לגור בניו יורק זה לחיות בתוך קניון ענק. כל מי שדרך בעיר יודע שעם כל הכבוד למוזיאונים, הצגות ושאר קולטורה, הריגוש האמיתי שניו יורק מציעה לאורחיה הוא השופינג. אולי יותר מכל עיר אחרת, פה הקניות מוטבעות עמוק בדי.אן.איי.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

בהתחלה קל לגחך לנוכח הקפיטליזם, אבל ככל שהזמן עובר נהיה קשה יותר ויותר להתאפק. למשל, הליכה שגרתית לעבודה עוברת ליד (רשימה חלקית) סניפים של H&M, גאפ, אורבן אאוטפיטרז, ארמני אקסצ׳יינג', בלומינגדיילז, בארניז ודיזל. הלוך וחזור.

למרות הראש הים תיכוני מהבית, אנחנו (כלומר, אני) קהל מועד לפורענות. הרי מלכתחילה, בתוך מי שעובר לניו יורק מקנן חזיר קפיטליסטי קטן. אז כמו נרקומן שעובר לגור בשדה אופיום, כך גם החיים פה. כולם נשאבים למרוץ הרכישה.

בדרך לעוד חנות בגדים. כוכבת "גוסיפ גירל" לייטון מיסטר (צילום: gettyimages)
בדרך לעוד חנות בגדים. כוכבת "גוסיפ גירל" לייטון מיסטר (צילום: gettyimages)

החיים בעיר הופכים למסע שאני קורא לו ״דברים שצריך״, על שם ספרו המומלץ של סטיבן קינג שעוסק בדיוק בנושא. בכל רגע נתון יש משהו ש"צריך" - סדינים, חולצות מכופתרות, נעליים חדשות. ברגע שהקריז מסופק, מיד מגיע הדבר הבא ברשימה.

למשל, בשבועיים האחרונים הסתובבתי עם התחושה שאני "צריך" תיק יד של כריסטיאן דיור, עניין פעוט של כמה אלפי דולרים (שאין לי). לא אלאה אתכם באיך זה בדיוק קרה, אבל משהו במגורים פה שכנע אותי שאני חייב־חייב־חייב את תיק הדיור, אחרת חיי לא יהיו שלמים.

ברגע האחרון עצרתי את עצמי, אבל אני עדיין בקשר עם התיק וקופץ לבקר אותו בחנות, עמוס רגשות אשם על שאני לא יכול להעניק לו בית חם.

איך זה קורה? העובדה שאפשר להחזיר הכל, מתי שרוצים, עם כסף ישר במקום בלי שאלות או בעיות, משחקת תפקיד. משוגעים כמוני מוצאים את עצמם מעבירים סופי שבוע שלמים בהחזרת מוצרים לא נחוצים שהם רכשו בהתקף חולשה של אמצע השבוע.

גם הטלוויזיה מפמפמת לנו צרכנות. ראשית, רוב התוכניות פה עוסקות באנשים שקונים ללא הכרה – "עקרות הבית האמיתיות מבוורלי הילס", "משפחת קרדשיאן" או הלהיט החדש "Shahs of Sunset", שעוקבת אחר משפחה איראנית טחונה במיוחד מלוס אנג'לס.

בנוסף, כרגע בוערת התוכנית "Fashion Star", ההימור החדש של NBC, שעוסקת ישירות בצרכנות. הדוגמנית אל מקפירסון מנצחת על חבורת מעצבי אופנה שמתחרים במשימות שונות וזוכים לליווי של ג'סיקה סימפסון, ניקול ריצ'י וג'ון וורווטוס. והגימיק? רשתות האופנה מתחרות על העיצובים, והבגדים של המנצח מגיעים ישר ל־H&M/מייסיס/סאקס לרכישה יום (!) אחרי השידור.

רק כשיוצאים מכאן למקומות רגועים יותר, למשל עיירות קטנות בחוף המזרחי או אפילו ערים גדולות במרכז ארה״ב, מבינים כמה החיים בניו יורק שטופים סימני דולרים. אפשר לצאת נגד זה, אבל מי שעושה את זה מוצא את עצמו בסוף בחוץ.

הפתרון מבחינתי הוא פשוט לאהוב ולזרום עם זה, ורק לקוות שסכום כסף משמעותי ינחת עלינו בקרוב. ועכשיו תסלחו לי, אני הולך לקנות אייפד. מקסימום אחזיר, לא?

_____________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: