מה המזג: קור כלבים
מה נשמע: במטוס סילון, של שלמה ארצי. צפויה, נו.
כמה מילים: 50 אלף. ווינינג.

מצוידת. תפוח, דיוידי, אוזניות של אלמו

אנחנו על הציר כבר 3 וחצי שנים. למעשה, אנחנו על הציר לכל מיני מקומות, אבל הטיסות שיקגו-ישראל הן המאתגרות ביותר, המפתיעות ביותר ולמרבה הצער גם הארוכות ביותר. חרדת הטיסות שלי קטנה ליד חרדת האריזות שלי והשלעפ של סחיבת פעוטה מנקודה א' לנקודה ב' עבור באלוהים יודע כמה נקודות בדרך. מה שפעם היה סיפור קצר ומוכר: קונים כרטיס-אורזים-צ'ק אין-ארזת לבד- בורדינג פס-נמנום-ארוחת בוקר -נחיתה, הוא היום סיפור אלף לילה ולילה, שמתחיל בשלב רכישת הכרטיס ומסתיים, ובכן, הוא מסתיים ברגע שחוזרים הביתה. ועד העונג הבא.

כשהתחלנו את המסע הזה היא היתה פיצקלע. בת 4 חודשים בקושי, והעבירה את הטיסה בנמנום רודף אכילה רודף קקי רודף נמנום. בוודאי כבר שמעתם את זה קודם מאות פעמים, אבל חשוב להבהיר שככל שהתינוק קטן יותר, כך התיקים שמלווים אותו גדולים יותר. בטיסה הראשונה שלנו היתה לנו הרבה כבודה, אבל מרבית האקססוריז היתה שייכת לגברת הציפלונית. היא היתה אחראית למושב בטיחות לרכב, עגלה, תיק החתלה ועוד שני תיקים עם כל מה שלא נכנס בראשון.

הקיר, הבסינט, השכנים. לא לשכוח להזמין מוקדם

שלב א' – אלה שצריך להשכיב לישון

רמת הסטרס לפני הטיסה הראשונה היתה כה גבוהה עד שלאחר ששריינו מבעוד מועד את המושבים בשורה הראשונה (דהיינו, ליד הקיר) חודשים מראש, שמרנו על קשר חם עם חברת התעופה וצלצלנו אליה מדי שבוע רק כדי לוודא שהם זוכרים שאנחנו באים. המיקום הזה הכרחי, כמובן, לצרכי השימוש בעריסה, מה קוראים אותה בסינט בעגת המטוס, וההכרחיות שלו גורמת גם לביקוש הגבוה.

ומה אם לא הצלחתם להשיג עריסה? אויה ואבויה. המשיכו להציק, השתמשו בכל הקשרים שלכם, בכו לנציגים, הציגו בפניהם את העולל הקסום ואל תקבלו לא כתשובה. תינוק מתחת לגיל שנתיים אינו צריך לשלם על מושב במטוס, ולפיכך גם אינו מקבל כזה. אם לא יהיה בסינט, הבסינט יהיה אמא. והנה טיפ למתחילים: המוח היהודי מזמין שני מושבים נפרדים שביניהם מושב ריק – מאחר שאף אחד שפוי לא רוצה לשבת באמצע (בוודאי שלא, בידיעה שיש לך רך נולד על הברכיים) לעתים קרובות המושב יישאר ריק עבור הפיצי, ותמצאו את עצמכם עם כסא שאפשר לחתל עליו ברגעי הצורך.

ילדה ישנה, הורים שמחים

על כל פנים: שמיכות למכביר (קר במטוס פלוס צריך לרפד את הקן של התינוק), חיתולים למכביר, בגדים להחלפה, קרם לטוסיק, מוצצים, מגבונים, בקבוקים ופורמולה, כל אלה הכרחיים לתינוקות עד גיל 6 חודשים לפחות. ברור. אבל למרות הכבודה השופעת, עדיין יצאתם בזול. כי ברגע שהקטנים האלה כבר יודעים לשבת, אתם צריכים גם לחשוב על דרך לשעשע אותם.

שלב ב' – אלה שצריך גם לשעשע


ילדים מתקשרים, יושבים, אוכלים אוכל מוצק ושאר פינוקים הם כבר קליינטים יותר מורכבים לטיסות. קודם כל – למרות שמגיעה להם עריסה, הם כבר גדולים מספיק כדי לזנק מתוכה, ולכן אף אחד לא ישן כשהם ישנים.

השלב הבא - עוד אין לה מושב אבל כבר יש לה רצונות

ואם בשנת לילה עסקינן, הרי שכל טיסה שאינה טיסת לילה תקשה את חייכם באופן אקספוננציאלי. הימנעו ממנה גם במחיר של דולרים רבים, כי תינוק עייף הוא תינוק ישן ותינוק ישן הוא פוטנציאל להורים שמחים. בהנחה שמצאתם טיסת לילה שתואמת את הלו"ז שלכם, אל תשכחו לזרוק בתיק שעולה למטוס גם בקבוק אקמולי או חבר שלו, שיעזור לקטנצ'יק לישון אם האוזניים מציקות. השפעות ההמראה והנחיתה משתנות בין אדם לאדם ובין גוזלית לעולל ולכן מוטב אקמולי אחד בתיק מתינוק אחד בוכה על הידיים. אם יש לכם בידיים תינוק יונק – זה הזמן לדחוף לו ציצי לפה או בקבוק עם נוזלים. פמפום זה אנחנו.

שלב ג' – אלה שאוכלים אוכל מוצק


קורנפלקס, במבה, בננות וצימוקים, סנדוויצ'ים וגבינה, הגדלתי עשות פעם וארזתי קציצות קרות ואפילו סנדוויץ' עם אבוקדו. הדרך למטוס ועד להגשת הארוחה היא ארוכה ויכולה להיות מעיקה כשמדובר בילד רעב. אל תמצאו את עצמכם בפח המקדונלדס והממתקים. ילד עמוס בסוכר הוא ילד אנרגטי וילד אנרגטי לא ישן. ומה קורה עם ילד שאינו ישן – את זה אתם כבר יודעים.
אם זה אפשרי, וברוב החברות זה אפשרי, הזמינו מראש ארוחת ילדים לצאצאים. הם אולי לא יקבלו אוכל בריאות, אבל לפחות זה יהיה קטן וארוז בצלופן מרשרש, מה שיעניק לכם דקות ארוכות של שקט לפני שתצטרכו לנגב אותם.

מדבקות, חוברות צביעה ומה שבא ליד

שלב ד' – אלה שמשלמים על מושב


טוב, אלה שאוכלים לבד את ארוחת הילדים שלהם, להלן גיל שנתיים ואילך, גם נדרשים כבר לשלם על מושב משלהם. כמה כואב לגלות שיצור הזעיר הזה עולה מאות דולרים ובסוף עדיין יושב עלייך, אבל לפחות מובטח עכשיו שיהיה כסא נוסף שאפשר יהיה לזרוק עליו את כל הזבל, הצעצועים והבגדים המיותרים.
בגיל מושב יש המון דברים חדשים שצריך לחשוב עליהם מלבד ארוחת הילדים. החבר'ה האלה כבר לא רוצים לשבת בכסא שלהם, לא ישנים 15 שעות ביממה ובעקרון יפכו את חייכם לסיוט אם לא תדאגו מבעוד מועד לדי וי די.

נכון, יש ילדים שלא אוהבים טלוויזיה, אבל לא מדובר כאן בסיפור מדע בדיוני אלא בחיים, ולפיכך, דאגו לשריין מבעוד מועד די וי די נייד, אייפד, לפטופ, או כל מכשיר שיאפשר לילדים שלכם לראות את דורה ללא הפרעה. אם יתמזל מזלכם תזכו לשבת במטוס עם מסכים אישיים ובחירה. אם לא, תמצאו את עצמכם בטיסה טרנסאטלנטית בוהים במושב שלפניכם, שכבר מזמן הגיעה העת לרפד אותו מחדש. מאחר שהייתי שם וזה לא נעים, עשו לעצמכם טובה והצטיידו מבעוד מועד. במטוסים האחרונים שהיינו בהם (יו אס איירוויז) היה חיבור USB בכל המושבים במטוס, גם במחלקת התיירים הפושטית. זה יעזור מאד להטענת האייפון/אייפד ובכלל נחמד מצדם. למרבה הצער, המקום היחיד בו מצאתי חיבור לחשמל היה השירותים, וגם זה חיבור אמריקאי, כך שאם אתם בונים על זה – שכחו מזה.

קטנה עם תיקים גדולים

ואם בכל זאת הילדים שלכם לא אוהבים טלוויזיה? קודם כל, תנחומיי. למקרה שבו בתי תרווה מהסרטים שלה, הבאתי איתי גם חוברות ציור, טושים ומדבקות (הממזרים האלה נוטים להתגלגל מתחת לכסא, ראו הוזהרתם), פלסטלינה, ומשחקי יצירה נוספים. הם לא התחרו ברפונזל אבל היו מאד יעילים לפרקי הזמן שלפני ההמראה ולפני הנחיתה שבהם אסור להפעיל מכשירים אלקטרוניים.

גם זה לא עובד לכם? נוף שוין. כך או אחרת, הטיסה הזו תסתיים מתישהו והג'ט לג ייכנס לתוקפו. מאז שנולדה חרדת הטיסות שלי אני יכולה להתחייב רק על דבר אחד: אם המטוס מגיע ליעדו ואני בחתיכה אחת, מדובר בטיסה מעולה. כל דבר נוסף מעבר לזה הוא בונוס.

הפוסט מוקדש ליונתן פנחסי ולזואי בן עמי שיצאו השבוע לאוויר השיקגואי ויבלו שעות ארוכות על הציר. מי יתן ודרככם תהיה סוגה בצ'יריוס