טלביה היא אחת השכונות היקרות במדינה: משכן הנשיא נמצא בה, גם מעון ראש הממשלה, תיאטרון ירושלים, מכון ון ליר, וגם וילה שרובר המפורסמת, שתמונות נדירות שלה הראינו כאן באחרונה.
ברחובותיה היפים של השכונה הירושלמית הוותיקה שוכנים מבנים מודרניים ואלגנטיים לצד בתים ערביים לשעבר, שחלקם זכו לתוספות שונות ומשונות, עד שבאמצע שנות ה-80 נכנסה לתוקף תוכנית לשימור השכונה, שניסחה להן כללים ברורים.
גם דירת הפנטהאוז שאנחנו מראים כאן הפעם נבנתה כתוספת, על בניין ערבי בן שתי קומות שנבנה בשנות השלושים של המאה הקודמת. הוא נקנה על ידי חברת "קים לוסטיגמן", ששיפצה אותו והוסיפה לו שתי קומות. את הדירה בקומה הרביעית קנתה בכמה מיליוני שקלים בעלת הגלריה "מעיינות" בירושלים – יהודייה צרפתייה שחיה במשך שנים על קו ירושלים-פריז, אך לאחר שהסתיימה בנייתה של הדירה אהבה אותה כל כך, שהחליטה למכור את דירתה בפריז ולגור בישראל דרך קבע.
היא שכרה את שירותיו של מעצב הפנים גלי ג'נאח
בשלב שבו הסתיימה בניית קירות המעטפת של הדירה והממ"ד. כל היתר – 85 מטרים רבועים שמשני צידיהם מרפסות גדולות בשטח של 68 מטרים רבועים – היה עדיין כלוח חלק (ראו תוכניות בסוף הכתבה). הדיירת ביקשה ממנו לתכנן חלל נוח, שבו תוכל לארח את נכדותיה ושיתאים לאורח חייה המסורתי, לרהיטים שאספה במשך השנים וליצירות אמנות אהובות של אמנים ישראלים, שאותם היא מציגה בגלריה שלה.
ג'נאח תיכנן את פנים הדירה באופן מודולרי: חלל גדול לסלון, למטבח ולפינת האוכל, שמצדו האחד חדר שינה ומצדו האחר חדר אורחים עם פינת עבודה נוחה. חדר השינה מופרד מהסלון באמצעות שתי דלתות הזזה גדולות ברוחב של 160 ס"מ, וחדר האורחים מופרד מהסלון באמצעות מחיצות זכוכית. כך, כשהדיירת לבדה בדירה יוצרים הפתחים הגדולים רצף בין החללים, וכשהיא מארחת אפשר לסגור את החדרים, לפי הצורך.
הדירה רוצפה באריחי אבן בזלת בגודל 80 על 80 ס"מ ("מודי"), הקירות נצבעו בלבן שבור והחלונות הורכבו מאלומיניום אפור כהה. הגימור מוקפד: למשל, דלתות הפנים והפנלים הורכבו במישור הקיר. המרפסות מקיפות את הדירה וממלאות אותה באור ובנופה של ירושלים: למרפסת אחת יוצאים מהסלון ומחדר השינה של בעלת הבית, לשנייה יוצאים מהמטבח ומחדר האורחים והעבודה.
מבט מדלת הכניסה (צילום: שי אפשטיין)
משמאל לדלת הכניסה הוצב רהיט מברזל ועץ צבוע ("קסטיאל"), ומעליו נתלתה העבודה "יפו תל אביב", של הצלם דידיה בן לולו. מימין לדלת מתחיל המטבח, שחלקו נמוך, בגלל שיפוע גג הרעפים. בחלק הגבוה נבנה ארון גדול, עשוי MDF שנצבע בגוון הקיר. בתוכו מוסתרים תנור האפייה, המיקרוגל והמקרר, כשבמרכז הארון הושארה יחידה פתוחה, מחופה בפורניר עץ אלון. בחלק הנמוך של המטבח הורכב משטח העבודה שעשוי מנירוסטה, מתחתיו ארונות מעץ אלון ומעל הכיור חלון שמשקיף מזרחה, אל העיר העתיקה. לצד החלון ארון "קלאפה" עליון עם פס תאורה נסתר ("מטבחי סמגל"), שבינו לבין משטח העבודה מפריד חיפוי זכוכית בצבע הקיר ("נילסן").
מול המטבח הוצבו שולחן אוכל מפלטת ברזל בעובי של שני מילימטרים, מחוברת לשדרה מעץ אלון גושני, וסביבו כסאות מעץ אלון ("קסטיאל"). את השולחן מקשטים פמוטים של הפסל דניאל כפרי ומעל מתכופפת "ארקו", מנורת העמידה האייקונית הוותיקה של חברת "פלוס".
לצד פינת האוכל יציאה למרפסת (צילום: שי אפשטיין)
פינת הישיבה בסלון מורכבת מספה באורך שני מטרים בגוון פשתן ("קסטיאל"), שמעליה הציור "חמור ורוד" של פנחס ליטבינובסקי ומשני צידיה שולחנות צד עגולים תואמים משיש – עתיקות שהובאו מביתה הקודם של הדיירת (על אחד מהם הניחה את הפסל "יזכור", של ישראל רבינוביץ'). במקום שולחן קפה הוצב מול הספה שולחן צד נוסף ("הביטאט"), כדי להשאיר את החלל "מאוורר", אומר ג'נאח. שתי כורסאות עור שחורות ישנות משלימות את הסלון. לצד הספה, בקיר המשותף עם הממ"ד, נבנתה בנישה ספרייה, שמעליה עוברת צנרת מיזוג האוויר. מעל המדף העליון נתלו כמה ציורי שמן של שמואל חרובי, וגופי תאורה צמודי תקרה מאירים את החלל ("קמחי").
הטלוויזיה נשלפת מהארון בלחיצת כפתור (צילום: שי אפשטיין)
בין פינת הישיבה למטבח מפריד רהיט דו צדדי ("לייבל נגרות"), שנבנה סביב עמוד תומך ובתוכו נמצאות מערכות המדיה. הוא עשוי MDF צבוע באפור כהה, ש"עטוף" במסגרת בטון בצורת האות ח' ("סטודיו קראפט"). בתוך הרהיט מוסתר מנוע, שבלחיצת כפתור מעלה את מסך הטלוויזיה מתוך הארון למעלה.
עבודות אמנות ''ממסגרות'' את חדר השינה (צילום: שי אפשטיין)
כשפותחים את דלתות ההזזה של חדר השינה נגלית המיטה, שמעליה נתלה הציור "רבקה" של אבל פן, ומשמאל לה שתי עבודות קטנות של זאב רבן. מהחדר יש שתי דלתות: אחת לממ"ד, שמשמש כחדר ארונות, והשנייה לחדר הרחצה האישי של בעלת הבית: מקלחון מצופה פסיפס זכוכית ושירותים נפרדים מצד אחד של הדלת, ופינת איפור מעץ במבוק, אמבטיה וארון כיור מעץ צבוע בשחור מצדה השני. ריצוף הבזלת של הדירה ממשיך גם בחדרים הרטובים, רק שבהם טופל בהתזת חול נגד החלקה.
מחיצות זכוכית לבנה מפרידות בין הסלון לחדר האורחים (צילום: שי אפשטיין)
בצד השני של הדירה מוקם חדר האורחים, שבהמשכו חדר רחצה ושירות. הוא מופרד מהסלון במחיצות הזזה מזכוכית לבנה, בגריד ריבועים ("נילסן"). כשהן סגורות מתקבל חדר שינה עם חדר רחצה צמוד וארון בגדים. מול ספת האירוח עומדת מכתבה עתיקה ומעליה נתלו מדפי עץ מושחרים. בהמשך, לפני שירותי האורחים, הוצב כיור בטון ("סטודיו קראפט") על ארון מאלון מושחר, לנטילת ידיים.
מרפסות הדירה חופו בדק. במרפסת הקדמית, בקרבת המטבח, הוצבו שולחן אוכל ועמדת ברביקיו. מול חדר האורחים נמצאת פינת ישיבה קטנה. במרפסת האחורית יש פרגולה שמצלה על פינת ישיבה גדולה ("לינה רוזט"), ובצד שתי מיטות שיזוף.
>> קשתות ועמודי אבן בדירה בשכונת מחנה יהודה
>> ותמונות נדירות של וילה שרובר, שזוהרה הועם והיא המוצעת למכירה
