אביעד דוידוביץ היה על המסלול הבטוח לקריירה נעימה בווטרינריה, כשריסק את ברך ימין והפך משותק ברגלו. הרופאים המליצו לו לנתח. הוא החליט ללכת ללמוד תקשור, במקום. היום, על שתי רגליים בריאות, הוא מלמד אנשים אחרים איך לעשות את זה. נס? הוא יעדיף לקרוא לזה אינטואיציה.
"פתאום הרגשתי חום שמתפשט ברגל"
דוידוביץ, 38, היה באותה תקופה סטודנט לוטרינריה במילנו, בשלבי הסטאז'. בנוסף לעבודה בבית החולים הוא היה מתאמן בקונג פו, עד שנפצע מבעיטה לא נכונה שריסקה לו את הסחוס. רק אחרי חודש וחצי הבין שאט אט נעלמת לו התחושה מהברך ומטה.
"להיות משותק בגיל כזה, זה בלתי הפיך. הייתי מיואש". כשראה שהעניינים לא משתפרים, עזב את הרופאים והלך להומאופטים. כשזה לא עבד, החליט ללמוד רייקי. "הבנתי שאני חייב לעזור לעצמי ושאם לא אעשה את הדבר הנכון, אשאר משותק. החלטתי שאני רוצה את הברך שלי ואני רוצה להיות בריא בחזרה". את הרייקי ניסה על עצמו מדי יום, במשך שעות על גבי שעות. "ניסיתי המון זמן לפני שזה התחיל להשפיע", הוא ממשיך. "פתאום, הרגשתי שם ממש חום, כמו אש, שמתפשט ברגל. לאט לאט הכאבים החלו להיעלם ויכולתי לחזור ללכת. הרגל החלה להירפא". באותו הזמן עבד בבית חולים לחיות ואת מה שלמד לעשות לברך שלו, עשה גם להם. "העברתי את היד על החיות שהגיעו לטיפול, כדי להרגיש איפה הן חולות והצלחתי להבין מה הבעיה שלהם. אחר כך בבדיקת הסי.טי גיליתי שצדקתי, ואז התחלתי להאמין שאני רואה נכון". משם התחיל התִקשוּר. "התחלתי לקבל מידע. פתאום אני שומע שמישהו לוחש לי ליד האוזן את הפתרונות. כאילו יש קול שמדבר איתי מבפנים, עם מידע מדויק על דברים שלא יכולתי לדעת בעצמי".מסיים יום בתחושת מלאוּת
היום מתגורר אביעד במושב בית שערים, ליד חיפה, נשוי עם ילדה ומקבל מטופלים במרכז התקשור שהקים, ידי-אל. "בדיעבד, אני מבין שכל העניין הזה נועד להביא אותי ליעוד שלי", הוא אומר. "לפני הפציעה הייתי אדם נפול, חלש, עייף. לא מחובר לאינטואיציה שלי. לא היה לי נכון לעבוד כל כך הרבה, ללמוד כל כך הרבה שעות. לא נחתי מספיק. כשנמאס בשלוש בצהריים לעבוד הכרחתי את עצמי לעבוד עוד קצת. אורח החיים היום דוחף אותנו לחיים שהם מעבר לגבולות ולכן רוב האנשים מפסיקים להקשיב לעצמם. ואז קורים לנו דברים כאלה, שמזכירים לנו".
במה השתנית?"הפכתי להיות הרבה יותר בהיר וחד. לתקשר זה לא רק לשמוע קולות, אלא גם לתקשר את עצמך לאנשים – למדתי מתי להגיד כן ולא. היום, כשיש ימים שאני מרגיש שיש איזה כאב ברגל, אני יודע שמשהו לא בסדר איתי. אני יותר רגיש כלפי הגוף שלי וכלפי הסביבה שלי. להיות וטרינר רוקן אותי, אנרגטית, בעוד לטפל באנשים ממלא אותי. בסוף יום טיפולים אני חווה סוג של אורגזמה קוסמית. אני גומר ימים כאלה בתחושה של מלאות".
כל אחד יכול ללמוד לתקשר?"צריך ללמוד ליצור תקשורת קודם כל עם עצמך. 'עכשיו אני צריכה לעשות ככה', 'לאכול את זה', 'היום אני לא יוצאת בערב', 'לא עולה לאוטובוס הזה'. צריך להקשיב לקולות הקטנים שלנו. אחר כך לשים לב לקשרים שלנו עם אנשים אחרים. אחד הדברים הכי חשובים ביכולת תקשור זה להכיר את האנשים הנכונים – להרגיש מי נכון לי, להימנע מקשרים עם אנשים שפוגעים בי".
זה נשמע כמעט קל. איך יכול להיות שלא כולנו כאלה?"יש פחד מזה. לאורך אלפי השנים האחרונות נוצר פחד קולקטיבי מהמילה 'תקשור', בגלל תקופות חשוכות של האנושות שבהן מטפלים הואשמו בכישוף. זה פחד שהוא טבוע בנו. הרבה אנשים שיש להם יכולות כאלה מפחדים לצאת אל האור, מתוך מחשבה שברגע שינסו לעזור לאחרים, יפגעו בהם. יש גם איזושהי בורות סביב העניין. חושבים שמתקשר זה אדם עם כוחות מיוחדים שעושה דברים מיוחדים. לא מבינים שתקשור זה בסך הכל מידע שיכול לעזור להתפתח ולפתור בעיות. מתקשר הוא אדם שהצליח להסיר מעצמו כמות מסוימת של פחדים, לכן האנרגיה שלו היא יותר חזקה ומוארת".
איך מתחילים?"מתחילים להתבונן בבחירות היומיומיות שלנו ולראות מה טוב לנו ומה לא ואז כל הזמן לומדים לכוון את עצמנו אל דברים טובים. אני בודק אם אני מדבר ברור, אם אכלתי נכון. הדברים הקטנים. ואני כל הזמן מחפש דרכים להשתפר".
