זמזום חזק הוא הדבר הראשון שמבחינים בו כשנכנסים לחלל הגלריה. אחר כך נחשף מקור הזמזום: ארבעה הליקופטרים קטנים עפים באוויר. כל אחד מהם אוסף, בתורו, לבנה מתוך שולחן עבודה ומניח אותה באופן מדויק במקום היעד. בשבוע השני של התערוכה, שהוצגה בעיר אורליאן שבצרפת, המסוקים הספיקו להעמיד מבנה לבנים מרשים ברוחב 3.5 מטרים ובגובה מטר. עד שתסתיים התערוכה, ב-19 בפברואר, יגיע המבנה לגובה שישה מטרים. וככה זה נראה באמת:

ההליקופטרים האלה תוכנתו להרים, להטיס ולערום 1,500 לבנים עשויות ספוג פלסטי, והמפקח שלהם הוא מחשב הנושא את השם הראוי לתפקידו - "מנהל העבודה" (Foreman). מי שאחראי לניסוי הרובוטי הזה הם צמד הארכיטקטים השווייצים פביו גרמזיו ומתיאס קוהלר, ממשרד הארכיטקטים Gramazio & Kohler, והארכיטקט האיטלקי רפאלו ד'אנדראה.

השלושה חוקרים ומלמדים במחלקה לארכיטקטורה ובנייה דיגיטלית במכון הטכנולוגי של ציריך, ה-ETH. הם החלו לעבוד על הפרויקט לפני שנה, כחלק מחיפוש משותף אחר מיצוי הפוטנציאל הארכיטקטוני של ההיצע הדיגיטלי. הפעם המציאו השלושה ז'אנר חדש של ארכיטקטורה נתמכת תעופה, או כפי שהם מכנים זאת: "ארכיטקטורה מורכבת בתעופה" (Flight Assembled Architecture).

זה פרויקט התעופה הראשון שלהם, אבל לא הפרויקט הארכיטקטוני-רובוטי הראשון. קדם לו הרובוט רוב, שנע על מסילה והכיל זרוע מנופית גדולה שבעזרתה הרכיב מבנים. אחד מהם היה קיר גלי בתוך גלריה בניו יורק, והשני היה קיר לבנים ספירלי בביאנלה בוונציה ב-2008 (שזיכה אותם בפרס הביאנלה).

אבל היה חיסרון אצל רוב: הוא לא היה מסוגל לבנות לגובה רב, משום שהיה מחובר למסילה ולקרקע. בתעופתם פותרים ההליקופטרים את הבעיה הזו, אבל באופן מצער גם להם יש חיסרון: הם לא יכולים לשאת משקל רב, ולכן הלבנים קלות ואווריריות. סביר להניח שעל הבעיה הזו יענה הפרויקט הבא של השלישייה הדיגיטלית.

לא רק חיסולים ממוקדים (צילום: Lupashin Sergei )
לא רק חיסולים ממוקדים (צילום: Lupashin Sergei )

הרצוג, דה מרון ואיי וויי וויי יבנו את ביתן סרפנטיין 2012, לונדון

האמן הסיני ומתנגד המשטר הנודע, איי ווי ווי, וצמד הארכיטקטים השווייציים הנודעים גם הם, ז'אק הרצוג ופייר דה מרון, יתכננו השנה את ביתן הקיץ של גלריית סרפנטיין בלונדון. מאז שנת 2000 נבחר בכל שנה ארכיטקט (או ארכיטקטית) לתכנן את הביתן, המוקם בגני קנסינגטון בין יוני לאוגוסט, והבחירה היא סמל יוקרה עולמי. בשנה שעברה היה זה ארכיטקט שוויצרי אחר, פטר צומטור, ולפניו זכו לכבוד גם ז'אן נובל, סטודיו Sanna היפני, פרנק גרי, זאהה חדיד ואחרים. השנה ייחשף הביתן בפני הרבה יותר נוכחים, בזכות האולימפיאדה שתתקיים בלונדון בקיץ.

התקנון קובע כי רק ארכיטקטים שטרם תיכננו מבנה כלשהו בלונדון רשאים להיבחר למשימה. כלל זה כמובן אינו תקף לגבי הצמד השווייצי, שעומד מאחורי מוזיאון "טייט מודרן" (שבו הציג וויי וויי את עבודתו המפורסמת ביותר, "גרעיני חמנייה"). את המכשול המינהלתי הזה עקפו מקבלי ההחלטות של הסרפנטין בפשטות, כאשר הגדירו את השלישייה כצוות - והצוות הרי לא הציג שום דבר בלונדון. בסין הם דווקא כן שיתפו פעולה באחד הפרויקטים הידועים של השנים האחרונות - האצטדיון האולימפי הידוע בכינויו "קן לציפור", ששימש את המשחקים האולימפיים בבייג'ין ב-2008.

השנה, בפעם הראשונה בתולדותיו, ייבנה הביתן מתחת לקרקע. זאת "מתוך גישה ארכיאולוגית", כפי שהצהירו מתכנניו. המבנה ייתמך על ידי 12 עמודים, שמייצגים את 12 הביתנים שנבנו עד היום, ו"יחשוף את ההיסטוריה החבויה של המקום". הרעיון עלה בראשם של השלושה כשסיירו באתר וגילו כי מתחת לקרקע נמצאות שאריות המציאות של הביתנים הקודמים - כבלים של רשתות תקשורת וחשמל, ויסודות של המבנים הקודמים - והחליטו לחשוף זאת.

הביתן הקודם, בתכנונו של פטר צומטור (צילום: פטר צומטור)
הביתן הקודם, בתכנונו של פטר צומטור (צילום: פטר צומטור)

מכל שארית של ביתן יישאר אלמנט אחד שיוצג בפרויקט, ואליהם יתוסף אלמנט חדש שייצג את הביתן הנוכחי. באר מים תאגור את מי הגשמים שירדו שם, במטרה להציג עוד היבט נסתר של גני קנסינגטון - המים התת קרקעיים שאצורים שם. הגג, בגובה מטר וחצי בלבד מעל פני האדמה, יזכיר מחסה של אתר ארכיאולוגי. גם עליו ייאגרו מי גשמים והם ישקפו את העיר, ובאירועים מיוחדים יהיה אפשר לשאוב את המים מהגג אל הבאר, כדי שהוא ישמש כבמה להופעות. אגב, במקביל לביתן, תוצג בגלריית סרפנטיין הסמוכה תערוכה של יוקו אונו.