הרחבת וילה נוסח אוסטרליה: עצמאות לילדים, שקט להורים

כיצד בית קטן הופך לנוף? בית מגורים במלבורן, שאותו תיכנן האדריכל האוסטרלי הצעיר אנדרו מיינארד (Andrew Maynard), הפך מגרש שטוח וצר לזירה של תנועה שמשחקת בין פתיחות לסגירות, כשאחד משיאיה הוא מדרון דשא תלול הגולש לגינה. המדרון העניק לפרויקט את הכינוי "בית הגבעה" (Hill house), אך הגבעה היא רק רכיב אחד בתכנון העשיר של הבית.

כשמיינארד ניגש לתכנן בית, הוא חושב על מסלול השמש בשמיים ביחס למגרש. אחרי הכל, השמש יכולה להשפיע מאוד על החיים בבית, והקרינה שלה אינה אחידה בעונות השנה. במלבורן, עיר עם מזג אוויר משוגע במיוחד, שידוע בכינוי "ארבע עונות ביום אחד" וגם שירים נכתבו עליו, יש לכך משמעות כפולה ומכופלת.

מדובר במשפחה (הורים ושלושת ילדיהם) שהתגוררה בבית דו-קומתי עם חצר, השוכן במגרש צר. בעקבות התרחבות המשפחה ביקשו ההורים להרחיב גם את ביתם, ואחת הדרישות מהאדריכל הייתה ליצור מוקד משפחתי שמתאים כיום לילדים קטנים אך יתאים להם גם כשיתבגרו. המגרש הצר היה אתגר, שמיינארד השכיל להפוך ממגבלה ליתרון: במקום להרחיב את הבית לגובה או לאורך, ובכך לגזור על החצר האחורית (הצרה) להישאר בצל רוב ימות השנה, החליט האדריכל להקים מבנה קטן בצד השני של המגרש - ולהשאיר את הבית הישן לילדים בלבד.

על המגרש הצר נוצר מסדרון שמחבר בין בית הילדים לבית המשפחה (Courtesy Of MAYNARD ARCHITECTS)

המבנה החדש שאותו תיכנן האדריכל הוא בית-קומתיים. קומת הקרקע משרתת את המשפחה כולה - סלון, מטבח ופינת אוכל - ובקומה העליונה נמצאת יחידת ההורים. מסדרון צר, פתוח לחצר, מקשר בין שני הבתים ומתפקד גם כחומת המגרש כלפי הרחוב. אם מבחינה פיזית נותרה החצר מוארת ומאווררת, הרי שמבחינה שימושית היא השתדרגה מחצר אחורית לליבו של הבית. כדי לחזק את קומת המשפחה בבית החדש, שינה מיינארד גם את הכניסה. הכניסה המקורית בבית הישן, שהוסב ל"בית הילדים", הפכה לכניסה משנית; הכניסה הראשית הוזזה לבית החדש, בקצה הנגדי של המגרש, וכעת היא מובילה הישר אל מרכז הבית - שמכי את הסלון, המטבח והחצר שנמצאת בהמשך.

משטח הדשא הסינתטי מזמין לגלוש עליו (Courtesy Of MAYNARD ARCHITECTS)

מכיוון שלשתי הקומות במבנה החדש יש שימושים אחרים (למטה סלון ומטבח, למעלה חדר שינה להורים), קיבל כל אחד משני המפלסים צורה וחומר שונים. המרכיב הבולט הוא החזית הפונה לחצר: הקומה העליונה בולטת מעבר לקו החזית של הקומה התחתונה, כדי להצל עליה. בקומה העליונה, את מקומו של הקיר עם החלונות הטיפוסיים תופס פתח רחב לכל גובה ורוחב חזית חדר השינה. את הפתח מכסה שכבה המורכבת ממערכת תריסים, שמאפשרת לשלוט בחדירת האור לחדר.

ערב יורד על בית המשפחה במלבורן (צילום: Nic Granleese)

במפלס הקרקע יש דלת זכוכית רחבה במיוחד, שנעה על ציר הקבוע במרכזה ותופסת כמעט מחצית מרוחב חזית הקומה, והיא מקשרת בין הסלון לחצר. מחציתה השנייה של החזית כוללת שיפוע רחב, הגולש מהמפלס העליון אל החצר ויוצר זירה שכיף לשחק בה. את המדרון המלאכותי מחפה דשא סינתטי: כאן לא מתיימרים להפוך גינה קטנה לטבע עירוני, אלא שומרים על המלאכותיות של המרחב העירוני, מה גם שהדשא הסינתטי חוסך השקיה ותחזוקה יקרות.

סך השטחים בבית המחודש הוא 192 מטרים רבועים. שטח המגרש 410 מ"ר (חלק נכבד מהשטח הוא למעשה שביל רחב, שמקשר את הבית לרחוב).

מסדרון בבית החדש (Courtesy Of MAYNARD ARCHITECTS)

פתרונות מקוריים באמת

ב"בית הגבעה", כמו בבתים אחרים שתיכנן, מה שמייחד את עבודותיו של מיינארד הוא התייחסות מקורית לכל פרויקט. מול אדריכלים שמדקלמים ללקוחות הפוטנציאליים את גישתם לתכנון בית "כמו שתופרים חליפה", בעודם ממחזרים רעיונות שהופיעו בכל הבתים הקודמים שלהם ויופיעו גם בעתיד, תיק העבודות של מיינארד מלמד כי הוא בוחר בכל פרויקט חומרים שונים, וגם חלוקת המסות, הצורות והשימושים אינם מובנים מאליהם. המכנה המשותף הוא גישתו, המדגישה את ההתייחסות לכיווני השמש והבנה מעמיקה של צרכי המשתמשים - תפקידו העיקרי של כל אדריכל.

• לחשבון הטוויטר של האדריכל:
  

twitter.com/AndrewMaynard : @AndrewMaynard

• בית אחר שתיכנן מיינארד במלבורן, שגם הוא מחולק לשני חלקים - הישן והחדש - כאן.
  

עוד וילות יוצאות דופן:

• בית הטלסקופ ביפן
• בית קטן באדמה
• בית השבלול