הסקייטבורד הומצא בשנות ה-40 בקליפורניה, על ידי גולשים שניסו לחקות את אקט הגלישה בימים שבהם האוקיינוס "שטוח". בשנות ה-70 התופעה החלה להתפשט לשאר חלקי ארצות הברית, ומשם לעולם כולו, ובשנות ה-80 פקדה את קליפורניה בצורת. אלפי בריכות שחייה יובשו וננטשו, ומהר מאוד גילו סקייטרים את הפוטנציאל הטמון בהן (ובשיפועים דמויי הגלים שלהן).
לא חלפו שנים אחדות, וסקייטרים החלו לחקור גם את רחובות הערים. זה היה עניין של זמן קצר בלבד, עד שהם גילו איזה אוצר יש להם בידיים: הג'ונגל העירוני שבו אנו חיים הפך ללונה-פארק פרטי, ומאז ועד היום, הרחוב הוא הבית הבלתי מעורער של הסקייטבורד.
אנחנו הסקייטרים חוקרים את הרחוב כמו ציידים. כל ירידה, מדרגה ושיפוע קטן הופכים מיד לאטרקציה. הוסיפו לזה אספלט חלק או שיש, ואנחנו בשמיים. אין מאמן שיושב על הראש, לא צריך לשלם כסף בשביל להיכנס, אין חוקים, אין ליגה ואין פגרה - כל אחד עושה את זה מתי שבא לו, כמה שבא לו ועם מי שבא לו. אפילו כשיורד גשם שמפריע, תמיד אפשר להיכנס לחניון כלשהו, וחוץ מזה מישהו זוכר שירד גשם בחורף האחרון?
מכיוון שכל סקייטר נוסע בסגנון שונה, כל אחד גם משתמש בעיר בצורה שונה. חלק יאהבו להחליק על ספסלים, וחלק לקפוץ מדרגות. רוב המקומות הטובים נמצאים במרכז העיר, שם הארכיטקטורה הכי מודרנית והרצפות הכי חלקות. הבעיה במרכז היא כמות האנשים, החנויות והתנועה הצפופה – כל אלה מקשים עלינו מאוד, מכיוון שאנחנו מנצלים את העיר באופן שונה מכל השאר, ואיננו רוצים לפגוע באנשים (וגם לא רוצים להיפגע בעצמנו).
המפגש עם הרחוב מזמין המון מצבים שונים ומשונים. ראיתי כבר הכל: אנשים שהציעו כסף, אנשים שצעקו עליי שאלך ולבסוף הזמינו אותי לשתות (וגם כאלה שסתם היו מגעילים), כבר שפכו עלי מים ממרפסות, מחאו לי כפיים, ביקשו ממני סיבוב (בדרך כלל זה נגמר בנפילה מצחיקה), שאלו אותי אם אני מטורף, ואם אני לא מבוגר מדי בשביל לשחק בצעצועים של ילדים.
אישית, אני מאוד אוהב את החיבור עם אנשים שלא הייתי מדבר איתם בזכות הסקייטבורד, אבל לא תמיד זה עושה את החיים קלים. פעמים רבות אנחנו נודדים לקצוות הערים, שם יש פחות אנשים ויותר שטחים לנסוע על סקטבורד. הרבה פעמים אנחנו מעדיפים לנסוע בכל מיני ספוטים (אתרים) נטושים, רק כדי שנוכל להתבודד עם הסקייטבורד ולהרגיש על גג העולם.
בואו תכירו חמישה סקייטרים. איפה הם אוהבים לעשות ''טריקים'' (תרגילים) אפשר לראות בצילומים למעלה, אבל למה הם עושים את זה ומה הם שומעים מכם ברחוב? הנה הם, החברים שלי לשיגעון הסקייטבורד.
1. בועז (Arrow) אקינו: אוהב את רוטשילד
בן כמה אתה?
"צעיר מדי למות, זקן מדי לזכור".
איפה אתה גר?
"תל אביב מרכז בייבי!"
מה הספוט האהוב עליך?
"מאוד אוהב את הפינה ברוטשילד (בנק המזרחי). יש שם רצפה חלקה מושלמת ואוויר טוב. חוץ מזה, 'גולדה' זה הבית של הסקייטבורד הישראלי. היא בעצם נבנתה כפארק חיפוי לגג של חניון בית האופרה, והשתמשו בו הומלסים ובעלי כלבים שהביאו את כלביהם להתרוקן, עד שדור הסקייטרים של 1996 גילה אותו, ומאז הוא ממלכתנו הבלתי מעורערת. היו ניסיונות לגרש אותנו עם פקחים, אבל באמת שחבורות הסקייטרים שפוקדות אותו עושות בו את השימוש הכי חיובי והכי חי שאפשר. לכו ותראו בעצמכם, כל יום בין 15:00-19:00".
מהו הספוט האולטימטיבי?
"בספוט האולטימטיבי יש כמה מרכיבים עיקריים: מרחב תנועה, רצפה חלקה, קצה של במה-מדרכה להחליק עליה, חברים, שמש ובחורות מחייכות".
איזה תגובות אתה מקבל ברחוב?
"קשת רחבה: תיזהר לא ליפול, שלא תשבור את הרגליים, לך מפה, אני הייתי אלוף הארץ 1976 לפני הספירה, איזה יופי, איך זה נדבק לך לרגליים? הבן/האח/הדוד/האחיין שלי סקייטר. אפשר סיבוב? כמה עולה?".
זה לא הורס את הסביבה?
"מהניסיון שלי, הסקייטבורד הוא כלי התחבורה הירוק ביותר. הוא עשוי מחומרים מתכלים ומתמחזרים, לא צורך דלק ולא מוציא עשן".
2. גיא "פקו" טרכטמן: מרכז גולדה וגם הפארק בכרמיאל
בן כמה אתה?
"23".
איפה אתה גר?
"במקור כרמיאל, כרגע במרכז תל אביב".
מה הספוט האהוב עליך ולמה?
"גולדה (הקאמרי) בתל אביב, אבל אני נהנה גם בפארק הביתי בכרמיאל או בכל פינת רחוב עם ריצוף חלק".
מהו הספוט האולטימטיבי?
"מקום גדול ולא צפוף, בעל רחבה שמשטחה חלק (לרוב: בטון או שיש). כמובן שיש בו טריבונות שאפשר להחליק עליהן (Curb) או שאפשר לקפוץ מעליהן, וגם מדרגות, מעקים ו'בנקים' (שיפועים)".
איזה תגובות אתה שומע ברחוב?
"לפעמים בקטע חיובי - שזה מגניב, שתמיד רצו לרכב או שהם אוהבים לראות סקייט בטלויזיה, או 'כיסוחים' (נפילות). יש את הצד השני והלא מפרגן, שמאיים בלהזמין משטרה ובדרך כלל יוצא דביל".
זה לא הורס את הסביבה?
"יכול להיות שזה טיפה משחית, אבל זה למטרה טובה. חוץ מזה, סקייטרים מחיים את השממה - כמו מקומות נידחים ונטושים, מקומות עם פשיעה, הומלסים ונרקומנים. כשאנחנו מוצאים במקומות האלה ספוט מושלם, אנחנו לא נוותר על פנינה כזאת בקלות. ככה שבדרך כלל כל הג'אנקים עוזבים את המקום והוא מקבל חיים אחרים".
3. יוני "ג'ונסון" קדם: תנו לו בפסאז'
גיל?
"28".
איפה אתה גר?
"כבר 10 שנים בתל אביב".
מהו הספוט האהוב עליך ולמה?
"שאלה קשה. הפארק החדש בהרצליה אולי, למרות היכרות מאד שטחית איתו. הפסאז' באלנבי ליד רוטשילד, שם אף אחד לא מפריע. בזמן האחרון אני אוהב את כל הספוטים המעפנים. אני חושב שאני אוהב את הספוטים האלה כי אני יכול פשוט לנסוע בלי שילדים קטנים שמעשנים סיגריות בהתלהבות יפריעו".
מהו הספוט האולטימטיבי?
"הוא יהיה בברצלונה, לא פה. שם יש ספוטים אולטימטיביים. פלאזות שיש, בלי שומרים. צל. אולי איזה מכללה ליד, שיהיו בחורות צעירות. קיוסק זול, ברזייה עם קולר ועץ קלמנטינות. זה הספוט האולטימטיבי".
איזה תגובות אתה מקבל ברחוב?
"אני נוסע מהר מדי בשביל לשמוע תגובות. יש את הזקנים יותר, שאנחנו מטרד בשבילם. חוץ מהם ומקומץ אנשים מרירים, בסך הכל התגובות שאנחנו מקבלים מעודדות אותנו להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים".
איך זה משפיע על הסביבה?
"בכמה רמות. מבחינת אופנה וסטיילינג, יש לזה השפעה עצומה. לא שאנחנו מנסים לעשות משהו מיוחד, אבל כשאנחנו ברחוב וכיף לנו, ילד שהולך עם אמא שלו ורואה חבורה של סקייטרים זה כל מה שהוא רוצה לעשות באותו רגע. כמעט לכל ילד היה חלום להיות סקייטר, ואם הוא לא יכול, אז הוא לפחות ייראה כמו אחד. מהבחינה הזאת, סקייטבורד הפך את העולם לדעתי - כובעים, נעליים, ג'ינסים קרועים - הכל".
זה הורס את הסביבה?
"המרירים יגידו שכן. אני חושב שאנחנו צובעים את העיר ונותנים לה גוון אורבני יותר. מה זה טריבונה משיש נקי ומלוטש? אנחנו בעיר. כשיש טריבונה משיש צריך להחליק עליה, כי על טריבונה משיש הכי כיף להחליק. איפה יש טריבונות כאלה? בעיר. מה עושים בעיר? מחליקים על סקייטבורד. למה? כי זה ממש כיף!!!".
4. הומרו אוטרו טלס: ירושלים היא הברצלונה החדשה!
בן כמה אתה?
"29"
איפה אתה גר?
"במקור בברזיל, אחרי זה ירושלים וכיום בתל אביב".
מה הספוט האהוב עלייך ולמה?
"אין ספוט ספציפי. אני אוהב לזרום ברחובות מספוט לספוט, ולנסוע על כל מה שאפשר. זה סטריט סקייט בשבילי".
מהו הספוט האולטימטיבי?
"אם אפשר להגדיר עיר כספוט, אז ברצלונה (סקייט פארק אורבני), וכל מילה מיותרת. בארץ זאת כמובן ירושלים - הברצלונה החדשה!"
איזה תגובות אתה מקבל ברחוב?
"כל מיני זקנים, שומרים ועוד חמוצי פנים אומרי לי שאני 'הורס' להם את העיר. שואלים 'בן כמה אתה, מה אתה ילד, אין לך מה לעשות בחיים?', חלק מפעילים כוח ומערבים משטרה, גם אם זה קשור אליה וגם אם לא. כשהמשטרה מגיעה למקום היא מטפלת בנושא כאילו אנחנו עבריינים, בלי להפעיל שיקול דעת ולבדוק אם באמת אנחנו הורסים משהו. כמובן שחלק קטן מהאוכלוסייה מפרגן".
איך זה משפיע על הסביבה?
"אני לא אשקר ואגיד שהסקייט לא שוחק את הספוטים, אבל זה ספורט אורבני כמו BMX, רולרס וקורקינט. הוא מאוד תורם לאוכלוסייה בכך שהוא נותן לילדים שגם ככה נמצאים ברחוב מסגרת טובה וספורטיבית, ומרחיק אותם מדברים לא חוקיים שנובעים משעמום - ונדליזם, סמים, גניבות וכיוצא בזה".
זה לא הורס את הסביבה?
"כמו בשאלה הקודמת, אני אחזור ואומר שכן, יש נזק, אבל הוא מאוד קטן לעומת הדברים הטובים שנובעים מהספורט הזה. חוץ מזה, מנקודת המבט שלי, אזרח שמשלם מיסים (והמון), כמו כולם יש לי הזכות להשתמש ברחוב, ואם הרחוב משמש אנשים מסוימים להליכה, לטיול ולאופניים, לי הוא משמש כספוט. חשוב לי להבהיר שאני לא בא להרוס את הרחוב; אני פשוט משתמש בו כמו כולם".
5. יוני "באנג" לנגבהיים: טריקים על הספה
גיל?
"23".
איפה אתה גר?
"אני ירושלמי שגר בגבעתיים".
מהו הספוט האהוב עליך?
"אין ממש. אני אוהב את יום שבת, כשאין מכוניות וכל העסקים סגורים. בשבת אפשר לנסוע בכבישים עד שכואבות הרגליים".
מהו הספוט האולטימטיבי?
"הספה שלי".
איזה תגובות אתה מקבל ברחוב?
"מהאנשים במכוניות זה 'רד מהכביש, יא דגנרט!'. האנשים על המדרכה רגועים יותר ומסתכלים בסקרנות. זה גם תלוי באיזה שעה של היום: בבוקר כולם לחוצים, בערב זה אחרת".
איך זה משפיע על הסביבה?
"אני מקווה שזה גורם לאנשים לחשוב קצת מעבר לשטויות כמו כסף, עבודה ונישואים, ואולי גם הם יחליטו לקנות לעצמם קרש".
זה הורס את הסביבה?
"ב-21 ביוני 2032 העולם ייחרב בגלל רעידות אדמה, והסקייטרים יהיו הגורם להאשים. איזה דיבור נגוע!"
