בדיוק 20 שנה חלפו מאז יצא "תלמה ולואיז" לאקרנים ואפשר לומר שגיבורות הסרט חוללו מהפכה. סוזן סרנדון, שגילמה את לואיז, וג'ינה דייוויס, שהיתה תלמה, הפכו לכוכבות על באותה תקופה, ואף הופיעו על שער המגזין "טיים" בצילום משותף. "תלמה ולואיז", שעלה בסך הכל 16 מיליון דולר, הפך להצלחה מסחרית אדירה, היה מועמד לשישה אוסקרים וזכה בפרס לתסריט המקורי הטוב ביותר. כראוי לסרט אייקוני, שאמריקה מודעת למשמעותו ולחשיבותו, "תלמה ולואיז" יצא לאחרונה בעותק בלו־ריי מיוחד לרגל חגיגות 20 השנה, עם סרנדון ודייוויס על העטיפה בפוזה לוחמנית.
הגיע הזמן לשינוי
סרנדון אומנם כבר בת 64, אבל לא הייתם נותנים לה יום מעל 50. בראיון איתה, שנערך בספרייה המעוצבת של מלון היוקרה רויאל מנסור, היא נראית נפלא מתמיד. "האמת היא שאני פוחדת מבוטוקס", היא חושפת. "הפנים הם כלי עבור שחקניות, והשיתוק של הבוטוקס מלחיץ אותי. יחד עם זאת, לנשים יש זכות לעשות מה שהן רוצות עם הפנים והגוף שלהן".
איך השינויים בחייך משפיעים על הקריירה שלך?
"אני עושה תפקידים קטנים, כמו זה שעשיתי השנה בהמשכון של 'וול סטריט', או מתארחת בסדרות טלוויזיה כמו 'רוק 30' - אלה תפקידים שלא דורשים ממני לנסוע לתקופות ארוכות. ממילא ככל שאני מתבגרת הוליווד משנה את דעתה על התפקידים שמוצעים לי - פתאום שולחים לי תסריטים שבהם אני צריכה לגלם נשים גוססות או אמהות שהופכות ללסביות. קיבלתי כבר ארבעה תסריטים שבהם אני אמא לילד בוגר וסטלן שחי במרתף, מעניין למה.
"אני מעדיפה לעשות דברים חדשים ומאתגרים, עם אנשים שמעוררים בי השראה וגורמים לי לקחת סיכון. למשל, אני סקרנית עכשיו לגבי סרטים תיעודיים ורוצה לעשות סרטים על נושאים כמו נערות שנמכרות לזנות בקמבודיה. הייתי רוצה גם לעבוד עם במאים מעניינים, ולא משנה לי איזה תפקיד אקבל, גם אם הוא קטן, אם הקאסט טוב אני שמחה. אני אפילו אוהבת לעשות סרטי אהבה, גם אם הם בין אסירים לנזירות, או ילדים ועורכי דין. כדי לאהוב מישהו אתה תמיד לוקח סיכון ומרחיב את הלב. חשוב לי גם להופיע בסרטים שקוראים תיגר על הסטטוס־קוו, על גזענות ועל אפליה על רקע גיל".
אחד השינויים הגדולים בחייה של סרנדון היה הפרידה מבן זוגה ואבי שני בניה, השחקן טים רובינס, הצעיר ממנה ב־12 שנה, אותו הכירה בצילומי הסרט "מעריצה צמודה". סיום הזוגיות המתוקשרת, אחרי 23 שנה משותפות, הדהים את הרכילאים ואת המעריצים. "אנשים ניגשו אליי ברחוב וסיפרו לי שבכו כשהם שמעו על הפרידה, אבל קשרים יכולים להסתיים ולמצות את עצמם", מתוודה סרנדון. "אני חושבת שהבעיה הכי קשה בזוגיות ארוכת טווח היא כשאתה לוקח את בן זוגך כמובן מאליו. העובדה ששנינו הסתובבנו בנפרד ברחבי העולם בגלל צילומים דווקא עזרה לנו לשרוד במשך שנים רבות". סרנדון ורובינס התפרסמו כחיות פוליטיות מובהקות והיו מעורבים בכל מאבק צודק אפשרי. גם כיום סרנדון מוצאת זמן לפעול למען מטרות נעלות, ובקיץ האחרון בילתה בהאיטי כדי לעזור בשיקום הארץ מוכת רעידת האדמה. "זו היתה חוויה בלתי נתפסת", היא מספרת. "עצוב וקשה לראות את ההרס העצום".היית מהמתנגדים הראשונים למלחמה בעיראק, והותקפת לא מעט בגלל זה. האם היום, לאור המצב בעיראק, את אומרת "תראו איך צדקתי"?
"זו לא הרגשה טובה להיות צודקת. אני חושבת על משפחות שאיבדו אבות או בנים, ואיך זה בטח הורס אותם להבין כמה הכל היה לא הכרחי ושערורייתי. אין לי טינה כלפי אזרחי ארצות הברית, שלא היה להם מידע לגבי הנעשה בעיראק של סדאם חוסיין, אלא כלפי האנשים בממשלה. יש היום פוליטיקאים, גם דמוקרטים וגם רפובליקנים, שאני לא סולחת להם. לא אכפת לי אם הם סולחים לי. הייתי רוצה שהם יעשו עבודה אמיצה ויסודית יותר לפני שנכנסנו למלחמה. עכשיו אני מתמקדת בלנסות לוודא שכל החיילים שחוזרים הביתה מטופלים כמו שצריך, לא היה דיון מספק במדינה איך לעזור להם להשתלב שוב בחברה כשהם חוזרים
הביתה. זה קשה מאוד, זה שובר את ליבי".
נמנית עם התומכים בנשיא ברק אובמה. את מרוצה מהתפקוד שלו?
"לא. אני אומנם שמחה שאובמה נבחר לנשיאות - הנשיא הקודם היה מזעזע והבחירה של אובמה נתנה תקווה לעולם, ותחושה שאמריקה יותר ערה מבעבר. אובמה עשה עבודה מניחה את הדעת בתחומים רבים, אבל יש תחומים נוספים שבהם אני רוצה שהוא יהיה יותר אמיץ. הוא ירש בעיות עצומות ומצב פוליטי משתק, וקשה להבין את זה. כמובן שאני רוצה עוד שינוי".
אמא למופת
דווקא עכשיו, כשילדיה כבר בוגרים ועצמאיים, נבחרה סרנדון לאחת מחמש נשים שיזכו להוקרה מיוחדת בטקס פרסי האם המצטיינת בניו יורק, וזאת בזכות היותה אשה שמאזנת בין קריירה משגשגת לבין דרישות האימהוּת. סרנדון היתה נשואה בעבר לכריס סרנדון, אך התגרשה ממנו ב־79' ולאחר מכן הכריזה כי אינה מאמינה יותר במוסד הנישואין. באמצע שנות ה־80 ניהלה רומן עם הבמאי פרנקו אמורי, ממנו יש לה בת בשם אווה (26), גם היא שחקנית, שהופיעה לצד אמה בסרטים "לא דופקות חשבון" ו" Middle of Nowhere" ואף כיכבה בעונה השלישית של הסדרה "קליפורניקיישן". בניה ג'ק ומיילס הם בני 21 ו־18, ושניהם מוזיקאים.
בריקלין הוא הפרטנר של סרנדון לשיגעון החדש בחייה: פינג פונג. זהירות: היא מסוגלת לדבר שעות על התחביב הבלתי צפוי הזה. "יש לנו מועדון בשם 'ספין' במיאמי, בלוס אנג'לס ובניו יורק שמשלב דיסקו, פינג פונג ומסעדה. אני אחראית במיוחד על העיצוב. אנחנו עושים גם אמנות משולחנות פינג פונג - אחד השולחנות צופה בגומי ועוצב ברוח הסאדו מאזו. במועדון מתאמנים שחקני פינג פונג מקצועיים ואנחנו מקיימים טורניר עם פרסים. אני זוממת להפוך את העסק הזה לרשת חובקת עולם, התבקשנו להקים מועדונים כאלה גם בלאס וגאס ובאטלנטיק סיטי, וגם בלונדון ובברלין מאוד רוצים להקים סניף. זה ספורט אולימפי והוא טוב למוח, מסייע לקואורדינציה בין היד לעין".
איך הגעת בכלל לתחום הזה? גם את משחקת פינג פונג?
"אני הנציגה של אלה שלא משחקים טוב. באה אלינו אשה בת 95 והיא אמרה לי שאנחנו צריכות לשחק יחד, כי שתינו לא הכי טובות ואיש לא רוצה לשחק איתנו. לא הגעתי לתחום הזה בכוונה, זה פשוט קרה. פרנק, אחד השותפים שלי, הוא גם שחקן פינג פונג מקצועי וגם יוצר סרטים דוקומנטריים. שכרתי ממנו ציוד לצורך עשיית סרט, וכך הכרנו. ראיתי שבלופט שלו עושים מסיבות עם שולחנות פינג פונג ואז החלטתי לעשות מזה מועדון.
"מעולם לא ראיתי את עצמי כאשת עסקים, אבל העסק של פינג פונג הוא כיפי. אני גם עושה סרטים קצרים באינטרנט על האנשים שמבלים במועדון פינג פונג - יש שם סיפורים מדהימים על אנשים מרתקים שמצאו בית במועדון, סוג של תוכנית ריאליטי אלטרנטיבית. אני לא יודעת אם בעוד חמש שנים אסתובב בעולם ואופיע בכל המועדונים, אבל בינתיים אני נהנית, וזה גורם לי לעשות הרבה ספורט".
