האדריכל, הצייר והמורה אליעזר פרנקל, שעמד בראש בית הספר לאדריכלות "הסדנא" והשתתף בתכנון העיר העתיקה ביפו, הרובע היהודי בירושלים העתיקה וחידוש בית הסראייה בצפת, הלך לעולמו. פרנקל מת ביום ראשון שעבר, בן 82 היה במותו.
הוא נולד בפריז ב-1929, בנו של הצייר יצחק פרנקל(פרנל). לאחר שגדל בתל אביב שירת במלחמת השחרור כלוחם וככתב צבאי. פרנקל היה "איש העולם הגדול", מאז שקיבל את הכשרתו כאדריכל בבית הספר פראט בניו יורק. בעבודת הגמר שלו, שאותה הגיש ב-1958, הוא הציע לפתח את הכפר עין הוד שבמורדות הכרמל. ההצעה הזו ביקשה לאזן בין מזרח למערב ובין מסורת למודרניות – עיקרון שהמשיך להעסיק את פרנקל גם בפרויקטים החשובים שבהם השתתף עם שובו לישראל, כעבור שנתיים.
שנה לאחר שובו לישראל הוא השתתף בקבוצה של אדריכלים צעירים, שהציגה הצעה לחידוש יפו העתיקה - עד אז עיי חורבות ומוקד של זנות ופשע. הצוות שהתגבש בסופו של הדבר הורכב מהאדריכלים סעדיה מנדל, יעקב ואורה יער, ופרנקל. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות האדריכלות הישראלית, שבה בוצע חידוש לסביבה עירונית ערבית עם פרשנות ישראלית חדשה שהתבססה על שילוב של חומרים, טכנולוגיות וייעודים, בדומה לדרך שאותה ניסח פרנקל בלימודיו בניו יורק.
עם שחרור הרובע היהודי בירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים, הוזמן הצוות להכין תוכנית-אב לחידוש הרובע. פרנקל תיכנן שם עשרות יחידות מגורים, חלקן ייחודיות ובולטות באיכותן, ועוד שני מבנים בולטים בחשיבותם: תחילה הוא תיכנן את משכנו של שר החינוך יגאל אלון, שלו גם עיצב את פנים הבית. לאחר מכן הגיע הפרויקט הגדול ביותר בחייו המקצועיים: בניין ישיבת הכותל – המבנה הגדול ביותר ברובע היהודי, ומהגדולים בעיר העתיקה בכלל.
הבניין, שנבנה במורד הגבעה שעליה נמצא הרובע היהודי, צופה על רחבת הכותל המערבי והר הבית. הוא כולל, לבד מבית מדרש, ספרייה, חדרי כיתות ומינהלה, גם אולמות אוכל ומטבח, עשרות יחידות דיור לרווקים ולמשפחות, מוזיאון ארכיאולוגי בתחתיתו ומרפסת תצפית על הגג. הפרויקט, שהיה מורכב בשל גודלו ומיקומו בלב סביבה רגישה ביותר, נבנה במשך כמעט 25 שנה. למרות גודלו הרב, הצליח פרנקל לשלב את הבניין במרקם הצפוף מבלי לבלוט יתר על המידה.
האדריכל פרופ' סעדיה מנדל, שהיה שותף לשיקום יפו העתיקה והרובע היהודי, מציין כי פרנקל היה שייך לזן נדיר של אדריכלים שאינם הולכים בתלם: "העבודה איתו היתה חוויה מקצועית ותרבותית נדירה עבורי, מפאת ייחודם של הפרויקטים ובעיקר מטיבו של הצוות שאליעזר היה בו שותף מאוד דומיננטי. שיחות לתוך הלילה ולא מעט ויכוחים אידאולוגיים היו לחם חוקנו. אפילו אם היו קשים היו תמיד מרחיבים את הדעת. עבורי הוא ייזכר תמיד כאינטלקטואל פורץ דרך ושותף ליצירה מקורית".
לקראת השלמתה של ישיבת הכותל ב-1981, פתח פרנקל את "הסדנא לעיצוב ואדריכלות" – בית ספר לאדריכלות בתל אביב, שבו לימדו כמה מהאדריכלים הבולטים בישראל: ישראל גודוביץ', סלו הרשמן, ארד שרון, שולמית נדלר, רם כרמי, חיים דותן, צבי הקר, שמואל מסטצ'קין ונילי פורטוגלי. בשיאה של הסדנא, היא מנתה כמעט 300 תלמידים.
האדריכל עמרי איתן, שסיים את לימודיו ב-AA בלונדון והוזמן ללמד בסדנא בין השנים 1983-1993, מספר שהיא שיקפה את אישיותו רבת הפנים של מייסדה. "פרנקל רצה ליצור מוסד רב-תחומי שכלל לבד מאדריכלות גם פיסול, מוסיקה ואפילו מחול", נזכר איתן. "הוא אסף מורים מאוד מעניינים, והגיעו גם פסלים כמו ציונה שמשי ויגאל תומרקין, או הקומפוזיטור עמי מעייני והצייר ראובן ברמן".
איתן מציין, כי אישיותו של המייסד גם הביאה בסופו של דבר לחוסר הצלחתו של המוסד לקבל את אישור המועצה להשכלה גבוהה. "פרנקל עיצב בית ספר מאוד פתוח, אך מצד שני נהג כשליט יחיד", הוא נזכר. "הוא לא היה מוכן לקבל את דרישות המועצה להשכלה גבוהה, כמו הפעלת ספרייה אקדמית או קביעת תכנים קבועים בתוכנית הלימודים. המצב הידרדר ועם פתיחת בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב לא היה לו כבר סיכוי, והסדנא נסגרה". לדעתו של עמרי איתן, הסגירה גרמה סבל לפרנקל, שנתקל בחסמים רבים שהקשו על מימוש רעיונותיו. כשהוכרז כיקיר עמותת האדריכלים, סירב לקבל את התואר.
מאז סגירת הסדנה ב-2003, הקדיש את זמנו לכתיבה ועריכה, שבהן החל כבר בעשור הקודם. בין הספרים שכתב וערך (חלקם בשיתוף יצחק אלחדיף) ניתן למנות את "השפה החזותית", "תיאוריות באדריכלות", תרגום תוכניתו של פטריק גדס לתל אביב ותרגום ספרו של לואיס ממפורד "העיר בהיסטוריה". בערוב ימיו פירסם פרנקל ביוגרפיה שעל חיבורה עבד כחמש שנים, ובה תיאר בפירוט – תוך חשבון נפש כן - את חייו המקצועיים. מפעלו הספרותי החשוב ביותר הוא "כרונולוגיה של תולדות האמנות", שאותה פירסם לראשונה ב-1992 והמשיך לעדכן ולשפר עד סמוך למותו. היא כוללת בין השאר ביוגרפיות קצרות של אדריכלים ישראלים שהיו פעילים במאה ה-20, וללא מפעלו היה זכרם נמחק מדפי ההיסטוריה.
פרנקל הותיר שתי בנות ששתיהן ממשיכות בדרכו ומתמקדות בתחומי העיצוב והאמנות. מירי פרנקל-עשת, בתו, מספרת כי אביה היה אדם דעתן ודומיננטי, שהשפיע מאוד על הסובבים אותו. "רבות מהשיחות איתו היו מונולוגים שבהם פרס את משנתו. היו לו אמירות מוחלטות", היא מציינת, "למשל שאדם צריך שתהיה לו מטרה ברורה בחיים, שצריך לחיות עם כוונה ולא לבזבז זמן".
