כמו גלויות מעוטרות של פעם, סמטאותיה הקטנות ובתיה הציוריים של שכונת נוה צדק שובים לב ומעוררים נוסטלגיה. הציבור הרחב אוהב לשוטט כאן בסופי השבוע, אך רק ידם של מעטים משגת לקנות כאן בית ישן או מחודש, שחלונותיו עשויים עץ וגגותיו אדומים. קשה להאמין שבסוף שנות ה-50 סומנה השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו, זו שהוקמה ב-1887, להריסה.

על חורבותיה תוכנן חזון גרנדיוזי, תלוש מהמציאות. למרבה המזל, התוכניות נותרו במגירה. מאז שנות ה-80 החלה השכונה לעבור תהליך התחדשות ושימור מקיף, שבמסגרתו שופצו אתרי תרבות שוקקים כמו מרכז סוזן דלל ומוזיאון נחום גוטמן, ורחוב שבזי הפך למעוז יוקרה שהחנויות בו מציעות את מרכולתן במחיר שאינו שווה לכל נפש. השכונה מצטופפת והולכת, כשיותר ויותר מגדלים מתרוממים סביבה וסוככים עליה, למרות מאבקי התושבים להמשיך וליהנות מאור השמש שנלקח מהם בהדרגה.

במקביל להתחדשות, יזמים זיהו את הפוטנציאל הנדל"ני והתחילו לרכוש נכסים לשימור, כדי להפוך אותם למגורי יוקרה ולמלונות בוטיק. האחים גיא וירון ורסנו, בעלי מלון "ורסנו" בלב השכונה, הם יזמים כאלה. לפני כמה שנים רכש גיא ורסנו קרקע שעליה עמדו שרידיו של בית ישן, והחליט לבנות עליה וילה. למלאכת התכנון והעיצוב הוא שכר את האדריכלים צבי גרש ושרון פז, שעל שולחנם כבר הצטברו כמה פרויקטי חדש-ישן בשכונה.

הבית הפרטי של גיא ורסנו ניצב על מגרש בן 270 מטרים רבועים, הממוקם בין שני רחובות שקטים וצרים. הוא ארוך וצר, כששתי הצלעות הארוכות שלו מחוסרות חלונות (ראו תוכניות בסוף הכתבה). הליך הבנייה היה מורכב, אומר האדריכל: "היה קושי להכניס חומרים לאתר בגלל הרחובות צרים, וגם לא יודעים באיזה מצב נמצא השטח עד שבונים, כי יש הרבה חלקים היסטוריים מסביב".

התוצאה היא וילה עירונית בת ארבע קומות: קומת מרתף, שתי קומות מלאות המשתרעות על פני 100 מ"ר כל אחת, ועליית גג בת כ-60 מ"ר – בסך הכל 350 מ"ר. בקומת הכניסה נמצאים הסלון והמטבח; בקומה הראשונה ארבעה חדרים - שלושה לילדים וחדר אורחים - המסודרים סביב מבואה; ובקומה השנייה יחידת ההורים. שיא גובהו של הבית הוא 10.60 מטרים, בהתאם לתוכנית שחלה בשכונה.

שתי כניסות יש לבית - אחת מכל חזית. החזית הצפונית היא היסטורית למחצה ותיאטרלית-משהו, עם קיר בקומת הקרקע שעבר שימור ומעליו נוסף קיר חדש. לרוחב החלק החדש שובצו חלונות PIVOT (כשצירי ההזזה נמצאים במרכז המשקוף), שהפרופורציות שלהם דומים לאלו של החלונות בקומה התחתונה, אלא שסגנונם עכשווי. הקיר אינו מוביל לחלל סגור אלא לפטיו פתוח לשמיים, שבו דק, עציצים וחפצים של בעלי הבית, ורק ממנו מגיעים לדלת הפלדה המרכזית. זו שונה מהרומנטיות שמאפיינת את החזית, והיא שמובילה פנימה.

הפטיו שבין החזית לבית מחדיר אור מלמעלה (צילום: איתי סיקולסקי)
הפטיו שבין החזית לבית מחדיר אור מלמעלה (צילום: איתי סיקולסקי)

המראה מדלת הכניסה (צילום: איתי סיקולסקי)
המראה מדלת הכניסה (צילום: איתי סיקולסקי)
אף שסך השטחים בבית אינו מצומצם כלל, התכנון והחלוקה לקומות העניקו תחושה קומפקטית ואורבנית. אם השווי הכספי מוסבר במיקום של הווילה, הרי שהיוקרה נמצאת בפרטים הקטנים. גרש מספר, כי הוחלט לשלב טקסטורות גסות ורכות. כך, למשל, המטבח שנמצא בקומת הקרקע מכיל ארונות שצידם האחד מחופה עץ-ונגה כהה, וצידם השני מחופה נירוסטה. דופן אחת חופתה בלוח, ומעל מרחפים גופי תאורה שחורים. בפינת האוכל הוצב שולחן שעיצבו האדריכלים בהשראה סקנדינבית, וסביבו כסאות "אימס" לבנים. מעל מרחף גוף התאורה המפורסם של המעצב הגרמני אינגו מאורר, ועל הקיר נשענת ספרייה א-סימטרית מפלדה. אליהם הצטרפו פריטים קיימים של בעל הבית, כמו שולחן עץ גושני וכיסא צהבהב בסגנון "כיסא ברצלונה" של מיס ון דר רוהה.

החזית הדרומית, שהיא החזית החדשה, משורטטת בצורת האות ר' ונסגרת בחלונות זכוכית מרצפה עד תקרה, כשהפטיו שנוצר מצל על הבית. בין החלונות חודרת הבריכה שמובילה את הנכנסים והיוצאים מן הבית, כשמעקה זכוכית תוחם את דופנה. מעל לרחבת הכניסה מרחפות מרפסות שבולטות מחדרי הילדים ונבנו מפלדה ומעץ.

הסלון מבחוץ (צילום: איתי סיקולסקי)
הסלון מבחוץ (צילום: איתי סיקולסקי)

ומבפנים (צילום: איתי סיקולסקי)
ומבפנים (צילום: איתי סיקולסקי)

הקומות העליונות נשענות גם על עמודי פלדה עגולים, והעלייה אליהן נעשית באמצעות מדרגות שעשויות פלדה מכופפת בעובי 12 מ"מ, שנתלו על קיר לבנים. המעקה עשוי רשת מתכתית ומאחז היד מברזל. בקומת חדרי הילדים יש שלושה חדרי שינה לשלושת הילדים, וחדר נוסף לצפייה בטלוויזיה ולאירוח. סקלת הצבעים בחדרי הילדים בהירה, והנגרות נעשתה בתכנונם של האדריכלים. חלק מהקירות הוסתרו בטפטים, אל מול חלונות דומיננטיים שמתנשאים לגובה של 2.30 מטרים. במבואה שממנה יוצאים החדרים הוצבו כורסאות וינטג' שרופדו מחדש, ובחדר הרחצה של הילדים הכלים הסניטריים היקרים עשויים קוריאן, זהים לאלה שהותקנו בחדר השינה של ההורים ("בופי").

שתי כורסאות וינטג' במבואה של קומת הילדים (צילום: איתי סיקולסקי)
שתי כורסאות וינטג' במבואה של קומת הילדים (צילום: איתי סיקולסקי)

מרפסת קומת ההורים (צילום: איתי סיקולסקי)
מרפסת קומת ההורים (צילום: איתי סיקולסקי)
בני המזל והממון שחזרו בזמן לנווה צדק המתפוררת, כותב נתי מרום בספרו "עיר עם קונספציה" (הוצאת בבל), "שאבו השראה ישירה מתהליכים שמומשו קודם לכן בערים שונות בארצות הברית ובאירופה על ידי 'חלוצים' עירוניים, בוהמיינים או בורגנים, ש'גילו מחדש' שכונות מרכזיות היסטוריות ומדורדרות ועברו להתגורר בהן". 30 שנה אחרי שבעלי החושים המחודדים הגיעו לשכונה, ההימור שלהם התברר כהברקה אמיתית.

מבט מהקומה העליונה אל הפטיו שבכניסה (צילום: איתי סיקולסקי)
מבט מהקומה העליונה אל הפטיו שבכניסה (צילום: איתי סיקולסקי)
ואל הקיר שבחזית הרחוב (צילום: איתי סיקולסקי)
ואל הקיר שבחזית הרחוב (צילום: איתי סיקולסקי)

עוד עיצוב פנים ואדריכלות יוקרה:

>> איך נראה ביתם הפרטי של האדריכלים צבי גרש ושרון פז? (רמז: בסגנון אחר לגמרי)

>> ו''טאונהאוס'' אחר, בצדה השני של תל אביב - מגה וילה עירונית, עם 6 קומות ובריכה על הגג