אירית כפרי ,(60) מנהלת תיקים במשרד עורכי פטנטים, גרושה פעמיים ואם לבן מתל-אביב:
"אימוני כושר עומדים בסדר העדיפויות שלי לפני כל פעילות חברתית. פעם, כשחברה הייתה מנסה לפתות אותי לצאת איתה לקניות בזמן שרציתי להתאמן, הייתי מתחמקת בכל מיני תירוצים. היום האנשים שקרובים אליי כבר יודעים מראש שאין טעם לנסות לשכנע אותי לוותר על אימון.
"הכל התחיל כשהייתי בת 34 וגיליתי שאני מרגישה הרבה יותר טוב כשאני מתמידה בספורט. אני עובדת בעבודה משרדית והעיסוק בספורט אחרי שעות העבודה פורק את המתחים שהצטברו בי במשך היום. אם אני מתאמנת אחרי יום עבודה לחוץ, אני מרגישה התרוממות רוח, כאילו כל הרעלים שנספגו בי לאורך היום מחלחלים החוצה.
- הכתבה הקודמת בסדרה: הרגע שבו למדתי לבטא כעס
"בהתחלה התאמנתי 4-3 פעמים בשבוע. שילבתי בין פילאטיס להרמת משקולות. הייתי במכון קטן שלא היה פתוח בשבת, אבל בגלל שהייתי לקוחה ותיקה ומתמידה, הבעלים נתן לי מפתח. כשהבעלים התחלף ונשללה ממני האפשרות להיכנס למקום בשבת, החלטתי לעבור למכון אחר, שהיה ממוקם בתוך קאנטרי קלאב וייחלתי שייפתח חדר כושר ליד הבית שלי.
"כעבור 14 שנים נפתח המכון שבו אני מנויה כיום. אני שם כבר חמש שנים ומתאמנת לפחות חמש פעמים בשבוע. כל אימון נמשך שעתיים. האמת היא שהגוף שלי זקוק למנוחה. אני מסתובבת עם כאבים תמידיים בכל הגוף, אבל לא מוותרת לעצמי. לפעמים אני חושבת שזה מזוכיסטי. אני רצה כבר הרבה שנים והכאבים הכי גרועים הם אלה שיש לי בכפות הרגליים. לפעמים, כשנורא כואב לי, אני לוקחת משכך כאבים. הפסקתי ללכת על נעלי עקב משום שהגידים שלי נדפקו מנקעים בקרסוליים, אבל זה לא גורם לי להפסיק.
"לקראת השעה חמש אני כבר מחשבת את הזמן שייקח לי, בדקות, להגיע הביתה, להחליף בגדים ולהתייצב במכון. ברוב הפעמים אני יודעת שבעשרה לשש כבר אהיה על הסטפר. אני יוצאת מהמשרד חדורת רוח קרב.
"גם בימים שבהם אני מתכוונת לקחת הפסקה מהאימונים, אני לא תמיד מצליחה. קורה שאני יוצאת בניחותא מהעבודה, עושה קניות בדרך וכשאני מגיעה הביתה, אני אומרת לעצמי: 'נורא חבל להפסיד אימון. אולי בכל זאת אני אקפוץ למכון לאיזו שעה'?
"היו מקרים שבהם הרופא גזר עליי להתנזר מחדר הכושר, אבל המריתי את פיו. פעם הלכתי להתאמן עם תפרים בצוואר. פשוט השתדלתי לא לקפוץ יתר על המידה ולא להזיז את הצוואר בחדות.
"בפעם אחרת עברתי טיפול רפואי, שאחריו נאסר עליי להתאמן במשך שבוע שלם. הייתי אומללה. ספרתי את הימים. הגוף הרגיש לי כמו שק קמח. הבנתי שבלי ספורט אני ממש נובלת."
מה למדתי?
"יש לי פריצת דיסק בגב והספורט עוזר לי לתחזק את הגב כמו שצריך. בזכות הספורט הבגדים גם מונחים עליי כמו שצריך".
רוצים לספר על רגע משמעותי בחייכם? כתבו למייל .
