בתאריך הסמלי 12.12.12, חונך מוזיאון הלובר שלוחה ראשונה אל מחוץ לפריז – בעיר הצרפתית לאנס.
המבנה, שתיכנן משרד האדריכלים היפני SANAA,
נחנך בשבוע שעבר בטקס חגיגי בנוכחותם של הנשיא פרנסואה הולנד ושרת התרבות אורלי פיליפטי. זו השלוחה הראשונה של המוזיאון מחוץ לעיר האורות (שלוחה נוספת, "לובר אבו דאבי" בתכנונו של ז'אן נובל, אמורה להיפתח ב-2014), והיא נועדה להפחית את עומס התיירים והמוצגים במוזיאון הפופולרי ביותר בעולם, שבין כתליו נדחסים יותר מ-8 מיליון מבקרים מדי שנה.
השאיפה היתה להקים מוזיאון עכשווי לאמנות יפה, שלא ינסה להעתיק או להתחרות בארמון הפריזאי עמוס העיטורים מן המאה ה-16, אלא יכיל חללי תצוגה רחבים לתערוכות מתחלפות של יצירות האמנות המופלאות, שמחוסר מקום נאלצו עד היום להצטופף במסדרונות הלובר או להעלות אבק במחסנים. החלופה הנינוחה למוזיאון הדחוס בלב הבירה אמורה למשוך כחצי מיליון מבקרים בשנה.
את החשיבות המיוחסת למעמד זה משקפות שתי תחרויות נפרדות שנערכו לקראתו: הראשונה, שהוכרעה כבר ב-2004, נועדה לבחור את העיר המארחת. שש ערים בחבל נור-פה דה קאלה בצפון צרפת התחרו על הזכות להיות "בילבאו" הבאה, אותה עיר נידחת שהקמת מוזיאון בשטחה תחולל בה מהפכה תדמיתית, תביא לפיתוח כלכלי ותכניס אליה תיירים. העיר התעשייתית לאנס, שעה וחצי מצפון לפריז, זכתה בתחרות על סמך הצעתה להקדיש למוזיאון קרקע פנויה בשטח של 200 דונם, במקום שבו פעל עד 1960 מכרה פחם, וכן בזכות מיקומה האטרקטיבי - בסמוך לתשתיות התחבורה המחברות בין פריז לשכנות של צרפת – בלגיה, הולנד ובריטניה.
התחרות השנייה (2006) נועדה לבחור את משרד האדריכלים. מבין 120 הצעות מרחבי העולם נבחרה הצעתו של הצמד היפני קאזויו סג'ימה וריו נישיזאווה, זוכי פרס פריצקר, שזהו הפרויקט הראשון שלהם בצרפת. המוזיאון תוכנן בשיתוף צמד האדריכלים האמריקאי סיליה אמרי וטים קולברט ואדריכלית הנוף הצרפתיה קתרין מוסבאך. על תכנון חללי התצוגה הופקד סטודיו אדריאן גארדר הצרפתי, שמתמחה בתכנון מוזיאלי.
חמש קופסאות עם השקה עדינה
בדומה למוזיאונים נוספים בתכנונם, כמו מוזיאון הזכוכית בעיר טולידו במדינת
אוהיו, או המוזיאון לאמנות המאה ה-21 בקנזאווה,
יפן, גם הפעם בחרו האדריכלים היפנים לתכנן מבנה נמוך שנפתח אל הסביבה המקיפה אותו. השטח העצום והמישורי איפשר לפרוש את אולמות התצוגה והשימושים הנוספים על פני קומה אחת בלבד, בנוסף לקומת המרתף, ולשכלל את הקונספט של הקופסאות המוכרות מהמוזיאון החדש לאמנות מודרנית בניו יורק בתכנונם
– חמש הקופסאות מפוזרות על פני המגרש כולו, נמתחות למלוא אורכן על הקרקע, כך שהן נוגעות אחת בשנייה רק בפינות ומשתלבות באתר בצורה עדינה.
הקופסאות, ששטחן הכולל 28 אלף מ"ר, לא מרובעות לגמרי. הצצה בתוכניות מגלה שלחזיתות עקמומיות קלה, אשר יחד עם חומרי הגמר – זכוכית ופאנלים של אלומיניום משופשף - נועדו ליצור משחקי השתקפויות, תמונה פנורמית מטושטשת של הנוף והיער הסמוך. דגש מיוחד ניתן לתכנון הנופי סביב ובינות הקופסאות. הכוונה היא לאפשר לתושבי העיר ליהנות מהפארק החדש, ולקשור את המוזיאון אל הסביבה הנופית וההיסטורית שלו. המגע של הקופסאות עם הקרקע החשופה, ועיצוב הפארק בצורת גומות חפורות ותלוליות, סוגרים מעגל עם עברה של לאנס, עיירת כורי פחם שסבלה מהידרדרות מאז סגירת המכרה.
הכניסה למוזיאון, שהקמתו עלתה כ-150 מיליון יורו, נעשית דרך הקובייה המרכזית השקופה, שמכילה חנות ספרים, קפיטריה וחדרי התכנסויות בגדלים שונים, כל אחד בתוך חלל אליפטי עשוי זכוכית מקומרת. מאולם הכניסה יש גישה אל אולמות התצוגה הראשיים דרך פינות הקובייה; הגדול באולמות – הגראנד גאלרי – אורכו 125 מטרים והוא מיועד בעבור תצוגת קבע של אוצרות המוזיאון, בעוד שבשני יוצגו תערוכות מתחלפות. שתי הקופסאות הקיצוניות כוללות אודיטוריום אטום בצד אחד ואולם תצוגה שקוף בצד השני, שיארח עבודות אמנות מחבל הארץ הצפוני. נוסף על חמש הקוביות, עוד שני מבנים קטנים בשטח המוזיאון יאכלסו את משרדי המוזיאון ומסעדה.
המוצגים עתידים להתחלף תדיר, כדי לעודד מבקרים לחזור למוזיאון שוב ושוב, ועל כן נדרשו אולמות התצוגה לאפשר גמישות מרבית ונייטרליות. היפנים שמרו על המראה המינימליסטי של החללים הגדולים והציפו אותם באור טבעי המסונן מהגג, כך שלא יזיק לתמונות היקרות. הקירות, שבהחלטה לא שגרתית מצופים אלומיניום - כמו החזיתות החיצוניות - משקפים בצורה מעומעמת את המוצגים.
סידור התצוגה שונה לחלוטין מזה שקיים באולמות של המוזיאון הראשי והוותיק. ההחלטה להעמיד את המוצגים בחתך רוחבי ולערבב סגנונות, תקופות ודיסציפלינות שונות, נועדה לבחון את היצירות בפרספקטיבה שונה מהמקובל, ולערוך ניסוי באוצרות בזמן אמת באולמות החדישים של לאנס. הקונספט החינוכי של פריצת הגבולות בא לידי ביטוי גם בהחלטה לפתוח לקהל הרחב את מחסני המוזיאון השוכנים בקומת המרתף, כך שיוכל להיחשף גם לנעשה "מאחורי הקלעים" של המוסד.
ימים יגידו אם אכן יש כאן נסיון נועז ואמיתי לערער על האופן שבו מבקרים נדרשים לשוטט במוזיאונים, או שמא הצרפתים הקימו ללובר מחסן חדש ומפואר, 200 ק"מ מחוץ לפריז.
