עושה שורות

מה המזג: קר. מספיק כדי לסרוג.
מה נשמע: דוגרי, השמיכה שלי מכסה אותי - ג'ף בק ואימוג'ן היפ, למטה.
כמה מלים: אחת לכל שורה.

את השמיכה הראשונה שלי סרגתי לתינוקת של... של מי בעצם? לא זוכרת. זה היה לפני המון שנים וענה על כמה צרכים בסיסיים שלי: הצורך לריפוי בעיסוק; הצורך להתחמם בחורף; והצורך להביא מתנה לאם טרייה. אז התחלתי לסרוג, בהתחלה עם הרבה עזרה מאמא (זה לא היה סיפור פשוט לנסוע כל הדרך מתל אביב לרעננה בכל פעם שבורחת לי עין) והקוביות התחילו לבנות את עצמן, בהתחלה מלאות חורים ולקראת הסוף מלאות אישיות.

אני עדיין סורגת קוביות היום. כל הזמן יש לי עשר-עשרים קוביות צמר בשקית בארון, מוכנות להתחבר לכדי שמיכת טלאים צבעונית. אני ממשיכה לייצר שמיכות לחברים הטובים שלי שעושים ילדים וגם לאנשים שאני לא מכירה, כאלה שמוכנים לשלם על הזמן שלי ועל האנרגיה שנכנסת לשעות על גבי שעות של נענוע מסרגות. זה דווקא נחמד. בעצם, אם מסתכלים על זה ככה, גם היום זה עונה על כמה צרכים בסיסיים שלי: הצורך לריפוי בעיסוק; הצורך להתחמם בחורף; הצורך להביא מתנה לאם טרייה; והצורך לעשות כמה גרושים.

כשגרתי בישראל החורף היה קצר ובלתי מורגש, והחנויות בהן רכשתי את חומרי הסריגה שלי היו זעירות מימדים, עמוסות לעייפה כדורי צמר ארוזים בשקיות של 12 ומנוהלות בידי סבא וסבתא כלשהם, ששעות העבודה שלהם היו שלושה ימים בשבוע, שעתיים ביום, ולא להציק בין שתיים לארבע בבקשה. התרגלתי להתנצל על כל בקשה שלי וללחוש בלב כל שאלה, כי מי אני בעצם ואיך אני לא מתביישת להכנס לחנות הזו שכל גודלה כגודל השירותים שלי כשכל מה שאני יודעת הוא לסרוג רק צד שמאל. מאז, נדמה לי, כבר קמו בישראל חנויות מסוג אחר, ויסלחו לי (או ישישו) שלא היתה לי הזדמנות לפקוד אותן.

במקום זה אני פוקדת תדיר כמה חנויות סריגה קסומות בעיר הרוחות, ואם אתם בעניין, אולי תפקדו אותן גם. כבר כתבתי בעבר על חנויות שמצאתי בשיטוטיי ובעזרת חברים, כאלה שמחזיקות בדים, כפתורים, חוטים וסרטים. להערכתי, חנויות הסריגה ראויות לא פחות. אני מעריכה שאין סיבה להגיע לכאן במיוחד רק בשביל איזה כדור צמר, אבל אם אתם בסביבה וחשקה נפשכם במסרגה וחיוך, כאן אני מייצרת את הקוביות שלי:

נינה (Nina): קודם כל בגלל השם, אחר כך בגלל מסרגות הענק התלויות בחלון הראווה, ולבסוף בזכות המבחר המיוחד שהם מחזיקים בחנות. לא תמיד זול אבל תמיד יש מי שיעזור ואפילו קורסים שיתנו דחיפה בכיוון הנכון. החנות נמצאת באזור וויקר פארק, שם רבים ההיפסטרים ומלאכת הסריגה מרובה אף היא.

וולי לאמב (Wooly lamb): והנה עוד חנות שעושה לי שמח בזכות השם שלה וגורמת לי לרצות לכרבל את השה הצמרירי שעל שמו היא קרויה ומיד לייצר ממנו סוודר. בפרוור צפון מערבי יושבת לה החנות הזו ומספקת קורסים, כדורים ואווירה משפחתית לכל דיכפינה. בעקרון אין סיבה להגיע עד שם, אלא אם כן, אויה, אתם גרים שם.

שתי חנויות חמודות באזור לייקוויו וריגליוויל הן סיסטר ארטס סטודיו (sister arts studio) וניט 1 שיקגו (Knit 1 Chicago), שתיהן מפנקות במבחר גדול של חומרים, אבל חשוב מכך -- בשיעורים, בעצות, הסברים, טיפים ובאופן עקרוני במומחיות מרגיעה, כזו שעוזרת לי להתמודד עם המרחק מאמא שלי כשבורחת לי עין מהמסרגה. לניט 1 יש גם בלוג עם רעיונות עיצוב ושאר טיפים.

ושתי חנויות שיעזרו לכם להבחין בין סריגת ימינכם לשמאלכם בצפון העיר הן סיפו, סטודיו לעיצוב (design studio & fine yarns) הצעירה והחדשה ו-ווינדי ניטי (Windy Knitty), שתיהן על תקן של מורה נבוכים באזור אנדרסונוויל, שתיהן ממוקמות היטב בין חנויות וינטג' ומאפיות שוודיות ונותנות את הטון לאווירת סריגה בינות לעתיקות ולתחרה.

איך שלא יהיה - צמר לא חסר בשיקגו. אולי לכולם קר והם נאלצים לסרוג לעצמם שמיכות, סוודרים וצעיפים. כך או אחרת, זה הספורט הלאומי, יד ביד עם עשיית ילדים. מה שמשחק לטובתי, לא? ובנימה זו, תסלחו לי, אני צריכה ללכת לעשות שורות.