזור ראשון לציון, רחובות ואשדוד, והיא גם זו שיזמה ומימנה את רכישת הקרקע והקמת הבית. מדובר בסכום לא מבוטל של כשלושה מיליון שקלים למגרש, ועוד כ-8.5 מיליון שקלים עלות הבנייה. את שהות הדיירים מממנים במשותף משרד הרווחה ועיריית ראשון לציון.
"המטרה הייתה ליצור סגנון של בית מלון ושלדיירים תהיה כאן הרגשה טובה של איכות חיים. לכן גם החלטנו לא להתפשר על איכות העבודה, גם אם היו חלקים לא כלכליים". שבתאי-ציזר מדגישה כי ניתנה תשומת לב לסוג החומרים, לאיכותם ולעמידותם. לכל דבר הוצא מכרז. "פרויקטים כאלה לא רק שאינם מפריעים לסביבה, אלא הם תורמים לה", מסכמת שבתאי-ציזר. "ילדים שחיים בסביבה שמקבלת ותומכת באנשים עם מוגבלות שכלית נעשים אנשים שיודעים להכיל ולתרום".
