בספרו "רחוב יפו, ירושלים - ביוגרפיה של רחוב, סיפורה של עיר", מתאר דוד קרויאנקר את היפה והמכוער שבו: "מזה שנים משקף מצב הרחוב (שמתחיל בשער יפו ומסתיים בקרבת התחנה המרכזית. נ"ר) את היחלשות ירושלים וגם את התדרדרות מרכזה. ספק אם יש עוד עיר בירה בעולם שרחובה המרכזי דומה לרחוב יפו".

ואכן, המרחב סביב הבניין הזה, סמוך לתחנה המרכזית של הבירה, משול לג'ונגל עירוני: מבני אבן מסוגננים מהתקופה העות'מאנית לצד מבני משרדים עכשוויים לכאורה, עטויים חיפויי אבן קשיחים. הרכבת הקלה עוברת במרכז הרחוב, וממול, על המדרון התלול, מתהווים הבניינים המדורגים של שכונת "משכנות האומה". הכיכר הסמוכה, שאותה תיכננה עיריית ירושלים להפוך למרכז עירוני שוקק, הפכה לצומת סואן.

גם הבניין הזה והדירה שבתוכו הם שעטנז שמספר את סיפורה של העיר. זהו אחד מ"בתי עיסא מוסא", שנמצאים בקרן הרחובות מוריה, רוממה ויפו, ונבנו בידי המשפחה המוסלמית בשנות ה-30 של המאה הקודמת לצורכי השקעה, כשהבינו שהעיר מתפתחת מערבה. בתקופת המנדט התגוררו בהם בשכנות משפחות יהודיות, מוסלמיות ונוצריות, והבתים נחשבו לבתי פאר: חזיתותיהם מושקעות ומוקפדות, עוטות מרפסות שתלויות על קורות בטון מהודרות, והמעקות נעשו בידי מסגר אומן. במלחמת העצמאות ברחה משפחת עיסא מוסא מכפרה שליד השכונה, ומדינת ישראל הפקיעה את הבתים. את הדירה הקטנה שבחלק המעוגל של הבית, 40 מ''ר שטחה, רכשו באחרונה רוני טויזר ואליק ניאזוב, וגם הם, כמו בוני הבניין המקוריים, עשו זאת לצרכי השקעה. רק שבגלגולה העכשווי הדירה מושכרת לתושב חוץ.

ניאזוב מספר שמטרת הפרויקט היתה כלכלית: "התלבטנו מה לעשות בחלל. תחילה חשבנו לחלקו לשני חדרי אירוח קטנים, אבל אז עמית הציע רעיון מבריק". האדריכל עמית ביטון, שאת שירותיו שכרו השניים, הציע לעצב דירה אחת, שמתאפיינת בניגוד חד בין הישן לחדש ומשלבת בין הקירות ההיסטוריים המעוגלים פריטים עכשוויים. עבודת השיפוץ המסיבית וריהוט החלל מחדש עלו כ-400 אלף שקלים.

את פני הנכנסים מקדמת דלת פלדה מעוטרת מקורית, שחודשה ונצבעה טורקיז. הדירה הקטנה מתנשאת לגובה של 3.70 מטרים. ביטון שינה את מיקום הכניסה ויצר גלריה המיועדת לשינה. המקלחת מוקמה במישור שבין שני גרמי המדרגות המובילים לגלריה, כך שלמעשה יש בדירה שלושה מפלסים (ראו תוכנית למטה).

לחשיפת קירות האבן המקוריים וקילוף שכבות הרצפה נדרשה עבודת שימור עדינה (צילום: עמית ביטון)
לחשיפת קירות האבן המקוריים וקילוף שכבות הרצפה נדרשה עבודת שימור עדינה (צילום: עמית ביטון)

עובי קירות האבן החיצוניים, שהסתתרו תחת שכבת טיח עבה, מגיע ל-80 ס"מ. על הקרקע היו מונחות שלוש שכבות של אריחים ישנים. עבודת הקילוף וחשיפת קירות האבן היתה עדינה וממושכת. הרצפה חוזקה באמצעות רשתות פלדה וחופתה באריחים בהירים בגודל 90 על 60 ס"מ ("נגב"). פתחי החלונות והדלתות המקוריים נחשפו מחדש והמשקופים הישנים הוחלפו בפרופילים בלגיים מפלדה ("מסגרות קולאי").

המטבח הורכב משני חלקים – "אי" מלבני מוקף כסאות בר מאיקאה, וארונות מ-MDF שנצבע בתנור (נגרות: אפרים זאדה). מכשירי המיקרוגל והתנור מוקמו בנישה קיימת בתוך קיר האבן. פינת הישיבה רוהטה ברהיטי גן משוק הפשפשים ביפו. ניאזוב התלבט ארוכות לגבי צבע הספות שבסלון, ובסוף בחר באדום: "כל מי שנכנס פנימה אומר 'וואו'".

עבודת הגבס דומיננטית מאוד, ומכניסה הרבה לבן לחלל. גם המדרגות עשויות פח שנצבע לבן, וחדר הרחצה גם הוא על טהרת הלבן. גלריית השינה משתרעת על פני 12 מ"ר, נמצאת בגובה 2.10 מעל המטבח, וגובהה 1.70 מטרים. היא תלויה בעזרת קורות אלכסוניות ומוקפת בפרופיל פלדה (INP). לאורך הקורה מותקנת תאורת לד. רצפת הגלריה חופתה פרקט למינציה לבן ("נגב"), במרכזה מיטה גדולה ומדף שתוכנן במקביל לקו המתעגל שמגדיר את הגלריה.

>> את הדירה הזו, כמו רבות אחרות, תוכלו לראות בסוף השבוע הקרוב במסגרת אירועי ''בתים מבפנים'' בירושלים. לפרטים נוספים ולכל הסיורים המוצעים לחצו כאן

עוד בתים שאפשר לראות בסוף השבוע:

>> דירתה המשופצת של משפחה צעירה ברחביה

>> בית זיבנברג הוא מסע במנהרת הזמן - אלפיים שנה אחורה

דלת הכניסה המקורית נצבעה טורקיז (צילום: עמית ביטון)
דלת הכניסה המקורית נצבעה טורקיז (צילום: עמית ביטון)