יש שקמים תל אביביות שזכו לתהילת עולם, וגם לשיר מפורסם: העצים הכבירים ברחוב קינג ג'ורג' ובגן יעקב (הצמוד להיכל התרבות) נהנים ממיקום מרכזי, ואי-אפשר לדמיין את החיים בעיר בלעדיהם. ומה עם השקמה הנהדרת שחולשת על ארבע חצרות אחוריות ברחובות מזא"ה ואוליפנט, בין רחוב יהודה הלוי לדרך בגין, אך נסתרת מעיני העוברים והשבים? קדחת הנדל"ן בלב העיר תל אביב עלולה להרוג אותה. גורלה של השקמה העתיקה הזו צריך להטריד לא רק את השכנים, אלא כל ישראלי שחרד למורשת הנופית של ארצו.
לשקמים אין טבעות גידול שנתיות, ולכן קשה לדעת מה גילה המדויק של השקמה הנחבאת מאחורי וילת קומתיים ישנה ברחוב מזא"ה 57, אך אין ספק שמדובר בכמה מאות שנים – אולי אפילו 500 שנה. יש להניח שהיא הייתה קשורה לבוסתנים הערביים, שאותם עיבדו החל מאמצע המאה ה-19 הגרמנים הטמפלרים שישבו ביפו ובשרונה.
הגזע שלה אדיר בצורה יוצאת דופן, גובהה עולה על 20 מטרים, הנוף שלה עצום וענפיה מצילים על כל החצרות האחוריות של המבנים הסמוכים כמו עץ אווטאר פלאי. על הגזע מונח שלט מתכת ישן של רשות הטבע והגנים, שמכריז על העץ כערך נדיר.
ואולם, כל זה לא מבטיח דבר. תוכנית בנייה, שמקודמת בשנים האחרונות, מציעה להרוס את הווילה הישנה לטובת בניין חדש בן שש קומות (תחת הכותרת של תהליך תמ"א 38 לפינוי-בינוי). בעוד שהבנייה על פני הקרקע רק תפגע בענפיו הכבדים של העץ, הרי שחפירת מרתף החניה הגדול המתוכנן כאן עלולה כבר להסב נזק כבד לשקמה; אולי גם לגרום למותה.
הדיירת המקורית נזכרת
את השקמים נטעו פעם בסמיכות לדרכים ראשיות או בבוסתנים, בזכות הצל השופע שהן מעתירות ובזכות פירותיהן – הג'ומסים, דמויי התאנה - ששימשו למאכל. לא רבים יודעים שאחד העצים הכי מזוהים עם ארץ ישראל ועם מישור החוף בפרט, הוא בכלל סוג של פיקוס (fycus sycomorus) שמקורו באפריקה. במולדתן, יש צרעה שמאפשרת את האבקת הפרחים והיווצרות הזרעים; כאן, להבדיל, מרבים את השקמים באמצעות יחורים.
בשיחת טלפון מבית דיור מוגן, מספרת אסתר אייזנר שאת הבית ברחוב מזא"ה 57 בנה אביה בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, כש"הכל היה רק חול וחול" לדבריה. לשכונה קראו רמדאן, על שם בעל הקרקע הערבי, בקצה רחוב מזא"ה היו רק מעונות העובדים א', ב'ו-ג', והרחוב עדיין לא היה סלול. אסתר אייזנר נולדה בשדרות רוטשילד 25, ליד משפחת שרתוק, עברה לבית במזא"ה כשהייתה בת 6 וחיה בו כל ימיה עד שעברה לדיור מוגן. היא זוכרת היטב כיצד היו באות אל העץ חמולות של ערבים מיפו, מתנחלות בחצר, והילדים היו קוטפים את הפירות המתוקים כדי לייבשם למאכל.
תוכנית הבנייה שמציע האדריכל גידי בר אוריין, האדריכל המצליח ביותר בלב תל אביב בעשור האחרון, אינה חריגה לכאורה ותואמת את מדיניות העירייה לפיתוח האזור: מבנה חדש בן 6 קומות עם קומת גג חלקית (בנסיגה) בסגנון מודרני ופשוט יחסית, שמנצל את מקסימום זכויות הבנייה ומרוחק מינימלית מהשכנים (3 מטרים מהצדדים ו-3.3 מטרים מאחור), כשהדיירים נהנים ממרתף חניה שאליו נכנסים מצד הבניין.
כאשר מתבוננים בתוכנית הבקשה להיתר, שהוגשה בינואר השנה, רואים היטב כי החזית הצפונית (האחורית) של הבניין תיגע בענפי חופת העץ, ושהבנייה תהיה כרוכה בגיזום לא מבוטל של ענפים גדולים. ואילו חפירת המרתף הגדול עלולה לפגוע קשות בשורשי השקמה, באופן שאינו מבטיח כי תישאר בחיים.
מי נתן חוות דעת ומטעם מי
כיצד הוכשרה הבנייה תוך סיכון עץ נדיר שמוגדר כערך טבע נדיר ברמה הארצית? את ההכשר סיפק הנדסאי אדריכלות הנוף גדעון הרטמן, שעבד פעם באגף שפ"ע של העירייה. בסיור שנערך באתר בשבוע שעבר, בהשתתפותה של ד"ר עדה ויטורינה סגרה, מומחית חשובה לגינות העיר הלבנה, היא הזהירה מפני פעולה דרסטית שתפגע בשורשי העץ ותקטע את ההזנה שלו ו/או תפגע בקונסטרוקציה שלו באופן שיסכן את יציבותו ויביא לנפילתו. לדברי המומחית, הכנה של עץ עצום כזה להתמודדות עם בנייה בקרבתו אורכת לפחות שנתיים.
מי שנזעקו להגנת השקמה העתיקה הם איש העסקים יוסי ריבק והמוציאה לאור דניאלה די נור, המתגוררים בקרבת מקום. ריבק אומר שהעץ הזה מיוחד ונדיר ואין כמותו בגיל, בגודל וביופי, ולכן מוכרחים לשמור עליו גם במחיר של אחוזי בנייה ורווח ליזם. הוא אינו סומך על האגרונום שנשכר מטעם היזמים כדי לתת חוות דעת על העצים במגרש, ובכוונתו לפנות למומחה מטעמו שיספק חוות דעת נוספת.
האדריכל גידי בר אוריין, שספג לא אחת ביקורת חריפה על פגיעה של פרויקטים שלו בעצים ותיקים בלב תל אביב – למשל ברחובות ביאליק, מלצ'ט, בלפור וטיומקין - אומר כי השקמה הנדירה ברחוב מזא"ה לא תיפגע. לדבריו, הוא נמצא בקשר עם יוני שרוני, אגרונום מכון הרישוי העירוני, כפי שנקבע כתנאי לקבלת ההיתר. מכון הרישוי כבר נתן המלצה לאפשר את הפרויקט, אומר האדריכל, אך טרם ניתן היתר בנייה. במלים אחרות, עדיין אפשר להתנגד כדי להציל את העץ. בר אוריין מוסיף, כי בעקבות הדרישות הורחק המרתף ארבעה מטרים משורשי העץ. האם זה מספיק כדי להגן על העץ בוודאות? מומחים בלתי תלויים יצטרכו לקבוע זאת.
מבנים לשימור יש, עצים לשימור לא
בתגובת העירייה לערוץ האדריכלות של Xnet, נטען כי העירייה משקיעה בעצים הוותיקים של העיר ומטפלת בהם. האמנם? מעמדם של העצים כלל אינו מובטח: בעוד שיש רשימת מבנים לשימור, הרי שהעירייה מעולם לא ערכה סקר עצים המגדיר את העצים הראויים לשימור מיוחד מסיבות תרבותיות, נופיות או בוטניות.
אם תיעקר השקמה העתיקה ברחוב מזא"ה בגלל מרתף חניה של בניין חדש, כפי שקרה לעשרות עצים ותיקים בשלל פרויקטים בתל אביב בשנים האחרונות, תהיה זו הוכחה שהעירייה אינה מודעת לערך נדיר של טבע ומורשת שנמצא בתחומה. גם עכשיו, לולא התערבות של תושבים ערניים שהגישו התנגדות, לא היו נעשים ולו צעדים מזעריים להגנתו של העץ הייחודי.
ולא פחות מקומם: העירייה, הפועלת במסירות לשיקומם של מבנים ואף טרחה והמציאה מנגנונים של פיצוי ליזמים כתמורה לשימור מחמיר, אינה טורחת להנגיש את השקמה הנדירה לכלל הציבור. מדוע לא לתת ליזם זכויות בנייה חלופיות, ולפתוח גינה ציבורית קטנה שתאפשר לכל ישראלי לנוח בצלו של אחד העצים המרהיבים בגוש דן, שאיש אינו מכיר?
- עיר עם עצים הופכת לעיר עם עציצים: תופעה
פה דאגו לה. גן יעקב שילב את העצים באדריכלות. זה אפשרי(צילום: גל חרמוני)
