(גיא גולד)
"למשימת אי התקווה מול משה פרסטר הגעתי בהרגשה לא טובה" מספר עזאם. "אחרי שהודחתי מהמשחק בהפתעה גמורה, חשבתי לעצמי שאפילו אם אנצח את משה, לאן יש לי לחזור? לתורג'? לבריתות, לשקרים ולרכילויות האלו? לא ממש התלהבתי מזה". אחד השורדים התמימים וחסרי המודעות למשחק בכל העונות, עזאם עזאם, דווקא מאוד גאה במשחק שלו. אל תדברו איתו על אסטרטגיות, ובעיקר, אל תזכירו את השם איתי תורג'מן. "אני מאוד שמח שנשארתי עזאם האמיתי לכל אורך המשחק. נכון, היו רגעים שהגזמתי עם הצעקות והעצבים, אבל זה אני. ככה אני גם בבית. במחשבה לאחור אולי הייתי צריך להרגיע את זה. אם אני כועס, לא להראות שאני כועס ולעשות מהלכים בשקט מאחורי הגב".
בכלל האמנת לתרגיל הפסלון הגנוב של ברית תורג'י?
"בטח. הם שיחקו את זה יפה מאוד, אבל מההכירות שלי עם איתי, הוא באמת גנב את הפסלון, אבל אחרי שהוא התגלה – הוא החליט לעשות מזה כאילו תרגיל כזה. בכל מקרה, כמו שנטלי (דדון ג.ג) אמרה, שקר זה שקר".
אבל זה המשחק.
"משחק זה משחק, וחיים אמיתיים זה חיים אמיתיים אבל יש אנשים שאין להם גבולות, אולי לאיתי אין גבולות ולמען המטרה שלו הוא מוכן לוותר על אלו שיש לו".
אני חייב לשאול על תקרית הסיר. למה לקחת להם אותו?
"בפרטי המשימה היה כתוב לקחת פריט חיוני. וזה מה שעשיתי באותו הרגע. חשבתי שאת הברזנט ואבן האש זה מוגזם לקחת, כי הם לא יסתדרו בלעדיהם, אבל בלי הסיר הם הסתדרו בסוף ראית? נכון שזה יצא לא יפה, והתנצלתי על זה מאוד, התחרטתי ואפילו הייתי מוכן לתת להם מהאוכל שלי – רק שלא יכעסו עלי. גם ככה לא הייתי אהוד בשבט שלי, אז לא רציתי שגם דאנג יכעסו עלי".
מתחרט על משהו?
"בתחילת המשחק הייתי מאוד שקט ורדום. אם הייתי משחק מההתחלה הייתי משנה את זה. הייתי צריך לעשות מהלכים מוקדמים יותר, הייתי מוריד גם מרמת הצעקות והעצבים. יכול להיות שגם הכוח הפיזי שלי הוא חיסרון, הוא מאיים על אנשים".
כבר החלטת מי מקבל את הקול שלך בגמר?
"עוד לא. נשאר עוד חודש לעונה, אני אראה את הפרקים, אחשוב טוב טוב ואחליט. עכשיו הכוח אצלי, הפינליסטים צריכים אותי ויש לי אחריות".
