הטיפוח שאחרי הקיפוח: האם הפארק בוואדי סאליב ינקה את כתמי העבר?

השכונה החיפאית הפכה לסמל עוני ואפליה עדתית מאז העימותים האלימים שפרצו בה ב-1959. עכשיו מבקשת העירייה להפוך אותה לנווה צדק של הצפון. האם זו הדרך?

גיא נרדי

|

09.12.15 | 12:42

הפארק החדש בוואדי סאליב, שייפתח בעוד מספר שבועות: בחלק התחתון רחבת מופעים ומדשאה, ובחלק העליון מתוכנן מגרש משחקים (צילום: דור נבו)
הפארק החדש בוואדי סאליב, שייפתח בעוד מספר שבועות: בחלק התחתון רחבת מופעים ומדשאה, ובחלק העליון מתוכנן מגרש משחקים (צילום: דור נבו)
אחד המבנים הישנים ששרד ושהוכרז לשימור. גם השיפוץ יגיע (צילום: דור נבו)
אחד המבנים הישנים ששרד ושהוכרז לשימור. גם השיפוץ יגיע (צילום: דור נבו)
המבנה השני שישומר. באחד מהם יהיה בית קפה, ובאחר מרכז מידע (צילום: דור נבו)
המבנה השני שישומר. באחד מהם יהיה בית קפה, ובאחר מרכז מידע (צילום: דור נבו)
כדי לפתור את בעיית התלילות, הוקמו קירות תמך, ואלה חופו באבנים מסותתות כמו בבתי הוואדי הנטושים ובצורניות שבורה שמזכירה אותם (צילום: דור נבו)
כדי לפתור את בעיית התלילות, הוקמו קירות תמך, ואלה חופו באבנים מסותתות כמו בבתי הוואדי הנטושים ובצורניות שבורה שמזכירה אותם (צילום: דור נבו)

שמה של השכונה החיפאית ואדי סאליב נצרב בזיכרון הישראלי בהקשר של עוני, מצוקה, אפליה וקיפוח. ב-1959 מחו דיירי השכונה, רובם עולים ממרוקו, על תנאי החיים הקשים, והמחאה הפכה לעימותים אלימים מול משטרת ישראל. האירועים טלטלו את החברה הישראלית הצעירה והביאו להקמת ועדת חקירה, שקבעה כי אין מקום לשכונת מצוקה שכזו בעיר מודרנית. הפתרון: תושבי ואדי סאליב פונו לשיכונים חדשים, השכונה ננטשה, והמגמה הייתה פינוי והריסה של בתים רבים ככל האפשר כדי לפנות שטחים גדולים למבני מסחר ותעסוקה.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

כעשור אחרי העימותים ביקשה עיריית חיפה להפוך את הוואדי לרובע אמנים ברוח יפו העתיקה, עין הוד וצפת. הניסיונות נמשכו כ-20 שנה, אך הרעיון לא יצא לפועל עקב קשיים שהערים מינהל מקרקעי ישראל וחוסר שיתוף פעולה מצד הקהילה האמנותית. באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, במקביל להקמתם של בנייני ממשלה ברצועת שקמונה, החליטו מינהל מקרקעי ישראל והעירייה להקים קרן משותפת שתחדש את תשתיות האזור לפני שבתיו ומגרשיו יימכרו; גם הניסיון הזה כשל, בגלל עודף ההיצע של שטחי מסחר ומשרדים והדימוי הרע של המקום. רחוב עומר אל-חטאב, מקום התוואי הטבעי של נחל האכזב, עמד שומם במשך שנים; רוב הבתים שהיו משני צידיו נהרסו, והרחוב תיפקד רק בסופי שבוע, כציר שקישר בין שוק הפשפשים הקבוע ברחוב קיבוץ גלויות לבין מעלה רחוב אלקלעי שבו פעל שוק רוכלים בשבתות.

בשנה האחרונה העתיקה עיריית חיפה את שוק הרוכלים למקום אחר, ואזור הוואדי נסגר בגדר כדי לעצב את הנוף מחדש ולהפוך את האתר לפארק. בימים אלה נשלמת הקמת הפארק, לקראת חנוכתו בקרוב במטרה להחזיר את השם ואדי סאליב לתודעה, והפעם בהקשר חיובי.

צפו בסיפורו של דוד בן-הרוש, ממובילי ההתקוממות בוואדי סאליב:

עבודות התשתית בוואדי סאליב לקראת הקמת הפארק (צילום: דור נבו)
    עבודות התשתית בוואדי סאליב לקראת הקמת הפארק(צילום: דור נבו)

    >> איך ייראה מפרץ חיפה בעתיד

    >> איך מחזירים את קו המים לתושבי חיפה

    עם המבט לעתיד, לא לעבר

    את הפארק החדש מתכנן משרד אדריכלות הנוף החיפאי גרינשטיין-הר גיל, שחתום על הפיתוח הנופי במושבה הגרמנית, טיילת הכט בכניסה הדרומית לחיפה ופארק תל נפוליאון בעכו. המשרד היה שותף לתכנון הכללי של ואדי סאליב ב-1994, ביוזמת מהנדס העיר שביקש להגדיר את השימושים הרצויים לאזור הנטוש. אז עלה הרעיון של פארק שיעבור במרכז השכונה, על תוואי הוואדי. לדברי אדריכלית הנוף הילה רותם-הלוי, שותפה במשרד ומי שאחראית בו על חידוש ואדי סאליב, "פיתוח הפארק הוא ניסיון של המינהל לייצר עוגן מטופח שישנה את האווירה הקיימת ויעודד יזמים לרכוש מגרשים באתר ולהתחיל לפעול. המטרה היא שבשלב הבא אנשים ירצו לגור שם".

    רותם-הלוי מוסיפה שהמתכננים התלבטו כיצד לפעול לנוכח ההיסטוריה הטעונה של המקום, שמתחילה עוד לפני קום המדינה: ואדי סאליב היה שכונה ערבית, שתושביה ברחו ממנה ב-1948. אחרי שהוכנו חלופות שונות, הוחלט להתנתק מזיכרונות העבר ולתכנן פארק שיפנה מבט לעתיד. הנתון הבסיסי שאיתו נאלצו המתכננים להתמודד היה הטופוגרפיה, שבאזור זה של הנחל תלולה במיוחד. כדי לפתור את הבעיה, הוקמו קירות תמך, ואלה חופו באבנים מסותתות כמו בבתי הוואדי הנטושים ובצורניות שבורה שמזכירה אותם.

    במורד הוואדי, בחלק התחתון של הפארק, יש רחבת מופעים ומדשאה, ובחלק העליון אמור לקום מגרש משחקים עם מתקנים שתוכננו במיוחד לאתר תוך התחשבות בהפרשי הגבהים. במורדות התלולים ניטעו עצי חורש מקומי, ובחלק התחתון ישולבו עצי בוסתן. בהתייעצות עם ראש מחלקת השימור בעירייה, האדריכל וואליד כרכבי, הוחלט לשחזר תוואי של שניים מהשבילים העתיקים באתר ולקרוא להם בשמותיהם הערביים ההיסטוריים. שני מבנים ישנים ששרדו את תנופת ההרס הוכרזו לשימור, והכוונה היא שהם ישופצו וישמשו כבית קפה ומרכז מידע.

    האם העצים הללו באמת מתאימים לאזור? (צילום: דור נבו)
      האם העצים הללו באמת מתאימים לאזור?(צילום: דור נבו)

      האם תקוים ההבטחה של העירייה ל"אטרקציה תיירותית בינלאומית"? (צילום: דור נבו)
        האם תקוים ההבטחה של העירייה ל"אטרקציה תיירותית בינלאומית"?(צילום: דור נבו)

        מנותק מהסביבה

        רגב נתנזון, דוקטורנט באוניברסיטת מישיגן שחוקר את שכונת הדר בחיפה, סבור ששטחים ירוקים הם דבר מצוין, אבל השאלה היא לאיזו אוכלוסייה מייעדים אותם. לדבריו, הפארק בוואדי סאליב תוכנן לפני 20 שנה; בינתיים המציאות השתנתה, ובכל זאת לא התקיים דיון ציבורי על עצם הקמת הפארק או על עיצובו. נתנזון מזכיר שהיזמים מדברים על הפיכת השכונה למעין נווה צדק חיפאית, ושהעירייה מבטיחה בפרסומיה "אטרקציה תיירותית בינלאומית" - וכל זה בזמן ששכונות ערביות סמוכות כמו ואדי ניסנס מתפוצצות מאוכלוסייה, ללא אפשרות לגדול ובלי שטחים ציבוריים. "ראש העיר מדבר על 'הרוח החיפאית' ועל שוויון", אומר נתנזון, "אבל את תושבי הוואדי החדשים הוא מדמיין כיהודים אשכנזים מהמעמד הבינוני. הערבים לא נמצאים באג'נדה שלו. אף אחד לא חושב על סיוע לאוכלוסייה הקיימת".

        "ראש העיר מדבר על 'הרוח החיפאית' ועל שוויון", אומר נתנזון, "אבל את תושבי הוואדי החדשים הוא מדמיין כיהודים אשכנזים מהמעמד הבינוני. הערבים לא נמצאים באג'נדה שלו"

        ספק אם הבעיות מסתיימות בכך: העיצוב של הפארק מאולץ וחסר פנים. רחוב הרב מרכוס, שנמצא מעליו ומוביל מהדר למפרץ חיפה, קוטע את הרצף העירוני ומייצר מחסום קונספטואלי ופיזי בין העיר לפארק. האתר עצמו כבר לא מתפקד כוואדי, ערוץ מעבר טבעי למי-נגר. קירות התמך העצומים מזכירים מצודה ונציאנית, והניסיונות לעצב אותם ברוח המרקם שחרב מעוררים תחושה של גחמה עיצובית. ההצהרה על חידוש החורש הטבעי נשמעת מופרכת, מכיוון שאזור זה של מורדות הכרמל היה תמיד טרשי: עצי התמר והזית שאמורים לאזכר את בוסתני העבר נטועים כאן באופן סתמי, והקשר שלהם לאזור הוא חסר פשר. גם שני הבתים שהושארו הם מזכרת נטולת הקשר, עדות אחרונה ומעציבה למרקם החיים שנהרס ביד מכוונת ונעלם.

        חיפה של יונה יהב ממשיכה את מסורת ראשי הערים הקודמים ויוצרת לעצמה קיום אחר, אידילי, מנותק מהמציאות: אצטדיון סמי עופר מוגדר כאירופה, אזור הנמל הוא ברצלונה, תערוכת הפרחים היא "אירוע התרבות-תיירות המשמעותי ביותר שנערך אי פעם בעיר", מרכז האמנים הוא "הפירמידה", הפארק בוואדי חליסה (נחל גיבורים) הוא "סנטרל פארק", ומרכז הקניות הכעור התקוע בקצה ואדי חליסה נושא את השם "גרנד קניון", לא פחות.

        אין ספק שלמתכנני הפארק בוואדי סאליב יש כוונות טובות, אבל קשה להאמין שהאתר החדש יהיה נווה צדק או יפו העתיקה של הצפון. שוטטות בעיר התחתית שמקיפה אותו מעלה שיש צדק בטענות של נתנזון, שכן הפארק נראה מנותק מסביבתו. כדאי שראשי העיר ומתכנניה יתחברו לעיר ולתושביה ויתאימו את החזון התכנוני שלהם למקום ולזמן.

        הטענה היא שאין שום זיקה בין הפארק החדש לשכונות הערביות הסמוכות (צילום: דור נבו)
          הטענה היא שאין שום זיקה בין הפארק החדש לשכונות הערביות הסמוכות(צילום: דור נבו)

          רחוב דוד מרכוס. הרצף העירוני נקטע (צילום: דור נבו)
            רחוב דוד מרכוס. הרצף העירוני נקטע(צילום: דור נבו)

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד