מה המזג: קר עד מדהים
מה נשמע: נייץ אינץ' ניילס. כי תיכף חורף
כמה מלים: 1600 ביום, לפחות.
קנדי קורן, המאכל ההלואיני הרשמי. גם מתוק וגם כתום
בשיקגו לא יורד גשם בחורף. קר מדי. בחורף השמיים יפים וצלולים, תכולים ללא ענן. אם מופיע ענן הטמפרטורות עולות ויורד שלג. אם פתאום יורד גשם באמצע החורף, אנשים יוצאים מהבית בכפכפים. גשם זה עניין מאוד סתיווי בשיקגו, וגם אביבי. כאן יורד גשם פשוט ככה סתם, והוא שוטף את הרחובות במהלך ספטמבר-אוקטובר מדי כמה ימים, משאיר את הדלועים של הלואין, אלה שמבשרות את בוא הסתיו, מבריקות ונוצצות.
זריחה כתומה
מאד כתום כאן בסתיו. העלים כתומים והדלועים כתומים ואנשים מאוד מאוד כתומים. אולי כי כבר לא צבעוני כמו בקיץ אבל עדיין לא אפרורי כמו בחורף, אנשים עוברים בהדרגה מהצהובים לשחורים, דרך כתום וחום וכלום. הזריחות גם הן כתומות יותר, אלוהים יודע למה. נמוכות יותר, עייפות יותר. מוכנות להתכרבלות חורפית באוסטרליה.
הביאו את הסתיו
מזג האוויר הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בשיקגו, בין השאר בגלל זה היא קנתה לעצמה מקום של כבוד בלבי. אומרים שהחורף הקרוב בשיקגו יהיה אחד מהגרועים ביותר שידעה העיר. אומרים שאפילו השיקגואנס ירצו לעזוב אותה. מדברים על רוחות, על שלגים, על טמפרטורות נמוכות. אבל לא מפחידים שיקגואן בשלג ואנחנו לא נזוז מכאן. (למרות שבטיול עם הכלבה בשבוע שעבר, גיליתי שהסוכה של בית הכנסת הקרוב למקום מגוריי ועוד איך זזה).
נראה שהסוכה נלחמה בכבוד. אך הפסידה.
אז אומרים שיהיה קר ומפחיד. בינתיים אנחנו גרים כאן, ואנחנו לא הולכים לשום מקום. חלק מבעלי חיים שמתגוררים בפארק ובאגם הולכים למחוזות חמימים יותר בחורף, אבל יש גם כאלה שהסתיו מעיר אותם מרבצם. הסנאים בשיאם והאווזים יוצאים לסיורים ספונטניים פשוט כי בא להם. ממש במקרה, יצא לנו להתרשם מרימייק של אבי רוד בסגנון אווזי לאחרונה.
אבי רוד. גע גע
ויחד עם השלכת, גם ההלואין בפתח. כמו בכל שנה הוא יתייצב כאן גם השנה ב-31 באוקטובר, ויביא עמו מטר של ילדים מחופשים וממתקים מטופשים, רוחות רפאים תלויות ממרפסות הבתים והמון המון כתום. הבת שלי למדה שהעכבישים התלויים מקורי העכביש על גדרות הבתים ברחוב הם לא אמיתיים והיום היא מדגדגת אותם במרץ כשאנחנו עוברים לידם. אבל זה עדיין קריפי ונפלא, והשלכת היא תפאורה קסומה לעונה.
מה לא ברור. קברנו את סבא רבא בחצר
ברוח העונה, אנחנו בעניין של מרק. מאחר שאני הבשלנית הגרועה בתבל, אני תמיד מעדיפה לאכול מרק שמישהו אחר מכין. בדרך כלל אעשה גיחה למרקייה החביבה עליי, SOUP BOX (קופסת המרק, בציונית), ושם אנשנש מרקים מתחלפים לפי המצברוח (כל כך טעים לי שאני אף פעם לא זוכרת לצלם). אבל לאחרונה ניסינו כמה מקומות חדשים ושווים דיון.
PHO משובח בטאנק נודל. גם לימי הקיץ, דוגרי
הראשון הוא טאנק נודל, TANK NOODLE,
מסעדה אסייאתית הספונה היטב בלב לבו של הבלוק הויאטנמי/קוריאני (אל תשאלו אותי, אני לא לוקחת אחריות על הלוגיקה. יש שם אסיאתיות מאסיאתיות שונות. מסעדות כלומר). במסעדה הגדולה הזו יש שולחנות רחבי ידיים ושירות מהיר, קהל לקוחות שמתחלף ברגע שהוא לוגם את מרק הפו (PHO) הוויאטנמי שלו, ואנחנו היינו כמעט עגולי העיניים היחידים במקום. וזה תמיד מבטיח.
התפריט עשיר וענק ומלא מילים מורכבות, אז מריה המליצה שננסה את הפו, כאמור, הדבר הכי חכם לדגום במסעדה ויאטנמית. בדקנו פו עם בקר, פו עם עוף ופו עם אלוהים יודע מאיזה חלק של איזו חיה זה הגיע. כל פו הוא טנק, כל מרק היה ענק, גם בטעם וגם בגודל, וזה ללא ספק סידר אותנו עד הערב. ואז, כמובן, רצינו עוד פו.
ואפיאנו. אוכל נחמה וחממה
את עדית פגשתי בוואפיאנו, שהיא רשת מסעדות כלל ארצית, והסניף שלה בלינקולן פארק הוא גם קרוב וגם נחמד. השיטה מעניינת - מעין עשה זאת בעצמך פסטה, והם מציעים גם מרקים וסלטים ושאר קשקושים איטלקים-אמריקאיים מחממי לב ובטן. בימים קרים זה בדיוק הכיוון שאני מחפשת, ולצד הפסטה קרבונרה המוצלחת שלי אכלנו גם סלט יווני ומרק עגבניות. כולם מוצלחים, משמחים ומחממים. טיפ קטן: בווואפיאנו שווה לשבת, לא לקחת הביתה.
ללא ספק זהו החודש הכי ג'ינג'י בנמצא. בקינגהאם פאונטיין במרכז העיר
בשבוע הבא יש לנו חופש מבית הספר. אנחנו נלך למוזיאון ולגן החיות, נהיה בסרט ועם חברים. בטוח. אבל מה שהכי נחכה לו הוא האלואין, שמביא עמו גשם של מתנות ומטר של מתיקות. הדלועים הכתומות כבר ממלאות את הרחוב שלנו, אבל מאחר שלנו עדיין אין חצר, אנחנו ממלאים את פינו קנדי קורן, סוכריות פויה כתומות וקסומות, שיחזיקו אותנו עד שנוכל, רשמית וחוקית, לשנורר ממתקים מאנשים זרים. קנדי קורן הוא המאכל הרשמי של הלואין, וככזה, שהרי מצווה להתפתם בו עד התאבסות. והמתחיל במצווה, כידוע, אומרים לו גמור.
ג'ינג'ית, בכל רמחיי. תמונת לפני 
וטרנט רזנור מבין היטב בסתיו. מש"ל:
