כשכמעט סיימנו לבקר בדירה שאליה ייכנס בשבוע הבא ועמדנו לצאת, עלה לרגע הנושא של הגשמת חלומות בחיים. לפתע, יוסי גולדברג כמעט פורץ בבכי. בעיניים דומעות הוא מספר שתמיד חלם שיהיה לו מותג ריהוט משלו, ולפני 12 שנה קיבל את ההזדמנות בזכות מימון מהקרן לעידוד עסקים קטנים, ויצא לדרך. התגובה הרגשנית לא משאירה מקום לספק: "אלמנטו", מותג הרהיטים של גולדברג, הוא מקור גאוותו ומושא תשוקתו גם היום. את טעמו העיצובי אפשר לפגוש בחנות ביפו, כפי אפשר למצוא בבית החדש שלו ושל בן זוגו, חיים נובוגרודר, שמוכן וממתין להם במרכז תל אביב.
גולדברג לא הוכשר פורמלית כמעצב אך ידע שבכך יעסוק, כשאהדתו נתונה לסגנונות העיצוב של שנות ה-60 וה-70. כיום הוא מעסיק, לדבריו, 45 עובדים בשני מפעלים, מוכר פריטים של "אלמנטו" בחנויות בלונדון ובשטוקהולם ושוקד כעת על פתיחת חנות בניו יורק. מוקדם יותר השנה רכש דירה בבניין ישן, המרוחק דקת הליכה מכיכר רבין בתל אביב, כדי לעבור מביתו בכרם התימנים אחרי שבע שנות מגורים שם.
מעצבת הפנים ענת אסתרון תכננה את הדירה מחדש, והרוכש הופקד על הריהוט והסטיילינג. "סיפקתי ליוסי את המעטפת שתכיל את הרצונות והחלומות שלו ושל בן זוגו", מספרת אסתרון, "מבחינתי הכי קל ומהנה לעבוד עם אנשים שיודעים מה הם רוצים. את המסגרת אני סיפקתי, ואת הריהוט וההלבשה יוסי עשה".
דלת לבנה ועציץ גדול מקדמים את פני הבאים, כשנכנסים לדירה בקומת הקרקע של הבניין הוותיק. הדירה הושכרה במשך 20 שנה, כשהיא מחולקת לשלושה חדרי שינה, מטבח סגור וחדר רחצה אחד. כעת, 85 המטרים הרבועים נראים מרווחים הרבה יותר, בחלוקה חדשה לשני חדרי שינה עם חדר רחצה צמוד לכל אחד מהם, וחלל ציבורי עם יציאה לחצר הצמודה – הערך המוסף שהביא לרכישת הדירה.
מינימליזם אינו הסגנון החביב על האיש. עיצוב רב-פרטים חביב עליו הרבה יותר. על שולחן האוכל במרכז המטבח דולק נר ריחני לקראת האורחת, ואור טבעי שוטף את החלל בשעה שהכלבים טובי ופיבו, שני הם בשחור-לבן תואם, משתרעים בפינוק על הספה הירקרקה-תכולה. "אני לא אוהב פנטזיות ושטחי ענק שצריך למלא בדברים", מסביר גולדברג, "אני מעדיף שטחים מוגבלים. מאתגר אותי יותר לעצב דירה שבה כל מטר רבוע חשוב". בעיצוב פנים הוא אוהב ניגודים, ולכן בחר לרצף את הדירה בבטון מוחלק - חומר קר שלתוכו יצק חום באמצעות צבעוניות וטקסטיל. החלונות שהורחבו מוסגרו באלומיניום שחור, ועל הקירות נתלו עבודות אמנות, בעיקר תצלומי שחור-לבן החביבים עליו.
החלל הציבורי הארוך חולק באמצעות קורות פיקטיביות לשלושה אזורים: בפתח הדירה מטבח; במרכז – סלון; ובעומק - מרפסת עם פינת עבודה. המטבח נראה קטן – פס ארונות נמוכים מתחת לחלון-סרט, שדרכו נכנס נוף העצים ששתולים בגינה - אך רק לכאורה: בקיר ממול, שמשמש כרקע לפינת האוכל, הותקנו ארונות גבוהים בתוך נישה. נראה כאילו הם מרחפים, הודות לקאנט בצבע פורניר שממסגר אותם מלמעלה ומלמטה. החזיתות שלהם חופו בפורמייקה אפורה במראה של לבד, שיובאה באופן אישי מאיטליה. את משטח העבודה הלבן, חומר סינתטי ועמיד שמזכיר שיש קררה, מאירות שלוש מנורות שחורות מתכווננות בעיצוב סטודיו דייב משוק הפשפשים ביפו. הסטודיו אחראי גם לגוף התאורה השחור מעל שולחן פינת האוכל ומעל הראי במסדרון.
במקום שידת המבואה הקלאסית, יש שידת עץ הנשענת על הקיר מול הדלת (שחופה בטפט מעוינים), ומעליה נתלה שעון לבן גדול. ספרים וכדים עם עלי פלסטיק דמויי צמח האלוורה מונחים על השידה (הסבר בהמשך), והיא צופה על הסלון שאורגן כיחידה נפרדת ונתחם בטפט עם תבליט אפור שמחפה את קיר מסך הטלוויזיה. מי שחושב שהגיע בטעות לחנות "אלמנטו" אינו טועה: הסלון רוהט ברהיטים שגולדברג מוכר ביפו. "טבעי שהבית שלי לא ייראה שונה מהחנות שלי", אומר בעל הבית.
פריט בולט הוא מנורה עומדת של מעצבת הטקסטיל מיקה בר, שנעשתה במיוחד לכאן. "ביקשתי ממיקה ליצור צורה חדשה למנורה שלה", מספר גולדברג. "בהתחלה היא התנגדה וחששה מהגודל, אבל התוצאה מוצלחת והמנורה עוברת עכשיו לפס ייצור מלא".
על השידה מתחת לטלוויזיה הוא הניח כדור קרמיקה ירוק עם בננה לבנה ואגרטל נמוך של סטודיו קהאן. שני האגרטלים הסמוכים הם פרי עבודתו של גולדברג, שאחת לשבוע מנפח זכוכית להנאתו. "זה מרגיע אותי", הוא מעיד. במרפסת נשען שולחן עבודה אל קיר שנצבע בטיח בגימור חלק, ועליו מתנוססת תמונת ינשוף של האמן Isaiah K. Stephe. מאחוריה ניצב כיסא נדנדה על שטיח עגול, שכמו מלווה את היוצאים החוצה.
חדר השינה הראשי מוקם עם הגב לסלון. שטח המרפסת סופח אליו כדי ליצור יחידה גדולה במיוחד, שכוללת חדר רחצה צמוד. החדר זוכה לאור שמש רב שנכנס מהחלון הגדול, ומול המיטה נוצל עמוד-תמך ליצירת נישה ובה שידת עץ גדולה וחמימה על רקע אפור. לצד המיטה הוצבו שידות בצורת פטריות בגדלים שונים, שעיצב יריב כץ, ומעליה נתלה צילום של Heather Landis.
חדר השינה של האורחים מוקם מימין לדלת הכניסה, ובזכות גודלו מכיל גם פינת עבודה. בסוף המסדרון שמוביל אליו נתלתה מראה אובלית, ומעליה גוף תאורה בצורת פנס אנייה. מימינה תוכנן חדר הרחצה של האורחים, שכמו חדר הרחצה הראשי חופה במרמורינו - טיח מינרלי בגימור חלק שמתאים לחדרים רטובים, ונראה כהמשך ישיר של רצפת הבטון.
איך תגדיר את הסגנון העיצובי ששולט בדירה?
"ניחוח סקנדינבי מעושן שמגיע לתל אביב".
לא יימאס עליך להגיע מהחנות לבית שמרוהט באותם פריטים?
"יש כאן תחושה של בית נעים ומזמין. אין צבעים חזקים, הכל מעושן ועוטף. בגופי התאורה יש דימר, כי אני אוהב לשלוט בעוצמה של התאורה, ובלילה הבית מקבל צבעוניות לאונג'ית חמה. תאורה היא הסעיף הכי חשוב בעיניי בעיצוב הבית, יותר מרהיטים. זה סעיף שיכול להרים או להפיל בית, ואסור לחסוך בו".
מה סגנון העיצוב החביב עליך?
"אני מתחבר לבתים שיש בהם תחושה של בית ואנרגיות טובות. אני אוהב את העיצוב הסקנדינבי, וכשאני מגיע לשוודיה או לדנמרק אני מרגיש בבית. בניגוד למה שרואים בפינטרסט, עיצוב סקנדינבי זה לא לבן, אפור וקר. יש בו המון צבע ותעוזה, אבל במינון ובחיבור נכון. בסקנדינביה גם רואים גברים לבושים בהקפדה עם חליפת שלושה חלקים, ופתאום צצות גרביים צבעוניות ומפתיעות".
איזה פריט ריהוט לעולם לא תכניס הביתה?
"מסיכות - זה אנרגיה רעה. גם קקטוסים אני לא אוהב. האלוורה היא מפלסטיק. לעולם לא יהיו מראות בחדר שינה שאעצב, כי זה כאילו יש עוד מישהו בחדר" (אבל עם עציצים אין לו בעיה, כפי שאפשר לראות בתצלום הסלון, ש"ה).
איזה צבע לא תכניס הביתה?
"לא קיים צבע שלא אשתמש בו, הכי חשוב הוא לעבוד במינון נכון. לעולם לא תראי אצלי שידות צהובות, אבל אני כן אשתמש בצהוב בחזית של דלת. חשוב לי ליצור דברים שלא יימאסו עלי".
מה הפריט הכי יקר בדירה?
"האנשים שגרים בו".
על איזה פריט אסור לחסוך?
"על המזרון שישנים עליו בלילה ועל ספה שנהנים ממנה" (וגם תאורה ככתוב למעלה, ש''ה).
טיפ למשפצים?
"בית לא מסיימים ביומיים. אל תקפצו מעל הפופיק - עדיף להוציא כסף בצורה חכמה, לקנות כמו שצריך בלי להתפשר, ולא לפי קודים ומספרי מדף באיקאה".
במה שונה הבית הזה מהבתים הקודמים שלך?
"לא בהרבה. כולנו מתקדמים בחיים, והבית הזה שלם יותר. כל דבר מתאים לזמן שלו ואני תמיד עם המבט קדימה, לומד לקח וממשיך".
