בין קירות דירת הנופש של האדריכל מרדכי בן חורין מתחבא סיפורו המתגלגל של הרובע היהודי בירושלים במשך אלפיים שנה, על אף שהבית עצמו "רק" בן 500 שנה. ב-1980, כשנרכשה הדירה (70 מ"ר) על ידי דייריה הנוכחיים – מוטי ואשתו אביבה, שמתגוררים בסביון ונמצאים כאן בסופי שבוע - הביקוש למגורים ברובע היהודי היה דל והמחירים היו בהתאם. "לא קנינו אותה במטרה להרוויח אלא כדירת חדר לבתנו, שעמדה ללמוד רפואה באוניברסיטה העברית", מספר בן חורין. את הרכישה ההיא הוא מגדיר "מזל".

דרך סמטה ציורית נכנסים למעבר דחוק, המתפתל באופן שרק בעיר העתיקה יש לו הגיון. בקצה המעבר נפלטים לחצר פנימית, שאליה מקושרים כמה בתי מגורים המקיפים את החצר כחומה גבוהה. אל דירתה של משפחת בן חורין מטפסים במדרגות חיצוניות המובילות לחצר פנימית נוספת, אלא שזו נמצאת במפלס עליון. הדירה מורכבת בסך הכל מחדר אחד, לא גדול. לשאר החלקים בדירה קשה לקרוא חדרים, אך ארגונם ועיצובם הופכים אותם למקומות העונים באופן מלא על ייעודם.

>> ערוץ האדריכלות מציג: בתים מרהיבים בירושלים

המרכיב הבולט בדירה, שכמעט ואין בה חלונות, הוא הזרימה בין חלקיה המשתלבת עם סמטאות העיר העתיקה. גם העיצוב, שאותו יצרו בני הזוג במשך השנים, מחזק את הקשר של הדירה לאווירה הערבית שעוטפת את הבית. פרטי העיצוב הממלאים את החלל מייצגים אוסף מכובד של טקסטיל, פרטי ריהוט ואביזרים מחיי היום יום שאותם איתרו אביבה ומוטי בשווקי הסביבה.

המפגש בין מזרח למערב בא לידי ביטוי נוסף בשילוב של יצירות אמנות של ציירים ופסלים ישראלים, וכן של תצלומי המבנים המודרניים שתיכנן בן חורין במשך חמישים שנות עבודתו כאדריכל. בין תצלומי המבנים ניתן למצוא תצלום ענק בשחור ולבן של חזיתו המפותלת של "בית אסיה" בתל אביב, מגדל המגורים מעל דיזנגוף סנטר, טרמינל הנוסעים בנתב"ג, בית ספיר בכפר-סבא, מקוה בסביון וכמה בתים פרטיים. התצלומים מאורגנים כקולאז' באחת הגומחות בקיר, כשלמרגלותיהם שטיח בגווני אדום עזים ומעליהם תלויה עששית נחושת קטנה.

מעל לחדר מתנוססת כיפת אבן גדולה בקוטר של כמעט 6 מטרים, שבמרכזה פתח זעיר שמחדיר מעט אור יום. בימים עברו, קודם לשימוש בקורות עץ ובבטון, טכנולוגית בניית הכיפות הייתה נפוצה, ולדברי בן חורין זו אחת משתי הכיפות העתיקות הגדולות ברובע.

אווירה ביתית נעימה שוררת בחדר. על הרצפה פרושים בשכבות עבות שטיחים צבעוניים, והריהוט גם הוא מכוסה באריגים כבדים שצבעיהם עזים, בין ציורים ופסלים, עבודות קרמיקה, מגוון אביזרים ושטיחי קיר שגודשים את החדר. הספות הן למעשה מיטות ברזל מתקפלות שעליהן הונחו מזרונים המכוסים באריגים עבים. במרכז החדר, מתחת לכיפה, שולחן עם רגלי עץ הנושא מגש נחושת מעוטר בשלל ריקועים.

המטבח נמצא בחדר שהוקם בשנות ה-70 כתוספת לדירה. אל השירותים ופינת השינה מוביל פתח צר במיוחד. כשבן חורין רכש את הדירה, הוא לא הצליח לתחוב אפילו מיטה זוגית. לאחר שבחן את תוכניות המבנה, שאותן קיבל מ"החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי", חצב באחד הקירות העבים מעין חדר נוסף, שהספיק בדיוק למיטה זוגית ולמכשיר טלוויזיה.

מציצים לבית של משה ספדיה

אל הגג עולים מהחצר הפנימית, במדרגות שאותן הוסיף בן חורין. משם נשקף למרחקים נוף מרהיב של מדבר יהודה והרי מואב, ובמבט קרוב העיניים כמעט נוגעות ברחבת הכותל המערבי, כשמאחוריה פרושים הר הבית עם כיפת הזהב, מסגד אל-אקצה, כנסיית הקבר, הרובע המוסלמי, מוזיאון רוקפלר, הר הצופים, האוניברסיטה המורמונית, האוניברסיטה העברית, בית חולים הדסה והר הזיתים המכוסה כולו במצבות קברים יהודים. אם משפילים מעט את המבט למרגלות הגג, אפשר להציץ לסלון ביתו הסמוך של האדריכל משה ספדיה, שתיכנן כאן את אחד הבתים המרשימים בארץ. חלון הזכוכית הענק בביתו של ספדיה, שמגיע לכאן אחת לכמה חודשים, חושף חלל דו-מפלסי עם רהיטים מוסתרים בסדינים לבנים.

בן חורין, שאוהב לשבת ולצפות בנוף, בנה לו ולאשתו ספסל אבן המשתלב בבסיס הכיפה. על הספסל הם נהנים לשבת ולהשקיף על התנועה הבלתי פוסקת של מבקרים ומתפללים בשניים מהאתרים החשובים בעולם. גם כשהוא עולה לכאן איתנו, ניכר שהוא לא מצליח להעתיק את מבטו מהנוף המרהיב. לפתע הוא חוזר ונעמד ופותח בשרשרת סיפורים היסטוריים, שהמשותף לכולם הוא הבית שעל גגו אנו עומדים.

70 לספירה | עמדת הפיקוד של טיטוס

בספרו של יוסף בן-מתתיהו "מלחמות היהודים" מתואר הדיאלוג שהתקיים בין טיטוס, מנהיג הכוחות הרומיים, לבין המורדים היהודים שהוא בא להביס. לפי בן-מתתיהו, טיטוס לא רצה להחריב את בית המקדש השני, אלא לשמור עליו ולהפכו למקדש לעבודת אלילים. אחרוני המורדים היהודים התבצרו ברחבת בית המקדש וקיימו משם את המשא ומתן עם טיטוס, שעמד בנקודה גבוהה בעיר העליונה (היום הרובע היהודי). טיטוס ביקש מהמורדים להניח את נשקם, ובתמורה יאפשר להם להימלט דרך נחל קדרון הסמוך אל מדבר יהודה.

לפתע, בניגוד לפקודות, זרק אחד מחיילי הלגיון הרומי לפיד בוער אל המקדש שהחל לבעור. היהודים ראו את הבית בוער, נטשו את המשא ומתן וחזרו להילחם. טיטוס לא נכנע להם, עד שכוחותיו הרגו את 20 אלף המורדים ודמם ניגר למרגלות הכותל המערבי. מעיון בכתובים, בן חורין סבור שהמקום שבו עמד טיטוס לא היה מרוחק יותר מ-20 מטרים מביתו. מגג הבית ניתן לראות בבירור את רחבת הר הבית, המרוחקת לא יותר מ-120 מטרים, ואת נחל קדרון.

1517 | מקום מגוריהם של מגורשי ספרד

לאחר שגורשה מספרד משפחת פרנס, כמו שאר היהודים, בחרו בניה להתיישב בירושלים. את ביתה קבעו במקום זה. במאה ה-18 היא הפכה לאחת המשפחות החזקות בקהילה הספרדית בעיר, ועמדה בראש החברה קדישא הספרדית. המשפחה התגוררה כאן ברציפות עד 1938. בפרעות שהתרחשו באותה שנה פרצו השכנים הערבים לחצר, רצחו את אם המשפחה, אנסו את הבת הצעירה והשתלטו על המקום, עד לשחרורו במלחמת ששת הימים.

1968 | בית המחבלת שרצתה לפוצץ את קולנוע ציון

בין אחרוני הדיירים הערבים בדירה הייתה פאטמה ברנאוי, שנחשבת למחבלת הפלסטינית הראשונה. פעילת ארגון פתח התפרסמה כשבערבו של יום בשנת 1968, הניחה פצצה בקולנוע "ציון" במרכז העיר המערבית. הפצצה נתגלתה מבעוד מועד ונוטרלה, וברנאוי נתפסה וישבה במאסר עד לשחרורה ב-1977. בממשלת ערפאת הראשונה ב-1994, היא מונתה למפקדת כוחות הנשים במשטרת הרשות הפלסטינית. כיום היא מתגוררת בעזה. לדברי בן חורין, הדירה עדיין נחשבת כאתר מורשת בעיני פלסטינים רבים.

1980 ועד היום | נשיאים, מרגל וג'רי סיינפלד

עם תחילת עבודות השיקום של הרובע היהודי בסוף שנות ה-60, אחרי מלחמת ששת הימים, פונו הערבים שפלשו לבתים ברובע. הבית שופץ והותאם למגורים מודרניים, ומשפחות יהודיות חזרו לאכלס את החצר. ב-1980 רכש בן חורין את הדירה ועיצב אותה במשותף עם אשתו, אביבה, והדירה הצנועה אירחה נשיאי מדינות, שגרירים, אנשי אקדמיה ודיפלומטים. כך, למשל, ב-1984 התארח כאן לוקאס מנגופה, נשיא בוטסואנה, שהגיע יחד עם שבתאי קלמנוביץ', בשעתו איש עסקים שעדיין לא נחשף כמרגל (שלפני כשנתיים נרצח באופן מסתורי). מהמפגש כאן נולד מרכז התרבות הראשון מסוגו שהוקם בבוטסואנה, בתכנונו של בן חורין.

ב-2007 הגיע הבדרן האמריקאי ג'רי סיינפלד לביקור בישראל, ועמו פמליה של ראשי אולפנים ומפיקים בהוליווד. בבית הנשיא ובבית ראש הממשלה ביקשו להזמין את החבורה לארוחת צהריים מפוארת, אך סיינפלד ביקש להתארח בדירה של משפחה ישראלית. אז איתרו את בן חורין, ששמח לפתוח שולחן לכל האורחים על הגג. "אני כבר לא זוכר כמה ומי התארחו כאן", צוחק בן חורין כשהוא מנסה לשווא להיזכר בשמות נוספים של מבקרים מוכרים בביתו, "הטעות שלנו היא שלא הכנו ספר אורחים".

הר הבית בעינינו. על גג הדירה (צילום: טל נסים)
הר הבית בעינינו. על גג הדירה (צילום: טל נסים)