לגנים ולפארקים של פריז יצאו מוניטין עולמיים. גני הטיולרי, הלוקסמבורג והיערות בשני קצוות העיר הם פינות של מרגוע טבעי וירוק, המטופחות בדקדקנות שאין שנייה לה. מעוררי השראה, משרי רוגע - זהו טבעו של הגן העירוני. אי של ירוק בטבורו של הכרך המתועש והמזוהם. אך האם יכול להתקיים שילוב בין השניים?
סיפור שהיה כך היה: אי שם ב-1969, הופסקה פעילותה של מסילת הברזל הישנה שהובילה נוסעים בין הבסטיליה לפרבר המזרחי ונסן-סן-מור. כעבור 15 שנים, הוסבו רציפיה של התחנה הסופית של הקו, המורמים כדי 6.5 מטרים מעל פני הקרקע, למה שאנו מכירים היום כאופרה של הבסטיליה. זמן מה לאחר מכן הושק פרויקט התיישבות מחודשת, שבמסגרתו עודדה העירייה בנייה ורכישה של דירות מגורים באזור המסילה הישנה, שהיו בעיקרם נטושים מאדם.
ב-1988 החל מיזם "הטיילת הנטועה", La promenade plantée, ביוזמתם של אדריכל הגננות ז'ק ורז'לי והארכיטקט פיליפ מתיו. תחת קשתות הענק, המרימות את המסילה לגובהה הנוכחי, נבנו כ-50 בתי מלאכה ובתי אומן, בתי ממכר לרהיטים עתיקים, מסעדות, בוטיקים לעיצוב וכדומה. הטיילת נחנכה ב-1993, ומאז ועד היום הושקו לאורכה שני גנים ציבוריים ומתחם אמנים ובעלי-מלאכה. זו בעצם גינה צרה וארוכה, מוגבהת מעיר ואדם, שאינה נגלית לעין במבט ראשון או שני. אורכה 4.7 קילומטרים, מסלולה חוצה את הרובע ה-12 של עיר האורות ממערב למזרח ומגיע עד כביש הטבעת, הפריפריק.
- ואיך עשו זאת במנהטן? על ההצלחה האדריכלית של ה-High Line
חלקת אלוהים טרופית
כנראה שהפריזאים עשו את זה טוב ונכון, גם כאן. הטיילת הנטועה היא אי של שפיות ירוקה בלב רובע מגורים שגרתי, והגן המוארך הוא בדיוק התוספת המתאימה לו. מעבר לגינון המתוקתק, הפסאדה עצמה היא שמצדיקה את ההתרגשות וכובשת את הלב. הנוף משתנה לאורך המסלול ואינו משעמם לרגע: תחילתו המוגבהת נותנת תחושה של פסיעה במסדרון מלבלב ושמימי. בהמשך הטיילת יורדת אל גובה פני השטח, מזרקות במרכזה, מסבה עצמה לרגע לפסאז' מסחרי צנוע, אך לא ניעורה משלוותה. עוד הלאה בדרך מזרחה המסלול מתעקל, מתמקם במקביל למסילת הברזל (שבחלקה זה נשארה מחוברת באופן חלקי למערכת החשמל של תחבורת העיר, ומשמשת מקלט לקרונות שתעו בדרך) והופך עורו לחלקת אלוהים טרופית - חגיגה של צמחייה מטפסת.
אווירת השותפות לסוד שורה בכל, אולי משום הרצון לשמור על הצמחייה שנטועה בפעולה מכוונת ולחלוטין לא מובנת מאליה; אולי מתוך כבוד ליוזמה הברוכה של שילוב ישן וחדש; או סתם כי בבניינים הסמוכים גרים שכנים שאין המעז להפר את שלוותם.
איך מגיעים | דרך אחת מתחנות המטרו האלה: Bastille; Daumesnil; Bel-Air
הוכחות נוספות לכך שהפריזאים יודעים את העבודה:
איך עיצבו את המושבים בתחנות המטרו?
ומדוע עמודי המדרכה נראים פה הרבה יותר טוב?
