אני רואה את התמונה ומתרגש. רונית על סף קו הסיום של המרתון. החיוך שעל פניה הוא חיוך של אושר מהול בכאב. חיוך של מי שהשיגה הישג ענקי במאמץ גדול. חיוך של מי שרואה את קו הסיום מטרים בודדים לפניו ויודע שהוא עומד לחצות אותו. זהו הרגע שבו נעלמים הספקות לגבי עצמך, הרגע שבו אתה יודע שהצלחת, שעמדת במשימה.
רונית יודעת את זה. על אף שהיא מוקפת באנשים, היא מביטה קדימה, מבטה עדיין ממוקד במטרה שליוותה אותה במשך השנה האחרונה ובמהלך מאות הקילומטרים שעברה בהכנה לקראת המרתון הראשון שלה. החיוך הוא חיוך של אושר, אין ספק בכך, אך הוא מהול בכאב ובמאמץ של 42 הקילומטרים שקדמו לו.
מסביבה, חברי מרת"א (מועדון ריצות ארוכות), שותפים לדרכה הארוכה. הניצחון שלה, הוא גם הניצחון שלהם. כולם חולקים את ההצלחה והשותפות הזו, שלא כמו שותפויות אחרות לא מקטינה את חלקו של כל אחד אלא להיפך, מגדילה את חלקו של כל אחד ואחד בהצלחה.
טל מימין שמסמן לה: "את מספר אחד", קרן שמעודדת במחיאות כפיים, אסף ששורק, אורן משמאל שמעודד אותה וכולם עם חיוך על הפנים. חיוך שסוחף גם את המתבוננים מהצד, את החייל במדים ואת חברתו. כולם ברגע התעלות של אושר שהולך ומתעצם.
האושר הזה מתחיל בזהירות, לא בטוח בעצמו. הוא מתחיל הרבה חודשים קודם בבקרים קרירים, בריצה בגשם, בחושך, לבד עם עצמך. בימים שבהם כוח הרצון נמצא במבחן יומיומי, בימים שבהם כוח הרצון מתגבר, אבל הגוף כושל ובימים אחרים שבהם הגוף נכון למאמץ, אבל כוח הרצון תש. לאט, בהדרגתיות, במשך חודשים רבים הולך ומתעצם האושר, הולך ונבנה מרגעי אושר קטנים ויפים, הולך ומתעצם והנה הוא עומד להגיע לשיא. הוא כבר באוויר וכולם מרגישים אותו, כולם שותפים לו, כולם עוזרים לו להגיע.
כולם הם מיילדים ומיילדות הרואים את האושר הנולד, העומד להגיח בעוד מטרים בודדים, בעוד שניות ספורות, כשרונית תחצה את קו הסיום ואושר גדול יציף את כולם. אירוע קטן של אישה אלמונית ברגע נצחונה הגדול, נצחון צנוע, אישי ועם זאת נוגע ופורט על כל נימי הלב. את הישות מציף אושר חילוני, אושר האדם באשר הוא אדם. אושר שמקורו באמונה, לא באל, כי אם אמונה "באדם, גם ברוחו רוח עז", כמילותיו היפות של שאול טשרניחובסקי.
זהו רגע שבונה ומעצב את אישיותו של כל אדם, שנוגע בכל נימי נפשו של כל מי שהיה שותף לו. זהו רגע מזוכך של נתינה מלאה, של קבלה, של שיתוף, של הוקרה ושל צדק פואטי שבו אדם מקבל כגמולו. ככה צריכה להיות ריצה, ככה צריך להיות אהבה.
