אחת המרצות במכללת ויצ''ו חיפה, שם אני לומד ארכיטקטורה, הזכירה באחד השיעורים - כבדרך אגב - בית יתומים באנגולה. הוא נמצא בעיירה הקטנה וואמבו, והקרן arte e cultura הפועלת לקידום חברתי באנגולה מסייעת לו. הרמתי את הכפפה ויצרתי קשר עם משרדי הקרן בארץ, במטרה לשחק עם הילדים וללמד אותם אנגלית. אך רציתי להשאיר חותם משמעותי יותר, וגם כזה שקשור ללימודיי, ולכן הצעתי להקים בבית היתומים גן ירק שיהיה גם גן משחקים. הפרויקט התגלגל לו במשך כשנה וחצי, עד לתצורתו הסופית.

הרעיון היה להפוך את בית היתומים לאוטונומי יותר, באמצעות גידול כל התצרוכת העצמית למאכל - ירקות ופירות - בגן עצמו. אך מעבר לכך רציתי לעצב סביבה שתעניק לילדים מקום למשחק ולדמיון, בשונה מהמציאות העגומה של בית יתומים. קונסטרוקציית העץ יוצרת הצללה ומשמשת כפלטפורמה לגידול צמחים ומשחקי טיפוס לילדים.

התקציב פשוט לא הספיק

תכנון במדינה כמו אנגולה מציב אתגרים רבים לאורך הדרך: פערי תרבות, זמינות חומרים (זאת מדינה, שלמעט בירה מקומית שנקראת ''קוקה' היא' אינה יצרנית), ופערי שפה שלעתים יצרו אצלי תחושה שאנחנו בונים את מגדל בבל. התקציב, בסך 10,000 דולר, התגלה כתקציב זניח. אנגולה היא מדינה יקרה מאוד, שכמעט כל המוצרים שנמכרים בה מיובאים, ולכן מחיריהם מזנקים בקצב מטורף. זו הייתה בעיה משמעותית בפרויקט, שאותו תיכננתי בארץ: בסוף פשוט נגמר הכסף. דברים רבים שעבורנו נראים טריוויאליים אינם כאלה באנגולה, החל מכלי עבודה בסיסיים ועד אספקת חשמל לא סדירה - מה שהתברר כגורם משמעותי שהיה צריך להילקח בחשבון. לוח הזמנים היה קריטי, משום שבשלב מסוים היה עליי לחזור ולהתחיל את שנת הלימודים השלישית במכללה.

השתדלתי לשתף ככל האפשר את ילדי בית היתומים בפרויקט וליצור אצלם תחושת הישגיות. ביצענו ביחד עבודות פסיפס עם הילדים הקטנים יותר, ובעזרת המנואים (כינויים של הילדים הבוגרים בבית היתומים) את שאר עבודת ההקמה. מיחזור אקולוגי היה חלק משמעותי, שהתאפיין ביצירת קומפוסט משיירי המטבח של בית היתומים ועד מיחזור של פסולת בניין. שיירי ברזל מצולע שנמצאו שימשו לזיון היסודות; צינורות אינסטלציה, שברי קרמיקה וארגזי קוקה-קולה מפלסטיק שולבו באזורים שונים. כך, למשל, עיצבתי ספסל מארגזי קוקה קולה הזרוקים בהמוניהם בשילוב של עץ מקומי.

הגן גם מנסה להתמודד עם מגיפת המלריה הרווחת באנגולה. שתילת צמחים בעלי ניחוח ארומטי עשויה לדחות את היתושים, ועל כן נשתלו בגן צמחי גרניום ולוונדר. עד כמה זה יעיל? איני יודע, אך זהו ניסיון. מכל מקום, התגובות של התושבים היו מרגשות. אנשים תמיד הציצו מעבר לגדר והביעו התעניינות, ואם המנזר אמרה לי שהפרויקט הפך לשיחת היום בעיירה.

בנימה אישית, כסטודנט שמתנסה בפעם הראשונה בפרויקט שאינו נשאר בגדר שרטוט על נייר או הדמיית מחשב, אחת החוויות המעניינות הייתה החיפוש אחר חומרי הגלם המקומיים: עץ, אבן ובטון. לדוגמה, משפחה שלמה שכל פרנסתה תלויה בפירוק גושי גרניט, וילדים שכל עיסוקם הוא פירוקם של בולדרים ענקיים לחצץ כאגרגט לבטון. כל חומר גלם לקח אותי למחוזות הזויים, שאיפשרו לי להבין מעט טוב יותר את מציאות החיים במדינה למודת קרבות וכה מורכבת.

הפרויקט: גן אקולוגי VIA CON DIOS

תכנון וביצוע: ליאור בן שטרית