מה המזג: 2 מעלות צלסיוס
מה נשמע: לראות את האור – אפרת גוש (גללו למטה)
מילים: 1348
שיקגו בלהבות. האם באמת אוכל לוותר על נוף כזה?
מחפשת דירה
מקומה 30 בלייקוויו על
האגם העולם נראה כמו גלויה ואני מתגעגעת לריח של העצים. אחרי שיורד גשם הם מריחים קצת כמו מייפל, אם אני זוכרת נכון, אבל אין לי מושג, כי כבר שלוש שנים אני מריחה את הבישולים של השכנים במקרה הטוב ואת העכבישים על הרשתות במקרה הרע. ותאמינו לי, טוב ריח של עכביש באף מטעם של עכביש בפה.
אז אני מתגעגעת מאוד לריח של החוץ. בחורף החוץ כאן הוא מאוד מגוון ומאוד שונה מכל מה שהכרתי. אני זוכרת שכשהגענו לולה רחרחה את המדרכות כמו משוגעת, שלושה טיולי קקי ביום, במשך שלושה חודשים. היא הריחה את מה שאני הרגשתי, כנראה, אבל עכשיו אני גם מריחה. כשאנחנו יוצאות לטיולים אני מריחה את הריח המעושן של הקמינים בבתים הנמוכים, ריח שתמיד מזכיר לי חורף, אם כי לא ברור למה. בישראל הריח הזה הוא נדיר ונדמה לי שחוקרים מדופלמים איתרו אותו בישובי הצפון בימי החורף הקרים ביותר.
אני מריחה את הריח של האדמה הטחובה שערימות שלג מקשטות אותה ואז נמסות לאט לאט ונערמות בבת אחת ואז נוזלות שוב ושוב לפי מצב הרוח. לאדים שעולים מאגזוזי המכוניות בחורף בשיקגו יש ריח שונה מאגזוז ישראלי בכל עונה, והניחוח המעודן של הגזים הנפלטים מהטוסיקים המבריקים של המכוניות כאן הוא כמעט בלתי מורגש באוויר הקר.
טוק טוק טוק, מי כאן גר?
ריחות של מטה
אני כל כך מתגעגעת לריחות האלה עד שאני מוכנה לרדת 30 קומות ולגור לידם. שוכחת שעם הריחות האלה בטח יגיעו גם ריחות של פח (בבניין שלנו יש מגלשת זבל ולא הרחתי אשפה כבר שלוש שנים), ריחות של סיגריות (בבניין שלנו אסור לעשן בכל השטחים הציבוריים והפעם האחרונה שהרחתי עשן סיגריות היתה כשהייתי בישראל), ריח של על-האש (בבניין שלנו יש בריכה ודק גדול עם גרילים לשימוש כל דיירי הבניין. הבריכה הזו נמצאת 28 קומות מתחת לחלוני) ועוד ריחות מריחות שונים שאני בכלל לא זוכרת שקיימים ממרום מגדל השן שלי.
מה לא בסדר במודעה הזו? דירה להשכרה בשכונה
אני לא באמת מתלוננת. אני רק מתגעגעת להסניף את החיים. משום מה נדמה לי שקרוב יותר לאדמה החיים יותר ריחניים. אבל אני בטוחה שזה מקרה קלאסי של הקומה של השכן ריחנית יותר ותו לא. בינתיים אני מריחה בתים של אנשים אחרים, מודדת אותם על עצמי ותוהה האם אני רואה את עצמי מריחה אותם בוקר וערב, מדי יום. מרחרחת את הרצפה ואת השירותים, את השטיחים ואת הקירות. אני מנסה להריח האם השכנים יפים בעיניי והאם החנייה מבושמת דיה. האף שלי מתעקם עם כל ניחוח חדש של האנשים הקודמים שחיו שם, ואני מסתובבת בבתים האלה, המוצעים להשכרה, כמו כלבלב מנוסה, מרחרחת פינות ומסניפה זיפי אבק, בודקת האם אני יכולה להריח את החוץ מבפנים ואת הבפנים מבחוץ ואז חוזרת הביתה ומריחה את השכנים מדירה 2401 שמסיבה לא ברור מערכות האוורור שלנו מתקשרות ביניהן. אני די בטוחה שהיום הם מכינים פסטה.
target="_blank">לראות את האור – אפרת גוש. קיבלתם.
